הבחירות בעבודה: פניה הסוציאל דמוקרטיות של המפלגה? אל תצחיקו - פוליטי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
פרשנות

הבחירות בעבודה: פניה הסוציאל דמוקרטיות של המפלגה? אל תצחיקו

איש מהמועמדים לא מנסה לקדם רפורמה מקיפה של יצירת רשתות הגנה רחבות, מערכי הכשרה מקצועית והגמשת החלקים הקשיחים של שוק העבודה

14תגובות
אבי גבאי (מימין) ועמיר פרץ
תומר אפלבאום ועופר ועקנין

יש מי שרוצה להגדיר את הבחירות שייערכו מחר (ב') לראשות מפלגת העבודה כמאבק על פניה ה"סוציאל דמוקרטיות" של המפלגה, ששורשיה נטועים בסוציאליזם של ראשית המאה הקודמת. על פי הנרטיב הזה, עמיר פרץ הוא הסוציאל דמוקרט האמיתי, ואילו אבי גבאי הוא מתחזה, שהרי ניהל את בזק והתעשר שם מאוד, לכן מה לו ולסוציאל דמוקרטיה? ובכן, אין צורך להיקרע בדילמה הזו. אין במפלגת העבודה סוציאל דמוקרטים אמיתיים, אף על פי שרבים מהם היו רוצים להיחשב כאלה.

המודל הסוציאל דמוקרטי המצליח ביותר נמצא כידוע במדינות  צפון אירופה. הוא מבוסס על מדיניות רווחה מפותחת ועל מסים גבוהים יחסית שתכליתם לשרת את ההוצאות החברתיות הגדולות – חינוך, בריאות, פנסיה ורווחה. למדיניות הזו יש תומכים במפלגת העבודה. אך למדינות צפון אירופה יש רכיב נוסף בתפריט הסוציאל דמוקרטי שלהן: שוק עבודה משוכלל שכולל מצד אחד גמישות בקליטה ופרידה מעובדים מחד, אך בדמי אבטלה ממושכים ומערכת הכשרה מקצועית רחבה מצד שני. במדינות אלה, שיעור ההתאגדות של עובדים כפול ואף משולש לעומת שיעור ההתאגדות בישראל.

ומדוע עובדים צריכים להתאגד אם אין להם קביעות כמו שיש כאן במגזר הממשלתי, בבנקים ובחברות הממשלתיות? משום שמערכת יחסים בין מעסיקים לעובדים כוללת הרבה יותר מאשר השאלה אם אפשר לפטר את העובד או לא. היא כוללת תנאי שכר וחופשות, שעות עבודה, שותפות של העובדים בדירקטוריונים ובקבלת החלטות עסקיות וניהוליות, והיא בעיקר מבוססת על שותפות ואמון. המודל "הסוציאל דמוקרטי" הישראלי שונה. אמנם לכל המפלגות יש עניין בהגדלת ההוצאה על שירותים חברתיים, אך שיעורה של זו כאחוז מהתוצר נמוך מהממוצע במדינות ה-OECD.

בשוק העבודה המצב אף פחות "סוציאל דמוקרטי" משום שהוא כולל שלל סוגי העסקה שונים: מהסכמים קיבוציים וקביעות בחברות הממשלתיות ובמגזר הציבורי ובנקים, דרך חוזים אישיים מפנקים למשרות ניהול והיי-טק וכלה בהסדרי העסקה נצלניים של עובדי חברות כח אדם ועובדי קבלן. בתוך כל קטגוריה יש תת קטגוריות של הסכמי דור א' ודור ב', עובדי קבלן בניקיון והסעדה אל מול עובדי קבלן בתחום המחשוב.

ההסדרים הללו משפיעים מאוד על אי השוויון בישראל שהוא מהגבוהים במדינות ה-OECD, אך איש לא מנסה לקדם רפורמה מקיפה של יצירת רשתות הגנה רחבות, מערכי הכשרה מקצועית והגמשת החלקים הקשיחים של שוק העבודה. רפורמה כזו תגדיל את השוויוניות בשוק העבודה, אך ברור שהיא כרוכה במאבקים מול העובדים החזקים בישראל – אלה הנהנים מקביעות בחסות השליטה בשאלטר. איש במפלגת העבודה, ולמעשה גם לא במפלגות אחרות, אינו מוכן או יכול להתמודד עם הסוגיה הזו. לכן, כל מי שמתהדר בתואר "סוציאל דמוקרט" ראוי שישים ליד ההגדרה הזו כוכבית שתזכיר שזה לא כולל את שוק העבודה – השוק שבו נקבעת רמת התחרותיות של משקים ורמת אי השוויון בין עובדים.

אם ננכה את הססמאות, אז על מה הבחירות במפלגת העבודה? על קו מדיני והסכמי שלום? אפשר להניח שעמיר פרץ ואבי גבאי רוצים שלום באותה מידה. עומק הוויתורים המדיניים? אנחנו עוד לא שם. כלכלה? ייתכן, אך לא שמענו את המועמדים מדברים על זה יותר מדי. סוציאל דמוקרטית? אמרנו כבר, לא רלוונטי. לכן, נותרנו עם בחירות על טיב הפרסונה שתעמוד בראש מפלגת העבודה ויכולתה לבנות למפלגה סדר יום עדכני ולטפח הנהגה שפועלת יחד למען מטרות מרכזיות (כיום לכל ח"כ במפלגה סדר יום משלו) ולהחזיר את האמון הציבורי בה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#