נתניהו איבד את הבושה, כחלון יכול להציל את השידור הציבורי - פוליטי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

נתניהו איבד את הבושה, כחלון יכול להציל את השידור הציבורי

שר האוצר רצה לטפל במחירי הדירות, ביוקר המחיה ובפערים החברתיים, אך מצא את עצמו בעמדת שומר הסף של התקשורת והדמוקרטיה ■ הוא לא אוהב את התפקיד שנכפה עליו, אך אם יצליח לשמור על השידור הציבורי - הוא ייזכר כשר שהעדיף את טובת הציבור על פני כל דבר אחר

99תגובות
רה"מ נתניהו ושר האוצר כחלון
עמית שאבי

שתי מטרות גדולות היו לרעיון של סגירת רשות השידור והקמת תאגיד שידור ציבורי חדש: 1. להרחיק את הפוליטיקאים מהשידור הציבורי וממינוי מנהליה; 2. לבנות תאגיד עם תרבות ארגונית חדשה, מינהל תקין וללא פוליטיזיציה.

לכן בחרה הממשלה הקודמת במודל סגירה-פתיחה, שתכליתו להביא את רשות השידור הוותיקה לסגירה, ולתת לתאגיד חדש להקים מהיסוד תשתיות, תרבות ומבנה ארגוני, את הרכב כוח האדם, התוכניות והמשדרים. זאת מבלי לוותר כמובן על הנכסים הטובים של רשות השידור הנוכחית, ובכלל זה חלק מכוח האדם, תוכניות רדיו ורצועות שידור מצליחות.

מטרה שלישית, משנית יחסית, היתה לבטל את האגרה ולממן את השידור הציבורי בתקציב נמוך קצת יותר, באמצעות תקציב המדינה. שר התקשורת שיזם את המהלך, גלעד ארדן, רצה מאוד "להיות כחלון", ולהקל על כיסי האזרחים, אז הוא הכניס לחוק את ביטול האגרה.

מכל הסעיפים, נראה שכרגע רק מטרה אחת תמומש בוודאות - ביטול האגרה. שאר המטרות מאוימות ומעמידות את כל כדאיות המהלך בסימן שאלה גדול.

אובססיה לתקשורת

מי שאחראי ישירות לשיבוש המהלך הוא ראש הממשלה, בנימין נתניהו. על אף שממשלה בראשותו אישרה את החוק, הוא החליט להתנער ממנו. מתאים לו להרחיק את הפוליטיקאים מרשות השידור, אבל זה לא כולל את הפוליטיקאי נתניהו. ההתנהלות הזו משתלבת ברוח הכללית של ממשלתו הנוכחית, שרוצה לשלוט ולמשול גם היכן שהיא לא צריכה לעשות זאת.

אצל נתניהו התקשורת היא אובססיה. על אף שהוא מצוי בניגודי עניינים עמוקים מאוד, ולמעשה נפסל מלשמש כשר תקשורת על ידי היועץ המשפטי לממשלה, בגלל חברותו עם שאול אלוביץ', בעל השליטה בבזק - קבוצת התקשורת הגדולה בישראל.

ניגודי העניינים שלו אינם נגמרים כאן. הוא פינה את משרד התקשורת רק לאחר עתירה לבג"ץ שאיימה לחייב אותו לעשות כן, בעקבות החקירה של משטרת ישראל בפרשת 2000 - שבה נחשפו השיחות הבעייתיות שלו עם מו"ל ידיעות אחרונות, ארנון מוזס.

נוני מוזס
ניר קידר

ההקלטות של השניים חושפות ניסיון להסדר כובל, שתכליתו צמצום התחרות מצד "ישראל היום" - עיתון הבית של נתניהו - תמורת סיקור אוהד לראש הממשלה ב"ידיעות אחרונות". גם בתיק 1000, שבו נחקרת פרשת המתנות שקיבל מארנון מילצ'ן (מבעלי ערוץ 10) הוא נגוע בניגודי עניינים.

ניתן היה לצפות שאחרי רמזים כל כך עבים ממשטרת ישראל, היועץ המשפטי לממשלה והציבור, נתניהו היה מניח לשוק התקשורת ולתאגיד השידור הציבורי ומתרכז בניהול ענייני המדינה. אבל נתניהו איבד את הבושה בקדנציה הזו, ונותן ליצריו לנהל אותו ולעשות הכל כדי לחבל בהקמת תאגיד השידור הציבורי החדש ולהעמיק את השפעתו ואחיזתו בכלי תקשורת ציבוריים (התאגיד, גל"צ) ופרטיים (ישראל היום ומקור ראשון שבשליטת ידידו שלדון אדלסון). הוא עושה זאת תוך מניפולציות ברגשותיהם של עובדי רשות השידור, שמצפים שהוא יבטל את הקמת התאגיד וידאג לכך שלא יפוטרו.

הרבה מעבר לכסף

נתניהו מפעיל לחץ כבד על שר האוצר, משה כחלון, כדי שיזרום איתו ויחסל את התאגיד. כחלון נותן פייט ומתנגד, תוך היאחזות בנימוק התקציבי. אבל יש כאן הרבה מעבר לכסף. זהו מאבק על דמותו של השידור הציבורי ועל האפשרות - המצטמצמת מיום ליום - שניתן יהיה לבנות שידור כזה במנותק מהפוליטיקאים.

הקמת התאגיד החדש - אך במחיר של הדחת מנהליו ומינוי אנשים מטעמו של נתניהו - היא הרס מוחלט של התאגיד החדש כבר עם הקמתו. מהלך כזה מחבל ביכולת לייצר תרבות ארגונית חדשה בתאגיד השידור, כי נראה שוב חזרה לדפוסי הפעולה שאפיינו את רשות השידור.

אולפני התאגיד
דוברות כאן בהקמה

ואם נתניהו ימנה את אנשיו, חזקה על מי שימונה בעתיד לשר התקשורת לנהוג כמותו ולמנות את אנשיו שלו. מכאן קצרה הדרך לשידור ציבורי פוליטי, נגוע ומושחת.

אלו הן הדילמות שעומדות בפני כחלון. מה שמונח על הכף הוא סכנה לתאגיד - אך גם לשוק התקשורת כולו ולדמוקרטיה הישראלית. מוטב למשק הישראלי להיות ללא שידור ציבורי כלל, מאשר להציב בראשו קבלן ביצוע של נתניהו או של פוליטיקאי כלשהו.

כחלון לא אוהב את התפקיד שמייעדת לו כאן ההיסטוריה. הוא בסך הכל רצה לטפל במחירי הדירות, ביוקר המחיה ובפערים החברתיים. הוא לא תיכנן להיות זה שישכב על הגדר למען תקשורת חופשית ושידור ציבורי לא פוליטי.

לא בטוח שהציבור יגמול לו במנדטים על עמידה עיקשת מול נתניהו בסוגיית התאגיד. לרוב הציבור אין מושג למה צריך תאגיד ומה ההבדל בינו לבין רשות השידור. אבל זה תפקיד שהתגלגל לידיו לא במקרה.

כחלון נתפס כסמן הכי מתון בממשלה הזו. ככזה, מצפים ממנו להיות בלם של יוזמות חקיקה ומהלכים שמחלישים את שומרי הסף של הדמוקרטיה - בתי המשפט והתקשורת. הוא קנה את עולמו כגיבור יוקר המחיה כשכיהן בתפקיד שר התקשורת ודאג להורדת עלויות שירותי הסלולר תוך עימות עם השחקנים החזקים ששלטו בחברות הסלולר.

כחלון יכול להיות גיבור גם הפעם אם ידאג לכך שהשידור הציבורי לא ייפול שוב קורבן למאווים של פוליטיקאי שלא מסוגל להיגמל מהרצון לשלוט בשידור הציבורי. זה אולי לא יביא לו מנדטים רבים, אבל ימצב אותו כשר שרואה את טובת האינטרס הציבורי לפני כל דבר אחר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#