עד החתונה אתה אזרח סוג ב' - פוליטי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
רווקים משלמים יותר

עד החתונה אתה אזרח סוג ב'

יש עוד דרך ארוכה עד שהחברה תכיר בזכותו של האדם לחיות לבדו ■ בינתיים, זוגות משלמים פחות מס ורוב הבנייה מותאמת למשפחות

14תגובות

במשך השנים תמיד חשבתי לעצמי: היא נמצאת איפשהו. כלומר, האשה שאמצא בסופו של דבר מן הסתם כבר נולדה די מזמן, וכעת - ממש כעת - היא חיה, נושמת, אוכלת וישנה. אני לא צריך לברוא אותה, היא כבר קיימת. כל מה שאני צריך זה למצוא אותה.

כתבות נוספות ב-TheMarker:

חוכמת ההמונים: גולשי TheMarker בוחרים את המכשיר הסלולרי הטוב בישראל

דירת 4 חדרים מתה – קבלו את המיני-פנטהאוז

מה טוב יותר למשכורת שלכם - ציון 80 בבגרות 5 יח"ל במתמטיקה או 95 ב-4 יח"ל?

AP

מחשבות נוגות מהסוג הזה הן מנת חלקו של הרווק המיואש ומשולל חוש ההומור, שמרגיש כל אבן ומהמורה בדרך הסיזיפית לקראת מציאת האהבה. זה נכון, התפכחתי - אם אי פעם האמנתי - מאשליית "האחת". אני לא מדבר במונחים מיסטיים של מציאת הנפש התאומה. חיפשתי פשוט את בת הזוג הרצינית שעליה ואתה אפשר יהיה לדבר על העתיד. הרחוק. הימים עברו והשנים חלפו, וההרגשה כל הזמן היתה של "על סף", כאילו שכשתמצא בת זוג הכל יסתדר והחיים יתחילו. זה אולי עלוב, אבל ככה אני הרגשתי. אני לא רגשן גדול אבל כששיפצתי את הבית ושאלו אותי אם אני רוצה מקלחון, שפרקטי למבוגרים, או אמבטיה שמתאימה לרחצת ילדים, התחלתי לבכות באמצע יום העבודה. מי אמר שרק לנשים יש שעון ביולוגי?

"אומרים לנו 'בקרוב אצלך', 'את בסוף תמותי לבד ורק החתולים יאכלו את הפנים שלך' או 'עד החתונה זה יעבור'", מציינת באירוניה חוקרת המגדר והסוציולוגית ד"ר כנרת להד, מהתוכנית לנשים ומגדר באוניברסיטת תל אביב. "הדימוי המוכר והשכיח לגבי רווקוּת באמצע החיים היא שזה כישלון, סבל, המתנה מייסרת ללא ידוע, מצב של 'בין לבין'. לצערי, גם רווקים ורווקות רבים מפנימים את המסר שחייהם חסרי ערך. הם נדחקים מהחברה כי מעמדם נמצא ב'ירידה מתמדת' לעומת חברותיהם וחבריהם, שהתחתנו כבר והעמידו צאצאים. אין שום אפשרות לשיח אחר, לחשיבה אחרת, לניסוח של רצונות אחרים וכמיהות אחרות".

בימים אלה משלימה להד ספר שעוסק בקשרים שבין תפישות של זמן חברתי ותרבותי ורווקוּת נשית. מחקריה מתמקדים בין השאר בניתוח ביקורתי של טקסטים בתרבות הפופולרית בישראל ובחו"ל, כמו שירים, בלוגים, סדרות טלוויזיה, סרטי קולנוע, ספרות עזרה עצמית ואפילו טורי יחסים באתר "ויינט". לצד הנרטיב ההגמוני — שאפשר לסכמו כ"הרווקות כבְּרוך", גילתה להד גם קולות אחרים. "לעתים באותו הטקסט תמצא גם את הנרטיב המקובל, וגם את הכוחות שחותרים תחתיו. פוקו לימד אותנו שאיפה שיש כוח יש התנגדות".

באחד הפרקים של "סקס והעיר הגדולה", סיפרה לי להד, מגיעה קארי בראדשו, הסינגלית הנצחית (כמעט), למסיבת יום הולדת של בנה של אחת מחברותיה, ומורידה את הנעליים בכניסה כדי לשמור על נקיון הרצפה - קודש לבריאות הפעוטות הזוחלים כמובן. בסוף המסיבה מתברר שהנעליים היקרות נגנבו, וכשקארי מבקשת מחברתה להשיב לה את תמורתן, החברה מתרעמת ואומרת שהיא לא חושבת שעליה לממן את "אורח החיים האקסטרווגנטי" שלה. קארי עוזבת את המקום מושפלת, ומחשבת בראשה את העלות המצטברת של המתנות שהעניקה לחברתה במסיבת האירוסים, והרווקות, והנישואים ובמסיבות ימי ההולדת של ילדיה, כפרה על ראשם. בתגובה היא שולחת לחברה הזמנה למסיבה שבה היא "חוגגת את הבחירות בחייה", מלווה ברשימת מתנות דשנה - שכוללת כמובן את הנעליים האבודות.

Craig Blankenhorn / The Kobal Co

"זו כמובן סצינה מאוד צרכנית וקפיטליסטית", אומרת להד, "אך היא מופתית בעיני כי היא חושפת את יחסי החליפין החד צדדיים בין העולם הזוגי והנשוי לעולם הרווקים. לפי הנורמות המקובלות, לאשה מעל גיל מסוים אין שום סיבה לגיטימית למסיבה - חוץ מנישואים והבאת ילדים. קארי מצביעה על דינמיקה שכולנו מקבלים אותה בהכנעה ונדמית מאוד מובנת מאליה, שיש דברים מסוימים שראויים לחגוג. ההנחה המובלעת היא שהרווקה - שמן הסתם תרה ללא הפסקה אחר חתן - תקבל את תמורת המתנות כשתתמסד 'בשעה טובה', אבל קארי שואלת - ומה אם אני לא אתחתן?" סופה של הסדרה מתעלם מההבלחות הרדיקליות האלה, וגוזר על הגיבורות הפי אנד זוגי.

בטקסטים נוספים מצאה להד את אותם רווקים ורווקות שמספרים שבעבורם זוגיות היא אופציה, לא אובססיה, "וגם בלעדיה אפשר לחוות חיים עם שמחה וערך בלי כסיסת ציפורניים מתמדת. נשים וגברים מתארים איך הם מוצאים משמעות בקשרים עם בני משפחה וחברים שהם מצליחים לטפח דווקא בזכות הרווקות, וגם את השקט והקסם שבלהיות לבד ואחראי רק לעצמך. הם לא מתארים את זה במונחים בינאריים של סבל וכישלון מול הצלחה ואושר". קולות אלה, שלא במפתיע, נשמעים פחות בישראל ויותר מעבר לים.

הדברים הדהדו באוזני את המסרים של עמליה זיו מלפני כמה טורים על הנזילות־הלא־מדוברת של ההעדפה המינית. לדברי להד, כמו בעניין זכויות הלהט"ב, גם בתחום הלגיטימציה של הרווקות כדרך חיים אפשרית וראויה יש עוד דרך ארוכה מאוד. "נדרשת מהפיכה אדירה, כי האמונה בתיבת נוח, באמהות ואבהות כדברים הכי משמעותיים ומרכזיים בחיים, בהורות כעיקרון מארגן, היא חזקה מאוד. אם יש דבר שעולה באופן חד משמעי מהמחקרים שלי הוא שהגישות הרווחות בקשר לרווקות הן שמרניות באופן מדהים, אפילו בלב מדינת תל אביב, גם בקרב אנשים שיכולים להיות מאוד רדיקליים בתחומים אחרים.

"אני חושבת שהעמדות כלפי רווקות הן מעין נייר לקמוס שבאמצעותו אפשר לבחון עד כמה החברה שלנו שמרנית ביחס לאהבה וזוגיות. הפסיכולוגית האמריקאית בלה דה־פאולו טבעה למשל את המונח החשוב 'סינגליזם', המקביל לגזענות ולהומופוביה - אוסף ההנחות והסטראוטיפים שיש לנו כלפי רווקים ורווקות. כשמתחילים לפרק ולהבין את זה רואים עד כמה זה עמוק, עד כמה נדרשת כאן עוד עבודה רבה של התרה וחשיבה מחדש".

כ-19% ממשקי הבית בישראל הם של אדם אחד, בתל אביב - כ–40%. אז מדוע לרווקות אין כוח פוליטי?

"הקטגוריה הזו, רווק, נתפשת כקטגוריה זמנית (בניגוד למשל להומוסקסואליות - ש"ק), והדבר מקשה לחשוב עליה במונחים פוליטיים ולא במונחים אישיים־פתולוגיים. חשיבה במונחים פוליטיים על הקבוצה הזו תוביל מן הסתם גם למאבק על משאבים ותישאלנה שאלות כמו מדוע זוגות משלמים פחות מסים או למה רוב הבנייה מותאמת למשפחות".

אז איפה חבר הכנסת הרווק שמנופף בדגל הרווקות? איפה מפלגת הרווקים והרווקות?

"אם תהיה מפלגה כזו, לצערי רוב הזמן יעסקו בספקולציות על למה חבריה הם רווקים, על המיניות שלהם והכשירות החברתית והמוסרית שלהם", אמרה להד. לדבריה, היכן שהפוליטיקה מתמהמהת נכנסים לתמונה הטרנדים המסחריים שתופסים תאוצה בחו"ל, למשל חנויות המציעות מוצרים לבית לרווקים, ספרי מתכונים המיועדים לסועד אחד, "טבעות נישואים" שמיועדות לחגיגת המחויבות לעצמי וכמובן "יום הרווקים" הסיני שנהפך ליום קניות מטורף. "נורא מעניין איך שחרור עובר דווקא דרך עולם הצריכה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#