הפרופ' יצטרך ללכלך את הידיים

בקרב אחרי הבחירות, סיכוייו של טרכטנברג להתמנות לשר האוצר מוטלים בספק

צבי זרחיה

קריאות הבוז שאותן ספג בשבוע שעבר פרופ' מנואל טרכטנברג בוועידת מפלגת העבודה משקפות את הפערים וחילוקי הדעות בינו לח"כים ולפעילים במפלגה. הקריאות אמנם הושתקו והפערים יצאו רק בחלקם החוצה - כי ברשימה המשותפת רוצים לשמור על שקט בגזרה לפחות עד אחרי הבחירות. אבל המחלוקת על יישום התפישות הכלכליות־חברתיות קיימת, וצפויה להתעצם לאחר הבחירות - עם היוודע התוצאות וחלוקת השלל המיניסטריאלי, במידה שהמחנה הציוני יצטרף לקואליציה.

על עובדה אחת אין חילוקי דעות, והיא שההתמודדות המשותפת של מפלגת העבודה והתנועה הקפיצה לראשונה זה שנים את יו"ר הרשימה, ח"כ יצחק (בוז'י) הרצוג, לעמדת מועמד להרכבת הממשלה, שמהווה איום מסוים על המשך כהונתו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו. בסקרי דעת הקהל, המחנה הציוני מככב עם 23–25 מנדטים, והצנחתו של טרכטנברג - שהיה מבוקש על ידי כמה מפלגות - למקום 11 ברשימה המשותפת היתה מהלך מבריק של הרצוג ולבני.

טרכטנברג נתפש כמומחה כלכלי־חברתי בעל שם המחוייב לשינוי חברתי, במיוחד לאחר שנתניהו קבר חלק ניכר מהמלצות הוועדה בראשותו שהוקמה בעקבות המחאה החברתית. אבל טרכטנברג הוא פרופסור נעים הליכות, וכעת אין לו ברירה אלא להתבוסס בבוץ המפלגתי. השאלה כיצד יוכל לשלב בין עמדותיו לבין דרישות אחרות של עמיתיו לרשימה או שותפים פוטנציאליים לקואליציה.

פרופ' מנואל טרכטנברגצילום: אמיל סלמן

גשר בין התנועה למפלגת העבודה

טרכטנברג קפץ למים הפוליטיים מתוך תחושת מחוייבות לציבור ליישם את המלצות הוועדה שבראשה עמד, מתוך רצון לפעול להחלפת השלטון וכדי לשים על סדר היום את דרכו הכלכלית־חברתית. חבירתו למחנה הציוני, חרף הפערים האידיאולוגים בינו לחלק מחברי הכנסת של העבודה, נבעה מכך שהוא מצא שם בסיס פוליטי רחב - החל משלי יחימוביץ' ועמיר פרץ ועד לציפי לבני, שבאמצעותו יהיה ניתן יהיה לחולל שינוי פוליטי, כלכלי וחברתי.

לטרכטנברג חשובה האמינות המקצועית שלו, ובניגוד להרבה פוליטיקאים, הוא אינו מוכן לשנות את עמדותיו - כמו התנגדותו לקביעת מע"מ 0% על מוצרים שונים - גם אם השינוי יוביל לתוספת קולות בקלפי.

טרכטנברג הוצג כגשר בין התנועה לבין מפלגת העבודה, אבל ח"כים בעבודה מציינים שבעצם הוא משוריין במכסת חברי הכנסת שלהם, ועל כן הכיוון שלו צריך להיות חברתי וברור ברוח המפלגה. לח"כים החברתיים בעבודה, כמו שלי יחימוביץ', עמיר פרץ, מיכל בירן, אראל מרגלית, יוסי יונה ועוד, יש גם דעות שונות לגבי חלק מהמצע החברתי שהוצג שלשום על ידי הרצוג, לבני וטרכטנברג.

הח"כים החברתיים של העבודה אמנם נעדרו מאותה מסיבת עיתונאים חגיגית ולא קיבלו את התוכנית מסודרת ובכתב קודם להצגתה לעיתונאים. עם זאת, בשבועות האחרונים הם ערכו פגישות אישיות עם טרכטנברג, שבהן הוא הציג את עמדותיו והקשיב להצעותיהם. כמובן, לא כל ההצעות התקבלו.

בישיבת 30 המועמדים של הרשימה המשותפת שנערכה בתחילת השבוע שוב פרצה החוצה המחלוקת על הדרך הכלכלית, כשהח"כים פרץ, יחימוביץ' ובירן ביקשו תשובות לגבי יעד ההוצאה בתקציב. טרכטנברג סירב להשיב, ואמר "אתם לא תגררו אותי לשם". אגב, בפגישה אישית עמו באחרונה, דיבר טרכטנברג עם בירן בעמימות, אך היא הבינה שהוא בעד הגדלת יעד ההוצאה בתקציב.

חברי הכנסת חוששים כי אם לא יוגדל יעד ההוצאה, לא יהיה ניתן לממן את כל ההצעות היפות במצע - ויהיה צורך להטיל מסים ולקצץ בתקציב. היו"ר הרצוג הציע לח"כים להתרכז ביוזמות, אבל בירן השיבה כי אם לא תתקבל החלטה מקדמית תידרש הסטת כספים מיעד ליעד. ח"כ מרגלית הביע הסתייגות מחלק מההצעות.

נושא נוסף שיצר מחלוקת היא תביעתו של פרץ להנהגת סל קיום מינימלי בכבוד, הכולל פטור ממע"מ על מזון, הלבשת ילדים ותרופות בעלות של כ–5 מיליארד שקל בשנה לקופת המדינה. פרץ, שהגיש את ההצעה לפני כמה חודשים לממשלה, הסכים להפעילה בהדרגה - אבל נתניהו סירב. לאחר מכן פרץ התפטר מהממשלה.

פרץ קיים באחרונה כמה פגישות עם טרכטנברג והגיע עמו להסכמות רבות, ולכן הוא תומך בעיקרי התוכנית של המחנה הציוני שהוצגה שלשום. עם זאת, נותרו ביניהם חילוקי דעות בשאלת המע"מ הדיפרנציאלי והנהגת סל קיום מינימלי פטור ממע"מ.
בשיחות שקיים פרץ עם ראשי המחנה הציוני הרצוג ולבני, הם הגיעו עמו להסכמות כי התוכנית שהוביל תיהפך לחלק מהתוכנית החברתית־כלכלית של הממשלה הבאה, אם תוקם בראשותם. טרכטנברג עצמו אמר שלשום בפגישה עם עיתונאים שהוא נגד ההצעה לסל קיום מינימלי ומע"מ דיפרנציאלי, אבל ראשי המפלגה תומכים בכך. על כך הוסיפה לבני: "לפעמים יש נושאים, וזה יהיה אחד מהם, שבהם מכריעים ראשי הממשלה ולא שר האוצר".

תחרות עזה על תיק האוצר

הרצוג אמנם הכריז שטרכטנברג הוא מועמד המחנה הציוני לכהן במשרת שר האוצר אחרי הבחירות, אך אם יתאמתו הסקרים הנוכחיים, הסיכוי לכך כלל אינו ברור. מספר המנדטים של המחנה הציוני, כ–25 בלבד לפי הסקרים האחרונים, יחייב אותה לתת תיקים בכירים לשותפים קואליציוניים בממשלת אחדות או בממשלה שתקום בראשותה.

כך, לפי הערכות מוקדמות, אם הרצוג ירכיב את הממשלה צפויה לבני לקבל את תיק החוץ, ואילו תיקי הביטחון והאוצר ינתנו לשותפים הקואליציוניים הבכירים (הליכוד, יש עתיד, כולנו או אחרים). אם נתניהו ירכיב את הממשלה ותקום ממשלת אחדות, יקבל הרצוג את תיק החוץ, לבני תקבל אולי את המשפטים, והאוצר ינתן למשה כחלון או יאיר לפיד - המעוניינים בתיק בכל ממשלה שבה יכהנו.

יוצא איפוא שלפי כמה תרחישים, קיימת אפשרות תיק האוצר לא יהיה בידי המחנה הציוני. נשאלת השאלה מה יהיה עם טרכטנברג אם תיק האוצר לא יופקד בידיו? האם יקבל את תיק הכלכלה, שהוא התיק הכלכלי הבכיר השני בממשלה?

למשרת שר הכלכלה מוזכרת יחימוביץ', מחוקקת מצטיינת שחוקקה חוקים חברתיים, חוקים לסיוע לעסקים קטנים, ובינוניים, להגנת הטקטסטיל מתוצרת הארץ ועוד. יחימוביץ' זכתה במקום הראשון בפריימריס במפלגתה, ויהיה קשה להרצוג לא להתחשב בה. גם מרגלית, איש ההיי־טק שקידם חוקים למען עסקים קטנים והפריפריה, מוזכר כמועמד לשר הכלכלה.

במפלגה מעריכים כי אחרי הבחירות יתפתח קרב בין חברי הכנסת בסוגיית איוש התיקים. מי שזכה במקומות גבוהים בפריימריס ידרוש תיקים בכירים. השאלה היא כמובן בכמה מנדטים יזכה המחנה הציוני, האם ירכיב את הממשלה או יהיה שותף בה, ואילו תיקים יהיו בידיו כדי לאייש בנציגי המפלגה ואילו לשותפים הקואליציוניים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker