הגבלת התרומות והמימון הציבורי הגבוה למפלגות מגבירים הסיכון לשחיתות - פוליטי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הגבלת התרומות והמימון הציבורי הגבוה למפלגות מגבירים הסיכון לשחיתות

לפי מחקר של אבי בן בסט ומומי דהן, ההוצאה הציבורית על שנת בחירות בישראל היא הגבוהה במדינות המפותחות ■ מול זאת, התקרה לתרומה מיחיד למפלגה בישראל היא הנמוכה ביותר במדינות OECD שמגבילות את היקף התרומה

תגובות

כללי מימון המפלגות בישראל קיצוניים יחסית לעולם, ומגבירים את הסיכון לשחיתות, ולכן מומלץ לצמצם את המימון ציבורי אבל להגדיל את היקף התרומות - כך קובע מחקר חדש של אבי בן בסט ומומי דהן. במחקר מוצע להקטין את המימון מקופת המדינה לבחירות ולפעילות השוטפת של המפלגות, ומנגד להגדיל את תקרת התרומות המותרת ליחידים.

"העמדת מימון ציבורי למפלגות מקטינה את רמת השחיתות. הגדלת האיסורים והחרפת ההגבלות על גיוס תרומות פרטיות מגבירות באופן מובהק את השחיתות, משום שהן מעודדות גיוס תרומות לא חוקיות, שרמת השחיתות הגלומה בהן הרבה יותר גדולה", כתבו החוקרים. בן בסט, לשעבר מנכ"ל משרד האוצר ובכיר בבנק ישראל וכיום במכללה למינהל והאוניברסיטה העברית, ודהן, מבית הספר למדיניות ציבורית באוניברסיטה העברית והמכון הישראלי לדמוקרטיה, כתבו את המחקר בהסתמך על בדיקת נתונים בין 2007–2011.

ישראל נמצאת במקום השביעי ברמת ההוצאה הציבורית לבוחר בשנה, אחרי לוקסמבורג, איסלנד, יוון, נורווגיה, אסטוניה ופינלנד. כיום מקבלות המפלגות מימון בחירות מהמדינה בסך של 1.375 מיליון שקל עבור כל חבר כנסת (ראו מסגרת). בנוסף, כל מפלגה יכולה לגייס תרומות מיחידים בסך של 2,300 שקל לתורם בשנת בחירות, וכ–1,150 שקל שלא בשנת בחירות. מפלגה חדשה שטרם נבחרה לכנסת יכולה בתקופת הבחירות לגייס תרומה מיחידים עד לתקרה של 11,500 שקל - פי חמישה ממפלגה קיימת. על המפלגות נאסר לגייס תרומות מחברות, תאגידים, איגודי עובדים, אזרחים זרים וגופים עסקיים בכלל. המפלגות מחויבות לדווח למבקר המדינה על התרומות שהן מקבלות, כאשר זהות התורם והסכום מוצגים באתר מבקר.

סוגיית התרומות למפלגות - כמו גם לפוליטיקאים, שאינם נכללים במחקר - מעוררת תהיה בדבר זיקה בין התורם לנתרם. בעוד שבתרומות לפוליטיקאים יכולים טייקונים ואנשים מהיישוב לתרום 11,500 שקל למתמודד בבחירות המקדימות ברשימה עתירת מתפקדים לכנסת (45,880 שקל למי שמתמודד על ראשות מפלגה גדולה) - בתרומה של 2,300 שקל למפלגה קשה לפתח זיקה כזאת. בשל הסכום הנמוך של התרומות למפלגות, רובן אינן מגייסות תרומות. חלקן מבקשות מנציגיהן בוועדות הקלפי ביום הבחירות לתרום את ההכנסה בת מאות השקלים לקופת המפלגה.

בין המדינות המממנות מקופתן פעילות פוליטית יש שונות רבה בהיקף המימון יחסית למספר הבוחרים. לפי המחקר של בן בסט ודהן, ההוצאה הציבורית בישראל בשנת בחירות (מימון בחירות למפלגות על ידי המדינה) יחסית למספר הבוחרים היא מהגבוהות ביותר במדינות המפותחות.

בן בסט ודהן קובעים כי "במימון פעילות פוליטית ובמיוחד במימון מסעי הבחירות יש יתרונות לגודל, כי בעידן המודרני פחת מאוד השיווק באמצעות אסיפות בחירות. עיקר השיווק של רעיונות ואישים מתבצע באמצעי התקשורת האלקטרוניים שעלותם גבוהה יותר, אך הם פונים בבת אחת לקהל גדול".

בצמרת הדירוג ההוצאה לבוחר בשנה (שאינה שנת בחירות) נמצאות מדינות שמספר בוחריהן קטן יחסית, כמו לוקסמבורג ואיסלנד, אבל גם בהשוואה למדינות קטנות כמו דנמרק ובלגיה, המימון הציבורי בישראל הוא גבוה מאוד.

תמהיל מימון 
קיצוני מאוד

בן בסט ודהן מציעים להפחית את יחידת המימון לח"כ בשני שלבים: לאחר הבחירות הנוכחיות ב-10%, וערב הבחירות הבאות ב-10% נוספים. במקביל מוצע להעלות את גובה התרומה המקסימלית מיחיד למפלגה בתקופת בחירות מ–2,300 שקל ל–10 אלף שקל בשנה רגילה ו–20 אלף שקל בשנת בחירות בשלב הראשון ול–15 אלף שקל בשנה רגילה ו–30 אלף שקל בשנת בחירות ערב הבחירות הבאות. החוקרים מציעים להשאיר על כנם את כל האיסורים הקיימים בחוק על הענקת תרומות לפעילות פוליטית.

ישראל חריגה במיוחד בהיקף המימון המוקצה למפלגות בשנת הבחירות, ומקצה מקורות ציבוריים למימון בחירות יחסית למספר בוחריה יותר מכל מדינה מפותחת אחרת. אחריה: סלובקיה, טורקיה, לוקסמבורג, צ'כיה, אוסטריה, איטליה, פורטוגל, פולין, יוון, פינלד, ארה"ב, שבדיה, צרפת, סלובניה והונגריה. במדינות הבאות לא ניתן מימון ציבורי בשנת בחירות: דנמרק, נורווגיה, הולנד, שווייץ, איסלנד, גרמניה, בריטניה, בלגיה, אירלנד, ואסטוניה.

מהצד השני, ישראל היא אחת המדינות המחמירות מאוד בהגבלת המימון הפרטי ובהיקף גיוס תרומות על ידי המפלגות מהציבור. התקרה לתרומה מיחיד למפלגה היא הנמוכה ביותר מתוך המדינות המפותחות שמגבילות את היקף התרומה.

במחקר שערכו בן בסט ודהן על 85 מדינות הם מצאו כי מימון ציבורי מקטין את רמת השחיתות; ואילו הגדלת האיסורים והחרפת ההגבלות על גיוס תרומות פרטיות מגבירה באופן מובהק את השחיתות. הם מדגישים שהגבלות חריפות על תרומות מעודדות גיוס תרומות בלתי־חוקיות.

כמה מדינות ניסו למתן את השחיתות על ידי הגדלת האיסורים וההגבלות על גיוס תרומות ופיצוי המתמודדים באמצעות מימון ציבורי נדיב יותר. ואולם המחקר שלהם מראה כי השילוב של החרפת ההגבלות על גיוס תרומות יחד עם הרחבת המימון הציבורי, נוטה דווקא להגביר את השחיתות.

ישראל בחרה בתמהיל מימון קיצוני מאוד. המימון הציבורי לבחירות בישראל הוא הגבוה ביותר מבין מדינות OECD, יחסית למספר הבוחרים. לעומת זאת, ישראל היא בין המדינות המחמירות מאוד באיסורים ובהגבלות על המימון הפרטי. למעשה היא אמצה את כל האיסורים וההגבלות הקיימות בתחום זה ואף את אלה ששכיחותן קטנה יחסית. תקרת התרומות המותרת ליחיד בישראל, הן למימון שוטף והן למימון בחירות היא הנמוכה ביותר בקרב ה–OECD. על רקע מסקנות המחקר על השפעת חוקי מימון הבחירות על שחיתות, חוששים בן בסט ודהן כי התמהיל שישראל בחרה עלול לגרום לשחיתות רבה.

"לבעלי ההון יהיה 
קל יותר לנצח"

החוקרים מדגישים שגם הוועדה הציבורית לבחינת דרכי המימון של הליכים פוליטיים בישראל, בראשות השופט דב לוין, שהקים שר המשפטים ב–2000, הגיעה למסקנה שיש לצמצם הן את ההגבלות על התרומות הפרטיות והן את המימון הציבורי, אם כי חברי הוועדה נחלקו ביניהם באשר למינון הרצוי. בן בסט אומר כי "אם מתבססים רק על מימון פרטי בגיוס מקורות ההון של המפלגות, יש סיכוי גבוה שהדבר יפגע בשוויון ההזדמנויות, כי לבעלי ההון יהיה יותר קל לנצח בבחירות, ולא רק לבעלי ההון, אלא גם למפלגות שתומכות ברעיונות של בעלי ההון. כך יקל עליהן לקבל תרומות ולהיאבק על תפישת העולם שלהם. אם משאירים את כל המגרש למימון פרטי בלא להתערב בו - פוגעים במערך הדמוקרטי"

אמיל סלמן

בן בסט מדגיש כי "אם התרומה של היחיד לפוליטיקאי גבוהה - הפוליטיקאי חייב לו, והדבר עלול לייצר שחיתות. מהצד השני, אם מטילים איסורים והגבלות רבים מדי על תרומות, דוחפים את הפוליטיקאי או המפלגה להשיג תרומות לא חוקיות - והן יוצרות שחיתות הרבה יותר גדולה מתרומות חוקיות. לכן לא צריך להגביל יותר מדי את התרומות החוקיות".

בן בסט ודהן סבורים שיש ליצור איזון בין המימון הציבורי לבין הפרטי. לדבריהם, "אם נאפשר רק מימון פרטי, קיים חשש רב לניגודי עניינם ולניצול לרעה. אחד החששות הכי גדולים הוא שהתרומה למפלגה תהפוך ל'שלח לחמך על פני המים וברוב הימים תמצאהו'".

עופר וקנין

דהן מדגיש כי "אם לא היו מוטלות מגבלות על גיוס תרומות, המדינות הציבורית היתה מוטת לטובת האינטרסים של בעלי ההון על חשבון יתר הציבור. החשש ממימון ציבורי הוא כפול. האחד - צריך מסים כדי לממן את זה. השני - שימוש לא ראוי בכספי מימון פעילות פוליטית עלולים לגרום לכך שהפוליטיקאים יקנו מקרר, למשל, לרכב סגן השר.

"ישראל הלכה לקצה של הקצה: גם אימצה את כל האיסורים וגם במקרה של התרומות קבעה תקרה מאוד נמוכה יחסית למדינות אחרות. כשאתה נותן מימון ציבורי הפוליטיקאים לא חייבים לתורמים והדבר מקטין את השחיתות. תקרת תרומה מיחיד של 20 אלף שקל היא מחצית מהתקרה המותרת בפינלנד. מדינה שיש בה יותר מגבלות נוטה להיות יותר מושחתת מאשר מדינה שבה פחות מגבלות".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#