סקר "הארץ": יאיר לפיד מתאושש, משה כחלון לא מצליח להתרומם - פוליטי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

סקר "הארץ": יאיר לפיד מתאושש, משה כחלון לא מצליח להתרומם

לפי סקר "הארץ", דווקא לפיד, שניבאו לו התרסקות בקלפיות, מתחזק; כחלון, שסימל את ההבטחה של הבחירות, לא מצליח להתרומם

54תגובות

הנתון הבולט ביותר בסקר המנדטים המתפרסם כאן הוא למעשה כפול: המשך ההתחזקות של רשימת יש עתיד בראשות יאיר לפיד, מול היחלשותה העקבית של רשימת כולנו, בהנהגתו של משה כחלון.

בחירות 2015: כל הסקרים, הכתבות והפרשנויות

צד אחד, הפוליטיקאי המאכזב של הקדנציה, האיש שהמלה כישלון חרוטה לו על גבו ומי שניבאו לו התרסקות בקלפיות, הוא הפתעת הקמפיין עד כה; נאבק, תוקף, הולם, חובט, מרחף כפרפר ועוקץ כדבורה, בעיקר את נתניהו. הסקרים ברובם מאירים לו פנים. מנקודת פתיחה חד־ספרתית בתחילתה של מערכת הבחירות, הוא הולך ומתבסס סביב 11–12 מנדטים חזויים אם הבחירות היו מתקיימות היום. והמגמה מבחינתו היא חיובית. יש עתיד בעלייה.

מצד שני, האיש שסימן את התקווה ואת ההבטחה של בחירות 2015, הדמות החברתית והאהודה ביותר מבין כל הפוליטיקאים, לא רק שאינו מצליח להתרומם בסקרי דעת הקהל, הוא מאבד מנדטים וחווה תהליך הפוך מזה של לפיד: בתחילת דרכה של רשימתו, עוד טרם היה לה שם, צפו לה הסקרים בין 11 ל–13 מנדטים בממוצע. כעת, כשאנו מתקרבים ל"מאני טיים" בלשון הכדורסל, כחלון מדשדש בעגמומיות סביב ה–8–9 מושבים בכנסת הבאה.

ההסבר פשוט: בעוד לפיד מנהל מסע בחירות אגרסיבי ומוחצן, מרבה להופיע בתקשורת, מתזז בין האולפנים ומציג בתקיפות את משנתו, גם אם לא פעם היא רחוקה מהמציאות, כחלון הוא ללא ספק הנוכח־נפקד של מערכת הבחירות. הוא שותק.

היום הוא אמור להציג את הרכש הבולט והמסקרן ביותר שלו, האלוף (מיל') יואב גלנט, והדבר יעורר מן הסתם עניין ויעודד עיסוק תקשורתי בו. אך עד כה הוא פשוט לא בא לעבודה.

כחלון אינו מתראיין, הוא כמעט אינו תוקף את נתניהו, הוא נחבא אל הכלים, בזמן שבו הוא אמור לתופף עליהם, ברעש גדול. מסיבות העיתונאים שבהן הוא מציג את המועמדים ברשימתו (שאיש מהם, עד כה, אינו בדיוק מהליגה הלאומית או קרוב אליה) רחוקות מלהיות סוחפות או מסעירות, או אפילו מעניינות.

תומר אפלבאום

על פי סקר "הארץ־דיאלוג" בפיקוחו של הפרופ' קמיל פוקס מאוניברסיטת תל אביב, במצבן של יתר הרשימות לא חלו שינויים מהותיים ביחס לסקר הקודם, מלפני שלושה שבועות. ישראל ביתנו, הכורעת תחת עומס החקירות, ממשיכה לאבד גובה. היא קרובה קירבה מסוכנת, שני מנדטים בלבד, מאחוז החסימה שהוא ארבעה מנדטים. לראשונה, ש"ס של אריה דרעי והעם אתנו של אלי ישי עוברות שתיהן את אחוז החסימה. כנראה העיסוק הרב בהן מוסיף להן כוח.

ואילו הליכוד והעבודה־התנועה ממשיכות לנשוף זו בעורפה של זו, ולמעשה, בניכוי טעות הדגימה, הן מצויות במצב של תיקו אלקטוראלי, עם כ–21–22 מנדטים, לכל אחת (אם כי בסקר הנוכחי העבודה מתחזקת בשני מושבים ביחס לפעם הקודמת, והליכוד מאבדת מנדט אחד).

ל"ציפי ובוז'י", כלשונו המלגלגת של ראש הממשלה, יש סיבה טובה להיות מרוצים מהמצב הנוכחי, אבל שביעות הרצון שלהם מסתיימת ברגע ששני הטוענים לראשות הממשלה, נתניהו והרצוג, נבחנים זה מול זה, ראש מול ראש.

כאן, ברוב המדדים, הראשון מביס את השני. נתניהו, אף שרוב הציבור עייף ממנו והיה מעדיף לראות מישהו אחר במקומו, עדיין נתפס כמנהיג המדינה המנוסה והמתאים יותר — למעט בתחום הכלכלי, שבו הוא והרצוג הם צוואר אל צוואר. זו גם הסיבה שהעבודה עושה כל שביכולתה על מנת להעביר את השיח במערכת הבחירות הזו אל השדה הכלכלי־חברתי, בעוד נתניהו חותר בדיוק לכיוון ההפוך, ויעיד על כך נאומו שלשום באירוע הצגת הרשימה של מפלגתו: "חמאס־איראן־חיזבאללה־דאעש" לרוב, ואף מלה על יוקר הדיור, על יוקר המחיה, על חוסר התקווה האישי שבו שרויים כשליש מאזרחי המדינה הזו.

התמונה הזו מעלה שאלה מתבקשת: מדוע ההפרשים הניכרים בנתוני ההתאמה האישיים של שני ראשי הרשימות המובילות אינם ניכרים גם בתמונת המנדטים? לכאורה רשימת הליכוד אמורה להיות חזקה בהרבה מהעבודה. התשובה היא כנראה זו: רוב העם אינו רוצה את נתניהו (כפי שעלה מסקר קודם של "הארץ", לפני שלושה שבועות, כמו גם מסקרים אחרים), אלא שאותו העם אינו מזהה בהרצוג, לפחות לא כרגע, את החלופה המנהיגותית לראש הממשלה המכהן.

הרצוג אינו אהוד ברק של נתניהו, והוא אינו יצחק רבין של שמיר, והוא אינו אריק שרון של ברק, והוא אינו יצחק שמיר של שמעון פרס וההיפך. הוא עדיין לא שם. ניכר שיפור באחוזי ההתאמה שלו לראשות הממשלה, אבל דרכו לשוויון עדיין ארוכה, ולא קלה.

שלוש הערות נוספות:

• במדד ניקיון הכפיים אין הפתעות מרעישות. דרעי וליברמן בתחתית, כחלון והרצוג בצמרת. נדרשת הערת אזהרה: מאחר שאנו מצויים בתקופת בחירות, התשובה לשאלה זו סובלת מן הסתם מהטיה פוליטית. כלומר, גם אם הנשאל סבור שהמועמד שלו הוא מושחת, הוא יעדיף לתת לו ציון טוב, כדי לא לפגוע בו בימים הרגישים הללו.

• הנתון שחייב להטריד מאוד את מפלגת השלטון: גם כששתי מפלגות מרכז־ימין, ישראל ביתנו וכולנו, נחלשות, המנדטים אינם זורמים לרשימת ליכוד, שאמורה להיות הכתובת החלופית המתבקשת. השאלה שצריכה להדיר שינה מראשי הליכוד היא: האם רשימתם הגיעה לתקרת הזכוכית שלה — של 22–23 מנדטים — והיא אינה צפויה להרוויח מתנודות אפשריות נוספות בגוש המרכז־ימין.

• בסקר נבדקה גם מידת שביעות הרצון של מצביעי המפלגות השונות מהצבעתם בקלפיות לפני כמעט שנתיים. יהדות התורה מובילה, עם 89 אחוזי שביעות רצון. אחריה, בסדר יורד, חד"ש, הבית היהודי, התנועה (מן הסתם כי מנהיגתה, לבני, השכילה לחבור לעבודה ולהפיח בה רוח חיים), העבודה ומרצ. אצל כל אלה המאזן הוא חיובי. יותר שבעי רצון מאשר מאוכזבים. אצל כל היתר, הגלגל מתהפך.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#