פרנקל הוכיח שהוא לא מתאים

נגיד בנק ישראל ב-2013 נדרש להיות בעל עצמאות מוחלטת ויכולת עמידה בלחצים

איתן אבריאל
איתן אבריאל

יעקב פרנקל יכול לבוא בטענות רק לעצמו. מי שהיה פעמיים נגיד בנק ישראל ובנה לעצמו מקום של קבע בצמרת של הבנקאים־נגידים־מנהלים הגלובלית, הכשיל את המינוי של עצמו בדרך שבה התנהל מול ועדת טירקל - ואולי אפילו עוד יותר מכך במופע האימים בטלוויזיה אתמול, בו האשים את כל העולם ב"מסע לפגיעה בשמו הטוב".

מלבד פרנקל עצמו, אף אחד כנראה לא יודע בדיוק מה קרה שם, בחנות הדיוטי פרי בשדה התעופה בהונג קונג, אך ברור שאדם שאינו מסוגל לעמוד בלחץ של ועדת בדיקה ובביקורת ציבורית - לא מתאים להיות נגיד בנק ישראל.

יותר מכל יכולת מקצועית או ניסיון בכלכלה מוניטרית, נגיד של בנק מרכזי ב–2013 נדרש לשתי תכונות: עצמאות מוחלטת ויכולת עמידה בלחצים - גם כאלה של קבוצות אינטרסים מאורגנות, וגם כאלה של הציבור ושל אנשי ה"מחאה". סטנלי פישר, למשל, עמד בהם. בימיו הראשונים בתפקיד קטלו אותו על שאינו מכאן, שאינו יודע עברית, שלא יוכל לתקשר עם ועדת הכספים ושלעולם לא יבין את המצוקות של משפחה ישראלית ממוצעת.

פישר ספג ביקורת מתעשיינים, שדרשו ריביות נמוכות ודולר גבוה. הוא הותקף על ידי כל התקשורת על ניהול כוח האדם בבנק ישראל, כשביקש תקציבים לגיוס כלכלנים. הוא הותקף במלים מאוד קשות על חלקו בעליית מחירי הדירות. כשביקש להדיח את יו"ר בנק הפועלים, דני דנקנר, הוא הותקף אישית ובאלימות בעיתונים ובכלי התקשורת מהחזקים במדינה.

פישר אינו עשוי מפלדה. הביקורות הללו פגעו בו מאוד. הוא הרגיש שהן מוגזמות או לא נכונות, הוא ביקר בחזרה את ה"אופי הישראלי" ואת התרבות שמאפשרת לכל אחד להביע את דעתו - אך הוא עמד בכל אלה, והיה נגיד מוצלח.

יעקב פרנקל, לעומת זאת, נכנע עוד לפני שהקדנציה שלו החלה - וטוב שכך. מה היה קורה אם הוא מוריד את הריבית ורואה ש–1,000 איש הקימו כפר אוהלים מתחת לביתו במחאה על עלייה נוספת במחירי הדיור? איך הוא היה מגיב למתקפה בעיתונים על מהלכים שפוגעים בבנקאים בכירים או ברווחיות הבנקים? וכיצד היה מגיב לביקורת, אם חלילה ימצאו - שוב - אי סדרים בשכר בכירי בנק ישראל? האם הוא היה מתפטר ובורח חזרה לחדר הדירקטוריון של ה–G30?

הכניעה של פרנקל לבדיקה של טירקל ושל היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין והזעם על הפגיעה ב"שמו הטוב" מוכיחים, גם מבלי שקיבלנו את תוצאות הבדיקה על האירוע בהונג קונג, שפרנקל לא מתאים לתפקיד. הוא לא הבין שמשהו יסודי השתנה בציבוריות ובתודעה הכלכלית של אזרחי ישראל. כאשר מונה לנגידות בשנות ה–90, ישראל היתה מקום שבו הציבור לא הבין ולא התעניין בנושאים חברתיים־כלכליים, אלא קיבל באופן פסיבי כל החלטה של השלטון. תקציב? מסים? ריבית? רפורמות? כל אלה נחתכו בדיונים בין נציגי השלטון לבין נציגי קבוצות אינטרסים שמבינים איך מכינים את הנקניקיות - כשהציבור מחוץ לתמונה.

יעקב פרנקלצילום: בלומברג

כיום, לאחר מחאת 2011, הסיפור שונה לחלוטין. יש עשרות רבות של ארגונים, בהם כמה כלי תקשורת, שלהוטים ללמוד, לשמוע עמדות מכל הצדדים - ולהכריח את הפוליטיקאים ואת אנשי השלטון לנהל דיון ושיח ציבורי רחב ושקוף בכל סוגיה. לעתים, הם עושים את זה בצורה לא נעימה למקבלי ההחלטות - גם בפייסבוק וגם ברחוב. ישראל של 2013 מאוד שונה מהמסדרונות של דאבוס או של קרן המטבע.

על שיטת הבחירות לנשיאות בארה"ב נהוג לספר שהיא המנגנון האולטימטיבי לזיהוי ולסינון מנהיגים. הקמפיין ארוך ומייגע, המתחרים והתקשורת תוקפים אותך מכל כיוון ומחפשים כל מעידה בעברך ובעבר של משפחתך, אתה נאלץ להיחשף לזריקות בוץ ולהאשמות משונות. לבסוף אתה צריך לעבור פעמיים את הכרעת הבוחר - פעם אחת בתוך המפלגה שלך ופעם שנייה בבחירות הכלליות. מי שמגיע ראשון לסוף הדרך הוא אולי לא מושלם, אבל הוא כנראה אדם שיכול להישאר במטבח גם כאשר כל התנורים דולקים בעוצמה והחום גבוה. פרנקל, שרגיל להגיע לתפקידים הבכירים מבלי שנבחר על ידי ציבור ומבלי לדווח לאיש על החלטותיו ועל תוצאות מעשיו, הוכיח שהוא לא עשוי מהחומרים הללו.

במובן הזה, תמוהה מאוד גם התגובה של ראש הממשלה נתניהו ושל שר האוצר לפיד, ובמידה רבה גם זו של הנגיד לשעבר פישר - שתקפו גם הם את הביקורת הציבורית נגד פרנקל. נתניהו ולפיד אפילו טענו ש"בסוף אף אחד לא יסכים לבוא לשירות הציבורי בישראל". האמנם? באותה ארה"ב שבה שוהה פרנקל מאז שעזב את בנק ישראל, ושאותה נתניהו ולפיד מעריצים, מקובל שמועמד לתפקידים בכירים עובר גם תחקירים של הרשויות וגם עומד לשימוע מול הקונגרס - פרוצדורה שנמנעה, למשל, מלפיד.

אפשר רק לדמיין איך היה נראה השימוע של שר האוצר המיועד לפיד בפני ועדה ציבורית של חברי כנסת - בשידור חי כמובן. "מר לפיד, ספר לנו בבקשה איך בדיוק קיבלת את התארים האקדמיים שלך?" או: "מר לפיד, מה הרקע שלך בכלכלה, ומדוע אתה חושב שאתה מתאים לתפקיד? או: "מר לפיד: מה היא עמדתך בכל הקשור לשכר הבכירים?"
השורה התחתונה היא שעל אף הפרוצדורות הללו, אין בארה"ב מחסור באנשים שמוכנים להיות שרים ונגידים - ואין בישראל מחסור באנשים שמוכנים להיות ראשי ממשלה, שרי אוצר או נגידי בנק ישראל. אם נתניהו ולפיד לא בטוחים בעובדה הזו, הם יכולים לעשות מחקר אמפירי קצר ויעיל: הם יכולים להתפטר ולמדוד בתוך כמה זמן התפקידים שלהם ימולא על ידי אחרים - שלא נופלים מהם ביכולותיהם.

מועמד מוביל: ליאו ליידרמן - בתמיכת הבנקים

לאחר הפרישה המפתיעה של יעקב פרנקל, נגידות בנק ישראל היתה אמורה ליפול כפרי בשל בחיקה של המשנה לנגיד, ד"ר קרנית פלוג. היא מנוסה, היא זוכה לתמיכתו המלאה של סטנלי פישר, היא מכירה טוב מכל מועמד אחר את עבודת הבנק המרכזי, היא עצמאית ומנותקת מקבוצות הלחץ וממועדון ההון־שלטון, והיא אפילו כבר צריכה לדעת איך לעבוד בתוך סיר הלחץ הציבורי הישראלי.

ובכל זאת, גם לאחר פרשת פרנקל, נתניהו לא רוצה אותה. הוא עדיין רוצה בראש בנק ישראל גבר עם חליפה ועניבה שמדבר אנגלית טובה, שיודע לעמוד בקוקטיילים בכנסים בחו"ל עם שרים, נגידים ובנקאים בכירים, להחליף בדיחה, להיות חלק מהמועדון, ללחוש מסרים פרטיים באוזניים של אנשים חשובים. הוא רואה ביכולת הזו נכס חשוב, הוא יודע שהוא יוכל להתחבר לאדם כזה - והוא רואה בהיעדרן של יכולות כאלה חיסרון. הוא לא רוצה לראות בתפקיד אאוטסיידרים, ביישנים או ציפורים מוזרות.

תפישת העולם הזו מעמידה בראש המועמדים לנגידות איש אחד: פרופ' ליאו ליידרמן, הכלכלן הראשי של בנק הפועלים. ליידרמן הוא סוג של פרנקל, רק מפורסם וזוהר קצת פחות. הוא פרופסור ומרצה לכלכלה. הוא לא היה נגיד, אבל הוא היה ראש מחלקת המחקר בבנק המרכזי. הוא לא היה יו"ר AIG וג'י.פי. מורגן, אבל הוא היה בדויטשה בנק ובבנק הפועלים. כמו פרנקל, הוא קרוב לבנקים ולבנקאים, ועוסק בשנים האחרונות בשילוב של תחזיות כלכליות ויחסי ציבור לגופים שמעסיקים אותו.

בשוק ההון אומרים כי ליידרמן הוא המועמד המועדף על בכירי המערכת הבנקאית ומועדון ההון־שלטון התל אביבי. זה לא צריך להפתיע: ליידרמן הוא גורם מוכר ואדם שעוסק למחייתו בקידום בנקים, בעוד שקרנית פלוג היא ירושלמית שאינה שייכת לשום מועדון ולשום שיטה.

לו היה מועמד לנגידות שהוא גם עצמאי, גם עמיד בפני לחצים של קבוצות אינטרסים, גם מנוסה, גם פצצת כריזמה, וגם קוסם של יחסי ציבורי בינלאומיים - ראש הממשלה היה בוחר בו מזמן, וכל המדינה היתה מוחאת כפיים. סטנלי פישר היה קרוב להיות אדם כזה. אבל עתה נתניהו ולפיד צריכים לבחור בין עצמאות, ניסיון וניתוק ממועדון ההון־שלטון של פלוג לבין יכולות יחסי ציבור ותקשורת עם פוליטיקאים ובנקאים של לידרמן. בשקלול הסופי, דווקא בישראל האקטיביסטית של 2013, התכונות שפלוג מביאה לשולחן מתאימות הרבה יותר.

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ