שרים יקרים, הופתעתם מהגירעון? חמור מאוד

אם נתניהו ושטייניץ ידעו על הגירעון המתרחב, זו רשלנות שנתנו למצב להדרדר

איתן אבריאל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
איתן אבריאל

כשנתניהו ושטייניץ שיבחו את 'המשמעות התקציבית', הם כבר ידעו שמתפתחת בעיה. ואם לא ידעו - זה עוד יותר חמור

"אנחנו לא יוון. אנחנו לא רוצים להיות כמו יוון" - כך שמענו בשנתיים האחרונות מכל איש כלכלה וממשל, ולאחרונה גם משר האוצר החדש יאיר לפיד, בכל פעם שצריך היה לדבר על התקציב ועל מדיניות פיסקלית.

שר האוצר לפיד, השרים שטייניץ ושלום וראש הממשלה נתניהוצילום: אוליבייה פיטוסי

זה נכון: לשמחתנו, נתוני הכלכלה בישראל אפילו לא דומים לאלה של יוון. אבל בהתנהלות ובעבודת הממשלה בשנתיים האחרונות יש הרבה דברים שמזכירים את חוסר המקצועיות ואת גניבת הדעת של השלטון היווני.

איך? בבקשה. יוון נכנסה לגוש האירופי לאחר שזייפה את נתוני הגרעון שלה. יוון העניקה לעשרות קבוצות לחץ בעלות קשרים פוליטיים תנאים מפליגים על חשבון כספי המדינה, גם קבוצות לחץ מהסקטור הציבורי וגם משפחות וטייקונים מהסקטור הפרטי. עשרות אלפי יוונים קיבלו מהמדינה שכר גבוה מבלי לעבוד, או לעבוד מעט. וכפי שהתברר במשבר ולאחר כל סיבוב של חילוץ אירופאי, לא היה לממשלה ולציבור מושג מה באמת נעשה בכספים ובספרים שלהם. המצב היה כה חמור עד שבאירופה שקלו לשלוח פקחים מגרמניה כדי לבקר את הספרים והעברת הכסף ביוון, כתנאי לקבת הסיוע. זה לא קרה רק בגלל זעקות על "פלישה של הנאצים" מצד הרחוב היווני.

לכתבות נוספות ב-TheMarker:

חייב מיליארדים וגר באחוזה עם קולנוע ובאולינג - כך נראה ביתו של מוטי זיסר

זוכרים אותנו? נחשו מה אנחנו חושבים עכשיו על ממשלת נתניהו

ואצלנו? היום אנחנו יודעים שפתאום, בחודשים האחרונים, התגלה בור של 40 או יותר מיליארד שקל בגירעון לשנת 2013. אנחנו יודעים מזה זמן רב שיש קבוצות לחץ שהשיגו לעובדים שלהם שכר ציבורי, מקופת המדינה, בהיקפים בלתי הגיוניים לחלוטין. אנחנו יודעים שתלושים של 50 אלף שקל לחודש - יותר מראש הממשלה ומהשרים - אינם נדירים בחברת החשמל ובנמלים. אנחנו יודעים שקצינים פורשים מהצבא עם חבילת פנסיה ומענקים בערך כלכלי של בין 4 ל-10 מיליון שקל. ואנחנו יודעים שאנחנו לא יודעים דבר על חלקים נרחבים של התקציב, למשל כל מה שמסתתר ב"תקציב הביטחון".

כל הדברים הללו אינם באמת הפתעות. לא היה כאן כוח עליון, לא אסון טבע, לא מלחמה ולא משבר פיננסי פתאומי. לא היה שום 'ברבור שחור'. אין ספק שבתוך האוצר, בין חבורת האנשים שמנהלים את התקציב ומעבירים את הכספים, רבים ידעו מה קורה וראו כיצד הגירעון צומח במהירות.

היו גם מי שהתריעו. עוד בימים שבהם ראש הממשלה לא היה מחמיץ נאום מבלי להתהדר ב"משמעת התקציבית", ה"דירוג" ו"אמון המשקיעים", התרענו, למשל בפברואר 2012, שהגירעון צומח במהירות – ושה"משמעת התקציבית" היא לא יותר מאגדה.

באותה תקופה, גם שר האוצר יובל שטייניץ, וגם שר-העל לענייני כלכלה בנימין נתניהו, המשיכו להסתובב בארץ ובחו"ל בחזה מתוח ולספר לכל מי שמוכן לשמוע שישראל היא אחת המדינות היחידות במערב בלי משבר בגירעון ובחובות. וזה לא הכל. שאול מופז, התריע באוקטובר 2012 על גירעון עצום של 40 מיליארד שקל בתקציב, אך שטייניץ ונתניהו התכחשו לנתונים שהציג. היו עוד חברי אופוזיציה ועוד כלכלנים עצמאים, ובהמשך גם זרם ידיעות בתקשורת הכלכלית - אבל שום תחושה של משבר, דחיפות או דאגה לא עלתה מהגורמים הרשמיים, אלה שידעו על הנתונים האמתיים.

אפילו נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר, לא שם את מלוא כובד משקלו על בעיית הגירעון. פישר אמנם ציין את הדאגה שלו בכמה נאומים, אך לא העמיד את שר האוצר ואת ראש הממשלה בפינה, כפי שהוא יודע לעשות - אם הוא רק מחליט.

באוגוסט 2012, בעת סבב גזירות שכלל את העלאת המע"מ הקודמת, פישר הזהיר שאם לא יבוצע קיצוץ נוסף של כ-5 מיליארד שקל ל-2013, עלול הגירעון לזנק ל-6%. הוא ניהל מאבק על שמירת הגירעון ברמה של 2.5% במקום ה-3% שביקש שטייניץ, וגם אמר כי "אם לא ננהג באחריות - ניפול חזק יותר מיוון וספרד".

אלא שהוא לא שידר דחיפות, הוא תמיד פתח את הנאומים שלו בהצהרה לפיה "אנחנו במצב טוב", ולא שמענו ממנו אומר לשרים משהו כמו: "חברים, אתם מנותקים מהמציאות. בתחילת השנה הבאה תצטרכו לבצע התאמה של 40 מיליארד שקל, לקצץ בפראות ולעלות את המסים לכולם. אני דורש מהממשלה להתכנס לדיון חירום ולקבל עכשיו החלטות כואבות".

האם המחדל הזה הוא תוצאה של חוסר ידיעה מצד ראש הממשלה, שר האוצר ושאר הבכירים? האם היתה גניבת דעת במודע? בשני המקרים מדובר ברשלנות. אם ראש הממשלה ידע על הגירעון ובחר להסתיר או להצניע אותו, הבחירה שלו מצביעה על שיקול דעת לקוי. ואם הוא לא ידע, הרי שהרשלנות שלו גדולה עוד יותר כי הנתונים היו קיימים במשרד האוצר, וכי הורמו מספיק דגלים כדי לחייב אותו לבדוק את המספרים.

כדי לקבל את התשובות לשאלות הללו, ובעיקר כדי למנוע 'הפתעות' כאלה בעתיד – נדרשת בדיקה יסודית על התנהלות הממשלה סביב הגירעון. ממשרד מבקר המדינה נמסר אתמול כי השופט בדימוס, יוסף שפירא, עורך ביקורת על ההיבטים השונים הקשורים בגירעון בתקציב המדינה, אך הניסיון מלמד שבדיקה כזו אינה מספיקה. כפי שכתב אתמול אלוף בן, נדרשת בדיקה יסודית יותר, בצורה של ועדת חקירה ממלכתית.

"הפקידות הבכירה באוצר, שלרוב נהנית מהגנה תקשורתית, חייבת להסביר מי שגה בהערכת חסר של הכנסות המדינה, מי כשל בגביית מסים, מי לא התריע בזמן על הסכנה ליציבות הפיסקלית, ומי איפשר לשרים לקבל על עצמם התחייבויות שחרגו ממסגרת התקציב.

במה שונים בכירי האוצר מראשי אמ"ן, שהודחו בגלל טעויות בהערכת המודיעין? חוק יסודות התקציב מטיל אחריות אישית על עובדי המדינה לשמירת מסגרת התקציב, ומחייב אותם להתריע לפני השרים על חריגות, תחת הסנקציה של עבירת משמעת" כותב בן.

"לפיד ממשיך במסורת קודמו. בתוכניתו הכלכלית אין שום הצעה לשינוי תהליכי העבודה במשרד האוצר. הדרישות להתייעלות ולשינויים מבניים מופנות כולן למשרדים ולגופים אחרים. התנהגות בכירי האוצר אולי מובנת: איש לא אוהב לבדוק את עצמו ולהודות בכישלונות. לכן רק חקירה חיצונית תוכל לברר את הסיבות לקריסה הפיסקלית, לחשוף את האחראים ולהציע תיקון".

ועדת חקירה, ודאי ועדת חקירה חיצונית, נראית לעיתים כמהלך למציאת האשמים על כישלונות עבר, אך דווקא החקירה הזו יכולה וחייבת לייעל את תהליכי התקצוב והבקרה הכלכלית בעתיד. כי כפי שדיוני התקציב והפשרה על ה'קיצוץ' בתקציב הביטחון שהושגה לפנות בוקר מעידים, אף אחד עדיין לא יודע באמת כיצד מייצרים את הנקניק הזה, מה נכנס נבו, מה טעמו - ואיזה כאב בטן המדינה תחטוף ממנו בעוד כמה שנים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker