האם לפיד ינהל 1.5 טריליון שקל או כמה שקלים בודדים בתקציב? - פוליטי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

האם לפיד ינהל 1.5 טריליון שקל או כמה שקלים בודדים בתקציב?

כשמדברים על "שינוי סדרי עדיפויות", זה לא יותר מהסטת כמה שקלים מסעיף א' ל-ב'

28תגובות

לפני כמה שנים נקלעתי לשיחה עם אחד מראשי אגף התקציבים באוצר, שביקש להציג לי את המאבק שהוא מנהל לקראת סגירת התקציב. הוא שלט היטב במספרים, והבהיר כי הוא יעביר מכאן לשם 700 מיליון שקל, ידחה משהו לשנה הבאה ויעשה קיצוץ "פלאט" בכל המשרדים, וככה אפשר יהיה לסגור תקציב.

באותו רגע, הצד הנאיבי שבי הרים ראש, ושאלתי מדוע לא להסתכל על כל תקציב המדינה - אז זה היה משהו כמו 300 מיליארד שקל - ולראות איך אפשר לקחת אותו ולעשות אתו משהו אחר. הממונה תקע בי מבט שגרם לי להרגיש קצת טמבל, ופתח בהסבר שהתקציב קשיח מאוד וכולו בנוי מהתחייבויות שאי אפשר לפתוח לדיון.

מיכל פתאל

המסקנה היתה שהדיונים השנתיים על תקציב המדינה אינם על כ–350 מיליארד שקל ‏(התקציב הנוכחי‏), אלא רק על השוליים. לכל היותר, על כמה מיליארדי שקלים בודדים שזזים מצד לצד. גם כשמדברים על "שינוי סדרי עדיפויות", זה לא יותר מהסטת כמה שקלים מסעיף א' לסעיף ב'. לכו תעשו מהפכות עם שיטה כזו.

סביר להניח שבסדרת הפגישות שעורך שר האוצר הנכנס, יאיר לפיד, מציגים גם לו את אותה תפישה: יש לך קופה גדולה וגמישות זעירה. לפיד עורך בשבועות האחרונים סבב התייעצויות עם כלכלנים, אנשי עסקים, מקורבים ובכירים במערכת הממשלתית, לשעבר ובהווה, במטרה ללמוד כמה שיותר מהר. אין לו הרבה זמן. הוא צריך ללמוד תוך כדי תנועה ולהציג בקיץ תקציב מדינה. הוא יכול בקלות לאבד את הידיים והרגליים בתהליך הזה, להישאב שוב ושוב אל הדחוף ולזנוח את החשוב, ולהיקלע למשבצת של סוחר סוסים שמנסה רק לתחזק את הקופה הציבורית ולשרוד.

אבל ככל שאני מבין, לא בשביל זה הוא נכנס לפוליטיקה. לפיד מוקף כעת באנשים שמנסים לסייע לו, או לעצמם, או גם וגם, בנבכי העולם החדש. ההתנהלות שלו עד עכשיו, יש להודות, היתה מפתיעה. גם בהישג בבחירות, גם בברית ‏(הזמנית?‏) עם נפתלי בנט שהעצימה את כוחם במשא ומתן הקואליציוני, וגם בסיכון העצום שלקח כשקיבל לידיו את משרד האוצר. כעת הוא כבר מותקף בעצות לרוב איך לעשות מה ומאיפה לקחת. גם לנו יש בשבילו כמה עצות פשוטות.

1. מהר מאוד ידברו אתך על 15 מיליארד שקל - הסכום שצריך לקצץ כדי לעמוד ביעד הגירעון השנתי, 3% מהתוצר. אבל אולי לפני שמדברים אתך על ה–15 מיליארד שקל, מוטב שתשאל דווקא על ה–350 מיליארד שקל. יודע מה? לך רחוק יותר. תשאל על ה–1.5 טריליון שקל. זה תקציב המדינה הכולל לארבע שנות כהונתך.

לפני שאתה חושב איך מקצצים, למי חותכים וממי לוקחים, תחשוב איך משתמשים בסכום הזה והופכים את הכלכלה שלנו להוגנת יותר, תחרותית יותר, אנושית יותר וחדשנית יותר; ואיך משרתים את תושבי ישראל טוב יותר עם הסכום הזה. סביר להניח שבעודך שקוע במחשבות מהסוג הזה, כולם יגידו לך, "עזוב, זה תקציב קשיח. שליש הולך לחובות, שליש למשכורות ושליש התחייבנו. זה לא הזמן למהפכות". אבל דיברת על פוליטיקה חדשה, על "איפה הכסף", ואפילו בחרת לא לעשות לעצמך הנחות ולקחת לעצמך את המשרד הכי כפוי טובה כאן, אז אין לך מה להפסיד. מקסימום תחזור לתלם המוכר שאליו יובילו אותך מן הסתם כולם - של בניית תקציב־ריב מתוקשר עם מערכת הביטחון־התכופפות־קיצוץ רוחבי־הטלת מע"מ על פירות וירקות־התכופפות, וסיומת כרגיל בפתרונות הקלים של לחיצה על מסחטות הכספים של העלאת מע"מ ב–1% והעלאת המס על הדלק. לא יקרה אסון אם תעשה זאת, אבל גם לא יקרה שינוי. אתה תירשם כשר אוצר "מתחזק", ולא כשר אוצר מהפכן.

2. סביר להניח שאתה חש חוסר ביטחון מסוים ליד כלכלנים, פרופסורים למימון וסתם מאכערים ושועלי אוצר שמסתובבים בשטח הרבה שנים ויודעים להגיד לך איך זה באמת עובד. הגיוני מאוד שתיקח לעצמך אנשים שמכירים היטב את חוקי הג'ונגל של הפוליטיקה הישראלית. איכשהו זה קצת מדאיג אותנו. הם אולי ינחו וידריכו אותך כדי שלא תיהפך לארוחת הצהריים של מישהו, אבל לא בטוח שהאנשים האלה יביאו אותך רחוק. הם ילמדו אותך לשכשך באותה בריכה שבה סוגרים תקציבים בישראל בישיבות ליליות, עם דילים, מחטפים, סחטנות ו"שמור לי ואשמור לך" שלא מביא אותנו לשום מקום.

אתה צריך אנשים שיבנו לך בריכת שכשוך חדשה, כזו שבה אתה קובע את הכללים. יש בישראל מספיק אנשים מקצוענים וערכיים שמסוגלים לשים את האינטרס הציבורי לפני כל דבר אחר.

3. רבים יגידו לך שהדבר הכי חשוב מבחינתך הוא לשמר את הכוח של האוצר ולא לוותר על אף סמכות. ככה עובדת השיטה הנוכחית. בישראל נחשב ויתור על סמכות לרכרוכיות ולסימן חולשה, אבל היי, אמרת פוליטיקה חדשה? אז כדאי לנסות את זה באמצעות שינוי שיטת התקצוב.

אין צורך בהקמת ועדות חדשות, זה כבר נעשה. יש ועדת משילות בראשות מנכ"ל משרד ראש הממשלה, הראל לוקר, שבחנה את הנושא הזה ומשום מה לא הלכה עד הסוף. כדאי שתשב עם אנשים כמו פרופ' אבי בן בסט, פרופ' מומי דהאן ועו"ד דרור שטרום, שמכירים את כל תחלואי שיטת ניהול התקציב הנוכחית. מהר מאוד תבין שמשרד האוצר הוא שוטר התנועה של כל תקציבי הממשלה. לא ברמת גובה התקציב לכל משרד, אלא גם ברמת הסעיפים הקטנים. כל שינוי דורש אישור, ולמעשה משרדי הממשלה שבויים בידיו. זה גם לא יעיל, וגם הופך את האוצר לצוואר בקבוק לכל שינוי. זה מיותר, פוגע בשירות לאזרחים ומרוקן מתוכן את האחריות שאנחנו רוצים להטיל על שרי הממשלה, כי הם תמיד יאשימו את האוצר.

4. שמור על אחיך נפתלי בנט. הוא יצא השבוע עם הכרזות מפוצצות שהוא ידאג לכל "הבלתי מחוברים". בנט מלא כוונות טובות וזה באמת מרשים, אבל גם הוא וגם אתה יודעים שעל אף שהוא עונה לתואר "שר הכלכלה", אתה שר הכלכלה. היכולת של בנט כממונה על משרד התמ"ת לשעבר לטפל במוקדי "המחוברים" במערכת הביטחון, בבנקאות, בנמלים ובחברת החשמל היא אפסית. אין לו כל סמכויות. בלי הברית אתך הוא יוכל להמשיך לדבר, אבל תוצאות הוא לא יביא. למען האמת, אני לא יודע כמה אתה מתחבר למסרים האלה, וכמה מתחשק לך לצלול לתוכם. אבל ברור שאם תחליט שזה מעניין אותך - בנט יהיה בן ברית נאמן למה שהוא מכנה "ממשלת ההזדמנויות".

5. אם בכל זאת תחליט לטפל במוקדי "המחוברים", כדאי שתקבע פגישה עם פרופ' עודד שריג, הממונה על שוק ההון והביטוח במשרד האוצר. שריג הוא מומחה למימון ואיש טוב, אבל לא בטוח שבתפקיד של הממונה על שוק ההון הישראלי צריך איש טוב. שם צריך איש רע, כזה שיסתכל רק על החוסכים בשוק הפנסיוני ויעשה הכל, אבל הכל, כדי שהציבור הישראלי ייתן אמון בשוק ההון המקומי ויסכים להפקיד שם את כספו. שריג הוא איש כל כך טוב, שהוא לא עושה עניין מכלום. הוא לא מוצא לנכון להתערב בהסדרי החוב ‏(אמרת בזמנו שהטייקונים חומסים אותנו - עכשיו הטיפול בהם הוא באחריותך‏), והוא חושב שהתספורות הן עניין פעוט של שברירי אחוזים. הוא אמנם מומחה למימון, אבל לא לאמון ציבורי. הוא לא מבין שהדיון הציבורי על אופן ניהול החסכונות בשוק ההון אינו על תשואה, אלא על אמון והוגנות.

נ.ב

רבים מהאנשים ששלחו אותך לכנסת ולממשלה הם אנשים מסודרים מבחינה כלכלית - אם מפאת כישרונם וחריצותם, ואם מפאת השיטה הכלכלית שהיטיבה עמם. יש סבירות די גבוהה שהחלטות שתקבל יפגעו במי מהם. זה יהיה השלב שבו תשמע שוב ושוב את המושג "שוק חופשי". בכל פעם שתיגע באינטרס כלשהו, יטיחו בך שאתה פוגע בשוק החופשי. במקרים רבים מדובר באנשים שנושאים את שמו של השוק החופשי לשווא. יגידו לך, מן הסתם, שהריכוזיות בשוק, ניגודי האינטרסים, המועדון הקטן השולט בהונם של רבים ושכר המנהלים שמנותק במקרים רבים מהערך שהם מייצרים - הם תוצאה של שוק חופשי.

בשלב הזה, נציע לך לגשת לרשות המסים ולבקש את תלושי השכר של מנהלי חברת פרטנר - המנכ"ל לשעבר דוד אבנר והמנכ"ל הנוכחי חיים רומנו. שם תגלה מהי המשמעות האמיתית של תחרות ושל שוק חופשי. אבנר השתכר בשנה האחרונה שלו כמנכ"ל, לפני ששר התקשורת לשעבר משה כחלון התחיל עם הרפורמות שלו, כ–20 מיליון שקל בשנה. רומנו קיבל ב–2012 שכר של 4.2 מיליון שקל. הפער בין שכרו של רומנו לשכרו של אבנר הלך לכיסם של משתמשי הסלולר, ופרטנר, ראו זה פלא, עדיין מרוויחה יפה. ככה נראה שוק חופשי אמיתי.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#