לפיד, הבורסה, אפקט העושר ומחירי הדיור

שני העשירונים העשירים בישראל הקימו מפלגה שתייצג אותם

איתן אבריאל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה

כמה ימים לאחר שהתפרסמו פרטי ההצבעה הסופיים על פי יישובים, נחשף הסיפור הגדול של הבחירות לכנסת ה-19. החמישון העליון - כלומר, שני העשירונים העשירים בישראל - בחר לעצמו מפלגה חדשה שתייצג אותו ואת האינטרסים הכלכליים שלו בממשלה: יש עתיד של יאיר לפיד.

דפוסי ההצבעה לא משאירים מקום לספק: רמת השרון - 29% ליש עתיד; הוד השרון - 29%; הרצליה - 26%; תל אביב - 21%; רעננה - 24%; גבעתיים - 25%; כפר שמריהו - 32%; וסביון - 35%; בכל היישובים הללו לפיד קיבל את מרב הקולות, לעתים במרחק רב מכל מפלגה אחרת. ככל שהיישוב עשיר יותר, כך ההצבעה ללפיד היתה גורפת יותר. המשמעות היא שיש עתיד היא מפלגה של אשכנזים, חילונים, בורגנים מהמעמד הבינוני־גבוה. יש עתיד היא גם מפלגה של צעירים, שלהוריהם יש נכסי נדל"ן, אך הם מודאגים שלא יוכלו לקנות לעצמם דירה. והיא גם המפלגה של העשירים באמת.

בדיעבד, ההצלחה של לפיד אולי לא היתה צריכה להפתיע כל כך. בפוליטיקה שבה הציבור בוחר את המועמד שלו בשיטת האלימינציה, על פי המפלגה שתיטיב יותר עם הכיס האישי שלו ושל קבוצת ההתייחסות שלו - יש עתיד של יאיר לפיד היתה הבחירה היחידה.

יו"ר יש עתיד יאיר לפידצילום: דניאל בר און

עבור ה"שבט הלבן" האמיד, גוש הימין מעולם לא היה אופציה ריאלית - בגלל הכספים המושקעים בהתנחלויות ותחזוקתן, בגלל הכספים העוברים לחרדים, ובגלל ועדי עובדים מסוגם של ועדי הנמלים והתעשייה האווירית, שמפעילים את כוחם הפוליטי באמצעות הליכוד. אלה לא בהכרח כספים גדולים במונחים של תקציב המדינה, אבל העשירונים העליונים חשים שהם העובדים שאחראים על רוב התוצר של המשק, שהם משלמי המסים, שהם הולכים לצבא ‏("נושאים בנטל"‏) - אך הכסף הולך למגזרים אחרים.

בגוש המרכז־שמאל, לעומת זאת, כל המפלגות האחרות לא היו רלוונטיות. שלי יחימוביץ' ומפלגת העבודה ביצעו התאבדות פוליטית כאשר ביססו את הקמפיין שלהם על העלאת מסים לעשירים, ועל תוכנית כלכלית שנתפסה בעיני העשירון העליון כהזויה לחלוטין. מרצ תמיד היתה שולית וסוציאליסטית מדי, ואילו ציפי לבני דיברה על מו"מ עם הפלסטינים - בעוד שהבחירות הללו היו על כסף, ועל איך הוא יתחלק בין השבטים השונים של ארץ ישראל. יאיר לפיד נותר האופציה היחידה, והוא אפילו ענה על רוב הדרישות: הוא עצמו גדל בבורגנות הגבוהה, הוא מומן על ידי אנשי עסקים עשירים מתוך הבורגנות הזו והוא הביא עמו דמויות המזוהות עמה, כמו ראש העיר הרצליה יעל גרמן. ה"צפונים" רצו מפלגה משלהם, עם העקרונות שלהם והאנשים שלהם - והם קיבלו אותה.

הדבר היחיד המבלבל בכל ההסברים על ההצלחה של לפיד היא הטענה כאילו הוא התשובה למחאה ולקריאות ל"צדק חברתי" של קיץ 2011 - אלא אם המחאה הזו היתה, בעצם, הפגנה סקטוריאלית של שני העשירונים העליונים, שחיפשו חלוקה אחרת של העוגה הלאומית. "צדק חברתי", במובן של צמצום הפערים בין העשירונים הגבוהים לעשירונים הנמוכים, כנראה שמעולם לא היה כאן - לא במחאה ולא בהצבעה ליאיר לפיד. להפך: אם לפיד, שרץ עם הססמה "איפה הכסף", ימצא דרך לחלץ כספים מאחרים ולהעביר אותם למצביעים שלו, כפי שהם מקווים - הרי שפער ההכנסות בין החמישון העליון לשאר האוכלוסייה רק יגדל.

המבוססים הצביעו לפיד

אופטימיות בבורסה

האנליסטים והסוחרים בבורסה הביעו אופטימיות מהצלחתו של לפיד, והסבירו כי "הוסר החשש" מפני מדיניות כלכלית סוציאליסטית. בבורסה עצמה נרשמו עליות קלות בשני ימי המסחר לאחר פרסום תוצאות הבחירות. קשה לדעת אם ההסבר נכון, מכיוון שהבורסות עלו בשני ימי המסחר הללו בכל העולם, ושם איש אינו מכיר את השם "יאיר לפיד". אבל הטיעון הגיוני. אם תחושת העושר של התושבים האמידים ‏(שמשקיעים בבורסה‏) במדינה התחזקה, כי ה"איש שלהם" הוא המנצח הגדול של בחירות 2013, אזי האופטימיות הכלכלית והנכונות שלהם להשקיע במניות ובעסקים אולי התחזקה גם היא. אבל האם הגרסה הישראלית הזו של "אפקט העושר" באמת מסוגלת להרים את הבורסה, ואולי את הכלכלה כולה, באמצעות עלייה באופטימיות ובצריכה הפרטית?

רוברט שילר ו"אפקט העושר"

כדי לענות על השאלה הזו כדאי להכיר את התוצאות של מחקר חדש שפירסמו בשבוע שעבר שלושה כלכלנים ידועים: רוברט שילר, קרל קייס וג'ון קוויגלי, תחת הכותרת "Wealth effects revisited". שילר וקייס מוכרים בישראל בעיקר בזכות המדד למחירי דיור שיצרו עבור השוק האמריקאי, מדד קייס־שילר, והמחקר של השלושה אכן עוסק גם בתחום הזה. השלושה חזרו על מחקר שביצעו בעבר, כדי לבדוק את השפעת "אפקט העושר" על הכלכלה, הצריכה והתוצר הגולמי - אלא שהפעם הם השתמשו בבסיס נתונים רחב הרבה יותר, הכולל את כל השנים שבין 1975 ועד אמצע 2012 - לרבות השנים של המשבר הכלכלי האחרון. השאלה שהם בדקו היתה כיצד משפיעות עליות או ירידות בשוק המניות, כמו גם עליות וירידות בשוק הדיור, על הצריכה הפרטית של הציבור - ודרכה על התוצר הלאומי.

התוצאות מעניינות מאוד. כאשר החוקרים בדקו את השפעת רמת המחירים בבורסה על שיעור הצריכה הפרטית, הקשר היה חלש מאוד עד כדי זניח. עליות בבורסה, מסתבר, כמעט ולא משפיעות על הנכונות של הציבור להגביר את הצריכה שלו. לעומת זאת, כאשר נבדק הקשר הסיבתי בין מחירי הדיור לבין הצריכה הפרטית - הוא נמצא כחזק מאוד, וכקשר שפועל לשני הכיוונים. כלומר: כאשר מחירי הדיור משתנים, הצריכה הפרטית משתנה יחד אתם - ובשיעור משמעותי.

מדד ת"א 100 ביומיים שאחרי הבחירות

כך, כאשר מחירי הדיור בארה"ב צנחו בכ-30% ב-2009-2005 ו"תחושת העושר" של האזרחים ירדה בהתאם, צנחה הצריכה הפרטית בשיעור של 3.5%. בארה"ב, שבה כמעט 70% מהכלכלה מבוססים על צריכה פרטית, זהו ממצא דרמטי. הצריכה הפרטית בארה"ב היא כ-10 טריליון דולר בשנה, וירידה של 3.5% משקפת צמצום בפעילות של 350 מיליארד דולר, וכל זאת מבלי להביא בחשבון את ההוצאות וההשקעה על בתים ודירות חדשות, שהואטו מאוד. האפקט גם מספק הסבר מדוע הבנק המרכזי של ארה"ב עושה ככל שביכולתו כדי להעלות מחדש את מחירי הדיור, גם על ידי שמירה על ריבית נמוכה וגם על ידי רכישה מסיבית - בקצב מסחרר של 40 מיליארד דולר מדי חודש, ללא מועד הפסקה מוגדר - של איגרות חוב המבוססות על משכנתאות.

על פי תוצאות המחקר, האפקט עובד גם כאשר מחירי הדיור עולים, אך הצריכה הפרטית מטפסת אז בשיעור נמוך יותר - וזהו ממצא חדש שלא עלה ממחקרים קודמים. זו תוצאה שמסתדרת היטב עם המחקרים ‏(בעיקר אלה של דניאל כהנמן ועמוס טברסקי הישראלים, שעליהם זכה כהנמן בפרס נובל לכלכלה ב-2002‏) על שנאת סיכון וזהירות של צרכנים. שינוי לרעה במצבו של אדם והחרדה הנוצרת ממנו, הם עוצמתיים יותר מאשר ההשפעות של שינוי לטובה במצבו והשמחה שנובעת ממנו. בשני המקרים, החוקרים בחנו לעומק גם את האפשרות שהקשרים אינם מהווים הסבר סיבתי, למשל על ידי הכנסת גורם שלישי כמו "אמון כלכלי במשק", שעשוי להסביר גם את עליית מחירי הדיור וגם את העלייה בצריכה - אך הם פסלו את האפשרות הזו. לטענתם, מחירי הדיור משפיעים באופן ישיר וסיבתי על שיעור הצריכה ועל הפעילות הכלכלית כולה.

אפקט לפיד

איך כל זה קשור ליאיר לפיד? התשובה הראשונה היא שאופטימיות נקודתית של המעמד הבורגני בעקבות הצלחתו בבחירות, או אפילו עלייה במחירי המניות בבורסה ו"אפקט העושר" הנגרם ממנה - אינם גורמים שישפיעו לאורך זמן על הצריכה הפרטית או על הפעילות במשק.

התשובה השנייה חשובה יותר: אם ירידה משמעותית במחירי הדיור פוגעת קשות בצריכה ובמשק, אזי הממשלה החדשה - שלפיד אולי יהיה שר האוצר שלה - צריכה לחשוב פעמיים לפני שהיא מחליטה לאמץ מדיניות להורדה מהירה של מחירי הדיור, כפי שנתניהו רצה לשדר כאשר הודיע שימנה את השר משה כחלון, 36 שעות לפני הבחירות, ליו"ר מינהל מקרקעי ישראל.

כאשר לפיד יתחיל לשבת עם נגיד בנק ישראל, פרופ' סטנלי פישר, ויקבל ממנו שיעורים בכלכלה - לרבות השיעור שבו יסביר שכל המשברים הפיננסים של העת החדשה החלו מפיצוץ בועה בשוק הנדל"ן, וכשמוסיפים לכך את העובדה שמצביעיו של לפיד הם בני המעמד הבינוני־גבוה, שלהם יש בתים ודירות - ניתן להעריך שהורדת מחירי הדיור לא בהכרח תהיה בראש סדר העדיפויות של ילד הפלא החדש של הפוליטיקה הישראלית. וכאשר זוכרים שהחלק השני של מצביעיו הם צעירים חסרי דירות - הבלבול שלו יהיה גדול עוד יותר.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker