"בכל פעם שמזרחי מתיימר להוביל, מהר מאוד הוא נבעט החוצה" - בחירות בישראל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
ראיון

"בכל פעם שמזרחי מתיימר להוביל, מהר מאוד הוא נבעט החוצה"

ד"ר מירב אלוש-לברון פסימית: ש"ס בגדה בחלשים, מרצ היא אי בודד אליטיסטי עם משבר זהות, התנועה ויש עתיד הן מפלגות אשכנזיות, הליכוד שותף להגדלת אי השוויון האתני והעבודה לא תוכל לסחוף את הפריפריה במצבה הנוכחי

459תגובות

"כוכבית גיור", תשדיר הבחירות הראשון של ש"ס על החתן המזרחי והכלה הרוסייה, והציטוט של אריה דרעי שהליכוד ביתנו היא "מפלגת רוסים לבנים" הצליחו להרגיז רבים. ובצדק, שהרי הם היו גזעניים. אבל זה גם מה שהחזיר את הדיון על האפליה נגד מזרחיים למרכז הבמה. מבחינת דרעי, שני האירועים האלה היו דווקא חריגה מהקו הממלכתי והמפויס יותר אותו הוא ניסה לשמר מאז חזר להנהגת המפלגה. לא מזמן הוא כתב בפייסבוק מאמר שגם מצביעי מפלגות אחרות יסכימו לתוכנו.

להלן חלק קטן (וערוך) ממנו: "אני מחויב לשים על השולחן את סיפורם של המזרחים בישראל. לעתים כשיש פצע פתוח אי אפשר רק לכסות ולהסתיר אותו. צריך לרפא אותו. כדי שנוכל לברוא חברה מאוחדת וצודקת, עלינו ליצור קודם כל שוויון. לצערנו, בישראל עדיין אין שוויון לבני עדות המזרח. אתם יכולים לבוא אלי בטענות שאני מעורר שד עדתי, שאני עושה זאת כדי לקושש קולות ושבכלל זה כבר לא אקטואלי. לא יעזור לכם. המציאות נגדכם. אתם לא רוצים להודות בקיומה.

דודו בכר

"כשבוחנים את הרכבה הצפוי של ממשלת נתניהו הבאה מגלים ששום מזרחי לא מיועד להשתבץ אפילו באחד התפקידים הבכירים - ביטחון, אוצר, חוץ - ואף לא בתיקים הבאים בחשיבותם: חינוך ומשפטים. לא מדובר כאן במאבק על ג'ובים למזרחים, אלא בניסיון לשנות מציאות פוליטית שמעצבת את היחס למזרחים, ואף את תודעתם העצמית של המזרחים עצמם ובפרט של בני הנוער שלנו. בני עדות המזרח בתפקידים מיניסטריאליים בכירים ישנו סטריאוטיפים ותפישות גזעניות וישקמו את האמון של בני הנוער בעצמם".

אפשר להניח שגם ד"ר מירב אלוש-לברון היתה חותמת על הטקסט הזה, ואפילו בקלות. בשנה האחרונה, למשל, היא היתה שותפה למאבק להגדלת הייצוג של מזרחים (וקבוצות מודרות אחרות) במערכת המשפט. לדברי אלוש-לברון, חוקרת תקשורת המתמחה בפוליטיקה של ייצוג מיעוטים במדיה ובתרבות הפופולרית, ומרצה בבר אילן ובאוניברסיטת תל אביב, בכל פעם שמזרחים מדברים על אפליה, הדרה ואי-שוויון - הם מיד מואשמים בבכיינות, בקורבנות או בהוצאת השד העדתי מן הבקבוק.

"זה קשקוש מוחלט וזה בלתי מתקבל על הדעת שאחרי כל כך הרבה שנים של מאבק מזרחי וחברתי, התיזה הריקה הזו עוד קיימת בשיח. אם הכל כל כך טוב, מדוע המזרחים מהווים רק 9% מהסגל האקדמי באוניברסיטאות? מדוע שיעור העוני בקרב מזרחים גבוה מזה של אשכנזים? ומדוע שיעור הזכאים לבגרות מקרב תלמידים ביישובים עירוניים גבוה בעשרות אחוזים משיעורם של תלמידי עיירות הפיתוח, וכך גם ביחס למסיימי תואר ראשון? מדוע מזרחים לא מגישים חדשות בפריים טיים? כמה מאמרי דעות של פובליציסטים מזרחים מתפרסמים בעיתונות היומית, ולמה הייצוג שלהם בתרבות הפופולרית הוא גזעני, סטריאוטיפי ורווי דימויים שליליים? האם אתה רואה שחורים ושחורות בארה"ב על המסך בפריים טיים ומחוצה לו מלוהקים בזה אחר זה לתפקיד של הנלעג, העילג, האלים, ההמוני והמעורר גיחוך?"

מצד שני היא לא נותנת לדרעי הנחות בנוגע לביצועי המפלגה שלו. לדבריה, דרעי תמיד אמר את אשר בלבו בהקשר המזרחי. "הבעיה שלו היא אחרת. חברי הכנסת של ש"ס מעולם לא התכחשו לזהותם המזרחית, אבל הם גם שיתפו פעולה עם תקציבים אנטי חברתיים, עם מדיניות מגדילת פערים והצביעו בכנסת נגד חוקים חברתיים - תוך שהם מבצרים את מעמדם השלטוני. ש"ס אינה מגינת החלשים, הם הצביעו לה והיא בגדה בהם", היא אומרת. "בנוסף, ש"ס היתה ועודנה שותפה מרכזית לעוולות מוסריות ולפגיעה בזכויות אדם. לאורך שנותיה הארוכות בשלטון היא אמנם גילתה פרגמטיזם בשאלת הסכסוך עם הפלסטינים, אבל במקביל היא מתנהגת כתנועה לאומנית ורחוקה מן ההומניטריזם שאותו היא מבקשת למזרחים. ש"ס היא גם מפלגה הגמונית גברית שפועלת על פי חוק רבני דתי ואנטי דמוקרטי, ולכן היא מרוויחה ביושר את הביקורת כלפיה".

אז אחרי כל זה דווקא תשדיר "כוכבית גיור" הצליח להרגיז?

"התשדיר הזה הוא לא רק סטריאוטיפי ביחס לרוסים, אלא גם שוביניסטי ופוגעני ביחס לנשים. גם הביטוי של דרעי, 'מפלגה של לבנים', אינו ראוי. לעומת זאת, לא ברור לי על מה יצא הקצף בהגדרתו את ישראל ביתנו כמפלגה רוסית. אם ליברמן היה אומר שש"ס היא מפלגה מזרחית מישהו היה מוקיע אותו? השבטיות מותרת ומסומנת רק בהקשר המזרחי. קשה להתעלם מהצביעות ביחס למי רשאי להשתמש במלים 'שבט לבן', 'תקווה לבנה', 'מפלגה לבנה' ומי מסומן כגזען על שימוש בביטויים האלה. הביטויים האלה הם תוצר של תסכול אתני והם צריכים לצאת מהשיח הציבורי, אבל זה לא יקרה כל עוד הדיון האמיתי על אפליה מושתק. צריך לאוורר את השדים העדתיים מהבקבוק ואז השיח הציבורי לא יהיה גזעני".

ולגבי דרעי, באילו תנאים בכל זאת תאמיני לו?

"אם הוא באמת רוצה לשנות ומתכנן עבור ש"ס סדר יום חדש, מוטב לה כי תשב באופוזיציה ולא תצטרף לממשלת נתניהו הצפויה להנהיג מדיניות אנטי חברתית. בכלל לא יזיק לראשי ש"ס להתרחק ממנעמי השלטון ולחשוב מחדש על עתידה הפוליטי של המפלגה, ורצוי שצעד ראשון יהיה בביטול הדרת הנשים מתחומה".

"משתפים פעולה עם ההשתקה"

יש לא מעט פוליטיקאים מזרחים במפלגות אחרות. מאיפה באה הטענה על קיפוח בפוליטיקה?

"ביחס לאליטות אחרות זה נכון, אולם יש פער בין הנוכחות הגבוהה שלהם בפוליטיקה לבין המשך ההשתקה וההכחשה. בניגוד לש"ס שמדברת בגלוי על האפליה, המזרחיות של פוליטיקאים ממפלגות אחרות תמיד היתה רק ברקע, כאילו היא שייכת לעבר. ההשתלבות שלהם היא חלקית. הם תמיד ירגישו שהם צריכים להוכיח את עצמם יותר. לרוב הם מקוטלגים לתחומי עשייה מסוימים וגם כאשר יגיעו להישגים משמעותיים - תמיד יהיה מי שיזכיר להם שלא הגיעה העת לכבוש את הפסגה או אפילו לנהל מדיניות חוץ".

למה הם לא נאבקים?

"הם משתפים פעולה עם ההשתקה. בראיונות הם מתארים אמנם פער עדתי אבל כשייך לעבר - 'אבא שלי היה במעברה, אבל הכל בסדר'. הם מספרים על זה שהלימודים היו הדבר הכי חשוב להוריהם ולכן הם הצליחו, כך שהלקח קפיטליסטי - 'מי שרוצה יכול'. הם גם לא מתארים את האפליה כחוויה אישית - 'אני באופן אישי מעולם לא חשתי אפליה'. הם הפנימו את ההכחשה ושיקרו לעצמם.

"הדמויות המזרחיות בפוליטיקה הן טרגיות שחשבו שאם ידברו על גזענות ופערים, גם המעט שיש להם ייגזל מהם. זה הפחד מהתגובה של האליטות, התקשורת, וזה גזר עליהם שתיקה. במשחק הפוליטי הזה לקחו חלק כל אחד בדרכו פוליטיקאים מזרחים רבים כמו דוד לוי, משה שחל, שמעון שטרית, שלמה בן עמי, מאיר שטרית, סילבן שלום, שאול מופז ועמיר פרץ".

מופז ניצח בפריימריז בקדימה ונפל, עמיר פרץ ניצח במפלגת העבודה ב-2009 ונכשל.

"הנפילה של מופז אינה מקרית. היא קשורה ליחסי הכוח של המזרחים-אשכנזים והגזענות הסמויה. אלה דברים חמקמקים שקשה לזהות אותם. בכל פעם שמזרחי זוכה או מתיימר להוביל, מהר מאוד הוא נבעט החוצה מהמגרש ההגמוני. 'עד כאן', אומרים לו. 'תהיה סגן ראש ממשלה, תהיה שר בכיר, אבל אתה לא תוביל אותנו. אין לך את ההון הסימבולי'"

בקמפיין של קדימה דווקא הולכים חזק על המזרחיות של מופז אבל עם הסטריאוטיפים הישנים של כבוד, וייתכן שזה אפילו מצליח להם.

"מאוחר מדי ולא באופן הנכון. המזרחיות היא בשורה לחברה בישראל. הוא היה צריך לשתמש בשיח הזהות באופן אוניברסלי יותר בתחילת הדרך ולומר: 'אני מזרחי, אני חלק מהקבוצה הזאת שנלחמת על מקומה ומעמדה בחברה הישראלית', במקום לברוח לכוכב יאיר ולהסתתר. מופז מספר את סיפור ההצלחה המזרחי אבל זה תמיד חלקי ובלי מרכיב האפליה, ההדרה ויחסי הכוח הלא שוויוניים. אתה לא יכול להגיד 'אני מזרחי מוצלח', ולדבר על האי-שיוויון".

כשהוא ניצח בפריימריז בקדימה הוא הכריז: "אני אוביל את המחאה החברתית".

"כן, תמיד זה 'חברתי'. לא חשוב שיש קורלציה ברורה בין כל הנתונים לפער העדתי - תואר ראשון, בגרות, נחיתות בשוק העבודה ומגורים בעיירות פיתוח שבהן 80% מזרחים. לדבר על 'מחאה חברתית' זה לכבס את האי-שיוויון, והפוליטיקאים המזרחים משתפים פעולה עם זה. מבחינתם יש רק סיפור מעמדי-חברתי ולא אתני. זה מחכה להם בפינה, כמו שקרה לעמיר פרץ".

אז הוא קם ועזב.

"פרץ עשה טעות כשעזב את העבודה. הוא הדמות הטרגית של הפוליטיקאי המזרחי שתמיד ביקש להתרחק מהסיפור הזה. הפעולה הפוליטית שהוא עשה היא ביטוי לאין אונות המזרחית שלו, 'זה רודף אותי, אבל אני אראה להם מה זה'. אבל לאן הוא הלך? למפלגה אשכנזית אתנית אחרת שמי שעומדת בראשה, ציפי לבני, מהדהדת את הנרטיב של האבא והשורשים שלה - המייפלאואר הישראלי".

היא מתחרה עם יאיר לפיד על אותו קהל.

"אין לי ספק שניתוח דפוסי ההצבעה של יש עתיד ישקף באופן מובהק מאפיינים מובהקים מעמדיים, אתניים וגיאוגרפיים, בלי שיהיו שם מזרחים. הוא לא מדבר בגלוי 'אשכנזית', אבל המפלגה שלו אתנית. זוהי עוד מפלגה שמיוצגת בגדול על ידי ההגמוניה האירו-ישראלית. הפנייה שלו היא לכאורה נטולת צבע, אבל זו מפלגה בלי סדר יום אוניברסלי. לפיד פונה לקבוצות 'מובחרות' בעיני הציבור הישראלי, הוא סימן ומסמן אותם, מקטלג אותם ומבדיל אותם מקבוצות אחרות. השיח הפוליטי שלו צר מלהכיל את המגוון הרחב של ישראלים והוא בעצם גם לא מעוניין בהם. העניים, המוחלשים, הערבים למשל לא מעניינים אותו, וכך גם לא נשים פועלות וגברים פועלים או הפריפריה המוחלשת.

"בנוסף, בכך שהוא מעמיד את החרדים כמחנה אחד הומוגני מול מעמד הביניים השחוק הוא מלבה את הסכסוך החברתי. זו פוליטיקה אוניברסלית? ובמה היא חדשה בדיוק? אביו עשה זאת לפניו. אין ספק שחשוב שהחרדים ישתלבו בכלכלה ובשוק העבודה, אבל החרדים אינם המקור לפערי שכר במשק, לחולשת החינוך בפריפריה, לשחיקת כספי הפנסיה, לריכוזיות או ליוקר המחיה".

נשים מזרחיות אינן מיוצגות בשמאל

אולי הפתרון שלך הוא שלי יחימוביץ' ומפלגת העבודה?

"ליחימוביץ' היה פוטנציאל לשבור חומות בין שבטים, לחדד את הערכים של השמאל החברתי והמדיני ולבסס אידיאולוגיה שלמה ומגובשת אלטרנטיבית לזו של נתניהו. כעיתונאית היא היתה תומכת נלהבת של השיח המזרחי ומן החלוצות בהנגשתו לציבור. היא גם הביאה לקדמת הדיון הציבורי את מאבק הקרקעות של הקשת המזרחית שבה הייתי פעילה בעבר, וכמובן היתה לוחמת עקבית נגד גילויי גזענות באשר הם ומתנגדת מובהקת לכיבוש. מכל אלה נותרה שלי הסוציאל-דמוקרטית. זה מעט מדי, אבל לא בלתי ניתן לשינוי. פוליטיקה היא ריצה למרחקים ארוכים וישיבה באופוזיציה יכולה לחולל שינוי מבורך.

"יחימוביץ', בניגוד ללבני, מכירה את העבודה הפרלמנטרית ויודעת לנהל אופוזיציה. היא עשתה את זה היטב גם כאשר רשמית לא היתה יו"ר האופוזיציה. אבל היא לא תצליח לסחוף אחריה את הפריפריה הישראלית לסוגיה ולא תבנה מרכזי תמיכה חדשים אם לא תאתגר חלוקת עבודה לא שוויונית ולא תחולל שינויים מבניים גם במחיר של איבוד מרכזי כוח ישנים. היא יכולה להתחיל בהצעת חוק לשינוי שטחי שיפוט בישראל, שכן נדרש לא רק מהלך תודעתי, אלא גם מוכנות לחלוק ולוותר על נכסים תרבותיים וכלכליים".

מה לגבי מרצ? מסורתית זו מפלגה שנלחמת בגזענות ובקיפוח.

"זהבה גלאון והח"כים של מרצ ראויים להערכה על פועלם הפרלמנטרי, אבל ההדרה של מזרחים ממנה והסגנון האליטיסטי המתבדל אינם עומדים בקנה אחד עם מסורת פוליטית של שמאל. ברור שלמרצ משבר זהות מתמשך, וכל עוד הוא לא ייפתר הוא ינציח את מעמדה השולי במערכת הפוליטית. יש לה יומרה להיות שמאל חברתי אוניברסלי, אבל היא סקטוריאלית, והיא תישאר כזאת כל עוד היא תמשיך להיות מנוכרת ועוינת לפריפריה, למסורת ולדת. יש לה רשימה אולטרה אשכנזית והיא לועגת למנשקי מזוזות ולאנשים שהולכים לקברי צדיקים. ההתנכרות לטקסים מתפרשת אצלי כהתנכרות לזהות הפריפריאלית שלי.

"לאינטלקטואל מזרחי אין למי להצביע. לכאורה הייתי אמורה להתייחס למרצ כאופציה, אבל הניכור שלה למקורות ולזהות המשפחתית שלי לא מאפשרת לי להיות שם. זה כואב לי. מרצ ויתרה על קבוצה יחסית גדולה של אינטלקטואלים ואינטלקטואליות מזרחיים ועל אשכנזים עם מודעות, כי היא לא מכילה את המזרחיות. הם בכלל לא מבינים על מה אתה מדבר, הם לא רואים כאן בעיה. הם שרויים בעולם שכולו טוב - 'האמת כולה אצלי, אני מפלגת הטוהר'. אולי יש עבור חבריה משהו מנחם בתפקיד הנצחי של המוכיח בשער, המצפן והמצפון הליברלי".

אבל כל אחד חושב שהוא הכי צודק.

"אצלם זה יותר קיצוני, מרצ היא אי בודד אליטיסטי. אין כיום בישראל מפלגה שיכולה להיות גם חברתית ואוניברסלית, ושהמזרחיות היא המובן מאליו שלה. מפריע לי גם תת הייצוג של נשים מזרחיות, בכל המפלגות אבל בעיקר בשמאל, שהמגוון התרבותי אמור להיות ערך מרכזי בזהות הפוליטית שלו.

"באופן לא מפתיע אך עדיין מאכזב, מרצ כמו גם העבודה לא הושיטו יד למאבק שלנו להגדלת הייצוג של מזרחים במערכת המשפט. לצערנו גם שר המשפטים, יעקב נאמן, מגלה ניכור מוחלט לרעיון הגיוון התרבותי ומסרב עד כה לדיאלוג כלשהו אתנו. בית המשפט העליון בארה"ב הגדיר את הגיוון התרבותי של מיעוטים בכל מערכות החיים כאינטרס חיוני לביטחונה הלאומי של ארה"ב, ובכלל הערך הזה מושרש היטב בתרבות האמריקאית. אצלנו כל תביעה לשיפור תת הייצוג של מזרחים באקדמיה, בתקשורת, בדיפלומטיה, במשפט, בחינוך, בדירקטורים ציבוריים ובמוסדות תרבות נתקלת בהכחשה נמרצת של עצם קיומו של הפער - ובכך מונצח אי השוויון. דווקא גלעד ארדן מהליכוד הביע אהדה לנושא".

אז אולי בכל זאת הליכוד. הוא הרי עלה לשלטון ב-1977 בעקבות הצבעת מחאה מזרחית, והמזרחים השאירו אותו בשלטון במשך עשרות שנים.

"במהלך השנים ההצבעה של מזרחים לליכוד התחזקה כהצבעה מזרחית ממלכתית ולאומית, ועל אף הרומן של המזרחים עם ש"ס מדובר בכוח פוליטי כמעט מובטח. הם לא נטשו אף שממשלות הליכוד לדורותיהן שותפות להגדלת אי-השוויון האתני. והם גם לא נוטשים בהמוניהם על אף שמזרחים רבים לא אוהדים את החיבור העכשווי של הליכוד עם ישראל ביתנו.

"בזמנו דוד לוי דיבר נגד ההגמוניה הפוליטית בליכוד ויחסה אל המזרחים. הוא אמר שאנחנו כאילו הקישוטים של התנועה, שתפקידנו למשוך קולות. גם לוי וגם האחרים שבאו אחריו לא הצליחו כידוע לעמוד בראש הליכוד ונחלו לא מעט אכזבות. מי שיותר מכל הפוליטיקאים המזרחים איים באופן מוחשי על ההגמוניה בליכוד הן בתפישתו הכלכלית והן במנהיגותו האלטרנטיבית החליט ברגע מפתיע לפרוש.

"ועכשיו די להביט ברשימת הליכוד לכנסת הבאה ולהיווכח שגם הייצוג המזרחי אינו מובטח. מוקדם גם לקבוע שלא תהיה תגובת נגד של הפריפריה ושל קהלי הליכוד המזרחיים נגד נתניהו בקדנציה הבאה שלו, הן בשל המדיניות האנטי חברתית הצפויה להחריף והן בשל האפקט של החלשת הייצוג המזרחי בליכוד".

"הדור ההיברידי יביא את השינוי"

מהי בכלל מזרחיות בשבילך?

"בנקודת האפס שלה המזרחיות היא יצירה לוקאלית, ישראלית, כחול לבן. אבל היא נוצרה בתוך הקשר של יחסי כוח שהבנו אי-שוויון אתני ומחיקת זהות תרבותית שלמה. יוצאי ארצות ערב והאיסלאם הוגדרו כבני עדות המזרח על ידי הממסד הקולט, ובהמשך הוחלף המושג הסוציולוגי הישן הזה במושג הביקורתי יותר 'מזרחים'.

"אבל עבורי, בראש ובראשונה מדובר בתודעה פוליטית היוצאת מתוך החוויה המזרחית בישראל ומתגבשת כאוניברסלית, מעמידה במרכזה ערכים של שוויון, כבוד האדם והומניזם, אך תוך שזירת המרכיב הזהותי היהודי והמזרחי לסדר היום הפוליטי ולמחשבה הפוליטית כמרכיב מכונן ומחולל של שיח השוויון. היא אינה מעוניינת בפירוד או בפיצול אלא באיחוי חברתי תוך כדי הכרה. היא אינה עדתית וסקטוריאלית אלא רב-תרבותית.

"המזרחיות היא אני ואתה, שלי ושלך, של המרחב הים תיכוני בתוכו נטועה מדינת ישראל, ולכן היא דוחה את הרעיון האוריינטליסטי של וילה בג'ונגל ומבקשת לקדם דיאלוג אמיתי, לא פטרוני, עם שכנותיה של ישראל במרחב המשותף הזה. המזרחיות היא בשורה לחברה הישראלית".

ולאיזו בשורה מזרחית חדשה את מקווה בפוליטיקה?

"זה כמובן לא הקמפיין של מופז שבא ממקום קורבני. אני לא שופטת אותו, הוא לא סתם פרנואידי, אבל הדור הזה של פוליטיקאים מזרחים כבר לא יכול אחרת. השינוי, כשיבוא, יגיע מדור שלישי של נציגי עיירות הפיתוח והפריפריה וגם ממזרחים שהיגרו למטרופולין והתקדמו בסולם החברתי-כלכלי. הם יגיעו למשחק הפוליטי כשמזרחיותם היא כבר המובן מאליו של חייהם, הם לא ירגישו צורך להתנצל, להתכחש או לעטות מסיכות, ומהצד השני גם לא לסמן את מזרחיותם באופן מהותני.

"הפוליטיקה שלהם ושלהן לא תהיה עדתית ולא שבטית כי אם אוניברסלית. אבל היא תעמיד במרכז סדר היום שלה גם את התיקון לאי-השוויון בין המרכז לפריפריה ובין מזרחים לאשכנזים בישראל מבלי לחשוש לגורלם בפריימריז.

"שינוי מהותי של דפוסי ההצבעה של מזרחים יתרחש כשתתפתח חזית חברתית מנהיגותית חדשה שתצליח לסחוף את הקהל המזרחי. מאחר שהציבור המזרחי, לפחות ברובו, ציוני זו תצטרך להיות אלטרנטיבה לאומית ולא פוסט-לאומית".

זה אפשרי?

"ד"ר סמי שלום שטרית אומר שאין סיכוי בחיים".

ומה את אומרת?

"אני אופטימית יותר. אנשים כמונו חיים בכל העולם, יש כאן סוג של בשורה. האמריקאים לא סתם הצביעו לברק אובמה. זה מאפיין את הדור הבא ההיברידי שהוא גם כאן וגם שם. הם יביאו את הבשורה. בעיירות הפיתוח ובקרב ארגונים רבים בחברה האזרחית מתפתחת מנהיגות צעירה כזו והיא תקבע כללי משחק חדשים. זה לא יקרה ביום אחד, אבל זה כבר מתפתח.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#