להסיר את הכובע בפני יחימוביץ', אבל - בחירות בישראל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

להסיר את הכובע בפני יחימוביץ', אבל

תוכן הדברים שלה אינו רציני, ואין קשר בין החזון לבין המציאות

161תגובות

65 עמודים. יותר מ-75 סעיפים שונים. גרפים מאירי עיניים, הלקוחים ממקורות שונים. טבלאות מספריות מסכמות. אין ספק, מפלגת העבודה בראשות שלי יחימוביץ' השקיעה מאמץ עצום בגיבוש התוכנית הכלכלית של המפלגה לקראת הבחירות. בכך, מפלגת העבודה קובעת תקדים שאין שני לו בפוליטיקה הישראלית: מעולם לא נראתה כאן מפלגה שהגישה לציבור, ערב הבחירות, מצע כלכלי-חברתי רחב ומפורט כל כך. מעולם לא היתה מפלגה שנהגה בשקיפות כזו אל מול הציבור.

מעולם לא היתה מפלגה שהתייחסה ברצינות רבה כל כך לסוגיות הכלכליות-חברתיות. אכן, צריך להסיר את הכובע בפני יחימוביץ' על סטנדרטים חדשים של שקיפות ורצינות בפוליטיקה הישראלית.

אוליבייה פיטוסי

להבדיל מכל המפלגות האחרות, שנוהגות בעמימות מוחלטת לגבי כוונותיהן הכלכליות ולכן גם לא ניתן להתייחס להצהרות הכוונות שלהן, התוכנית המפורטת של יחימוביץ' מזמינה בחינה מפורטת לא פחות - מפורטת וגם ביקורתית. זה מעט לא הוגן לבקר דווקא את המפלגה האחת שהרהיבה עוז להיות שקופה וגלויה בפני הציבור - אבל הביקורת היא הכרחית (לצד השבחים על התהליך עצמו).

הביקורת העיקרית היא שאחרי כל הרצינות שהושקעה בהכנת החוברת המפורטת של מפלגת העבודה, קשה שלא להתאכזב מחוסר הרצינות של תוכן הדברים. החוברת היא בבחינת חזון מופלא - מרגש, סוחף, חדשני (ולעתים גם מופרך) - אבל כל קשר בין החזון ובין המציאות הוא מקרי בהחלט.

יחימוביץ' מתכננת להגדיל את הוצאות הרווחה, החינוך והבריאות בישראל ב-138 מיליארד שקל בחמש השנים הקרובות. אם תוכניתה תתממש, מדינת ישראל בעוד חמש שנים תהיה מדינה אחרת לגמרי. אלא שכדי שהתוכנית תתממש, יחימוביץ' צריכה למצוא תוספת מקורות של 138 מיליארד שקל בחמש השנים הקרובות. גם יחימוביץ' לא חולקת כי כלכלה אחראית חייבת להיות כלכלה מאוזנת, ללא גירעונות תקציבים גדולים - וכאן היא נכשלת.

בחזון של יחימוביץ' אומנם ניתן למצוא את ה-138 מיליארד שקל החסרים. החוברת מפרטת מהיכן בדיוק יימצא הכסף - העלאת מס הכנסה לבעלי שכר של 50 אלף שקל ל-55%; העלאת מס חברות לחברות הגדולות ל-30%; העלאת מס רווח הון ל-30% (35% לבעלי שליטה); העלאת המס במסגרת חוק עידוד השקעות הון; העלאת תקבולי הגז ל-60%; הטלת מס עיזבון של 5%-12.5%; קיצוץ של 15 מיליארד שקל בהשקעות בכבישים; העמקת גביית המס; גביית הרווחים הכלואים ועוד. כל ההצעות הן נהדרות, והן עובדות מצוין בקובצי אקסל - אבל לא במציאות.

החישובים של יחימוביץ' שגויים פעמיים - גם במספרים הבסיסיים, וגם בחוסר הבנה כי שינויים במס גוררים שינויים בצמיחה של המשק ובהתנהגות הפרטים (גמישות), כך שבפועל התוצאה המתקבלת עשויה להיות שונה מהותית מהתחזית המוקדמת. כך, יחימוביץ' מציעה להעלות את מס החברות רק לעשירון העליון של החברות ל-30%, "והשוואתו לממוצע ב-OECD".

מעבר לעובדה שממוצע מס החברות ב-OECD עומד דווקא על 25.5%, ולא על 30%, הרי שתחזית ההכנסות של 12.5 מיליארד שקל אין לה כלל על מה להסתמך. כל אחוז מס חברות אמור להכניס למדינה כ-700 מיליון שקל, וזאת בהנחה שהעלאת המס לא פוגעת כלל בתמריץ של החברות להמשיך ולהשקיע בישראל. אם לוקחים בחשבון שינוי בהתנהגות החברות, ועוד מסננים 90% מהחברות, הרי שמדובר בהכנסה של 5-8 מיליארד שקל לכל היותר - הרבה פחות מהתחזית של יחימוביץ'.

כך, יחימוביץ' מניחה שתצליח לגבות 9.5 מיליארד שקל מהעלאת מס ההכנסה ל-55% לבעלי שכר של 50 אלף שקל. מרבית מומחי המס מעמידים את המספר על 5 מיליארד שקל, במקרה הטוב, בגלל גידול צפוי בתכנוני מס והעלמות מס.

בעייתית עוד יותר היא ההסתמכות של יחימוביץ' על כוונות טובות כעל עובדות. מתוך הכנסות של 186 מיליארד שקל, יחימוביץ' מייחסת 50 מיליארד שקל לשני מהלכים - העמקת גביית המס וגביית כל הרווחים הכלואים בחברות הנהנות מפטור של חוק עידוד השקעות הון. בכך, יחימוביץ' צועדת בעקבות שר האוצר, יובל שטייניץ, שכלל במסגרת תוכנית העלאת המסים ל-2013 הכנסות של 5 מיליארד שקל מגביית רווחים כלואים (3 מיליארד שקל), ומהעמקת הגבייה (2 מיליארד שקל).

כבר התוכנית הזו של שטייניץ זכתה לקיתונות של ביקורת, בהיותה "שתי ציפורים על העץ". משמע, אף אחד לא באמת מאמין שמדינת ישראל תצליח לגבות רווחים כלואים או להגדיל את גביית המס - למרות תוספת של 750 עובדים לרשות המסים - בסכום של 5 מיליארד שקל ב-2013. על אחת כמה וכמה שהאמונה של יחימוביץ' כי היא תצליח, בעזרת 1,500 עובדים נוספים ברשות המסים, להעמיק את גביית המס ב-35 מיליארד שקל, וכן לגבות רווחים כלואים של 15 מיליארד שקל, היא לא יותר מאשר חלומות באסמפמיה.

מדינות רבות כיום בעולם מתמקדות בהעמקת הגבייה שלהן, בעיקר מיסי חברות. זאת, אחרי שבכל העולם זועמים על הגילוי כי חברות הענק, בעיקר הגלובליות שבהן, משלמות אחוזי מס בודדים על הכנסותיהן. עם זאת, מדינות אחראיות בעולם אינן מבססות את התקציב שלהן על ההנחה כי תצלחנה להעמיק את הגבייה, בהכירן את רמת התחכום של תכנוני המס של החברות הגלובליות. בעולם מנסים לגבות יותר מס, מקווים להצליח, אבל בשום פנים ואופן לא מבססים את התקציב על תקווה מעין זו. רק במדינת ישראל שר האוצר מתבסס על תקווה של 5 מיליארד שקל, וראש האופוזיציה מבססת את התוכנית שלה על תקווה של 50 מיליארד שקל. ככה אי אפשר לבנות מדינה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#