והדירות של החיילים יהיו זולות יותר?

אסור שהמבצע לחיסול ג'עברי ייהפך גם למבצע לחיסול השיח הכלכלי-חברתי

רותם שטרקמן
רותם שטרקמן

אחת הבדיחות על בחירות 81' דיברה על כך שהמערך השקיע מאמצים רבים בהבאתם של עשרות אלפי מצביעי ליכוד תושבי שכונות לחגיגות השבועות בקיבוצים; בדיוק בערב בו שיגר מנחם בגין כמה טייסים, מצביעי מערך על פי הסטיגמה, עם מטוסי F16 לעבר הכור בעיראק - ולקח את הבחירות. המערך הוביל אז בסקרים, והפצצת הכור העיראקי שלושה שבועות לפני הבחירות היתה אירוע שמשנה משחק.

כשהוכרזו בחירות 2013 לפני חודש נראה היה כאילו הניצחון מונח בכיסו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. אבל בשבועות האחרונים הוא חטף מכה אחר מכה. הפרישה של השר הכי פופולרי שלו, משה כחלון, חשפה אותו בפני מתקפות מהכיוון החברתי. החיבור עם אביגדור ליברמן הרחיק מהליכוד אלפי מצביעים שחששו מפני השתלטות של שר החוץ על הממשלה הבאה. הניצחון של נפתלי בנט בבחירות בבית היהודי לקח מנתניהו מצביעים ימניים. ובחירתו של ברק אובמה בארה"ב העלתה את החשש אצל רבים שנתניהו בדרך לעוד ארבע שנים של התגוששויות חסרות תכלית עם הידידה הגדולה ביותר של ישראל.

צילום: אי-פי

כל אלה, בשילוב התאיידות העניין האיראני מהדיון הציבורי והעלאתם מחדש של הנושאים הכלכליים לשולחן - פגעו בתדמיתו של נתניהו, וקיזזו לא מעט מנדטים מהליכוד-ביתנו בסקרים. גם שר הביטחון אהוד ברק היה בדרך החוצה, שכן מפלגתו, עצמאות, לא עברה את אחוז החסימה על פי הסקרים.

אבל כל זה הוא היסטוריה רחוקה. נתניהו חזר להיות מלך ישראל, והטרור ושאר הנושאים הביטחוניים - בהם יש לו יתרון גדול - חזרו לתת את הטון. האם ההחלטה על המתקפה היתה קשורה לבחירות? כנראה שלעולם לא נמצא מי שיודה בכך, על אף שבחינת טבלת המבצעים והמלחמות לאורך השנים מרמזת כי היד על הכפתור האדום של ראשי ממשלה (מכל קצות הקשת הפוליטית) קצת קלה יותר כאשר מועד הבחירות מתקרב.

הרי במשך ארבע שנים נורו טילים לשדרות ולעוטף עזה, ונתניהו וברק נמנעו מפעולה רחבה. חיים הרצוג (אביו של בוז'י הרצוג, יד ימינה של שלי יחימוביץ'), שהיה חבר כנסת ב-81' ולאחר מכן נשיא המדינה, אמר אחרי תקיפת הכור שעיתוי המבצע בעייתי, ורמז שבגין הושפע משיקולי בחירות. בניגוד אליו, הנשיא כיום, שמעון פרס, נתן לנתניהו וברק גיבוי מוחלט. וכך גם שלי יחימוביץ', שאול מופז ויאיר לפיד. מצד שני, הם מנוהלים על ידי סוקרים ויועצי בחירות, ולכן אינם יכולים לבקר את הממשלה או להסיט את הדיון.

ב-65 שנות קיומה של ישראל, כמעט תמיד עמד העיסוק בנושאים מדיניים-ביטחוניים במוקד תשומת הלב של ההנהגה. ממשלות ישראל לדורותיהן העדיפו לטפל בתחומי הביטחון, בהתיישבות ובהסדרי שלום - במקום לטפל בנושאים כבדים לא פחות של חברה וכלכלה.

זאת גם ההחמצה הגדולה של ישראל. מצד אחד, לא נפתרו הבעיות הביטחוניות-מדיניות, ומצד שני, אחרי שישה וחצי עשורים, ישראל היא חברה מפולגת ומפוצלת, עם בעיות שחלקן כמעט בלתי ניתנות לפתרון: שילוב החרדים, הפערים החברתיים, אפליית הערבים והבדואים, יוקר המחיה ועוד ועוד.

בשנתיים האחרונות, למרות המתח הביטחוני והעיסוק באיראן, עלה הנושא החברתי-כלכלי לראשונה לרמת חשיבות עליונה, בין השאר בזכות המחאה החברתית של קיץ 2011. ההצלחה של שלי יחימוביץ', כניסתו של יאיר לפיד למרוץ והצטרפותם של עוד עשרות מתמודדים חדשים בכל המפלגות הוכיחו כי ישראל התבגרה, וכי הציבור מייחס חשיבות גדולה יותר לאיכות החיים ולרמת החיים שלו מבעבר. פתאום מדברים על חינוך, על מערכת הבריאות, על תשתיות התחבורה ועל רפורמות בתקשורת.

בשלב זה, וכל עוד הטילים מעזה מתעופפים לעבר ערי דרום ישראל, ברור שהנושא הביטחוני יהיה זה שסביבו יתנהלו הבחירות. אפשר להבין את זה, לפחות בטווח הקצר. העיסוק בשאלת חיים ומוות גורם לזניחת העיסוק בסוגיית איכות החיים. המפלט הביטחוני דוחק את הביטחון הסוציאלי. הרי אסור להשלים עם טילים על הדרום, ובוודאי צריך לפעול כשמאגר הטילים גדל וכשהטילים מגיעים לגוש דן.

ואולם, אסור שנפסיק לעסוק בנושאים שעמדו בלב מערכת הבחירות עד יום רביעי האחרון. כשתסתיים הפצצת מתקני החשמל של הפלסטינים, נצטרך לחזור לטפל בשחיתויות ובניהול הרשלני של חברת חשמל אצלנו. אם במקום לעשות זאת נמשיך את המלל האינסופי בענייני שטחים-שלום-טרור-איראן, ונמשיך לשפוך עשרות מיליארדים לבור ביטחוני, איכות החיים של החיילים המסכנים שישתחררו ממבצע עמוד ענן תהיה נמוכה בהרבה - והדירה שלהם יקרה בהרבה.

על הפוליטיקאים והמצביעים לחשוב טוב מה יהיה כאן אחרי הבחירות מבחינה כלכלית, ולדאוג שהמבצע לחיסול אחמד ג'עברי לא ייהפך גם למבצע לחיסול השיח הכלכלי-חברתי.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker