משפט נתניהו | לשמור על האימפריה בכל מחיר? דנקנר כבר עשה את זה קודם

ישנם הרבה קווי דמיון בעלייתם, ואולי גם נפילתם, של נוחי דנקנר ובנימין נתניהו, שלא ידעו לעצור כשהגיעו לקו אדום ■ רבים מהלקחים מההסתבכות של דנקנר כבר הופקו ויושמו; ומה עם הלקחים מההסתבכות של נתניהו?

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
נוחי דנקנר ובנימין נתניהו

הוא היה מנהיג חזק וכריזמטי. לא היה יום או שעה ששמו לא כיכב בכותרות הראשיות. הוא היה האיש הכי חזק, הכי מתוקשר, הכי מחובר. מותג. שם קוד למצליחן. אפילו קוסם. מי יכול עליו? איך אפשר בלעדיו?

אנשים סרו למרותו. פחדו ממנו. הוא ידע לקרב ולהרחיק, ידע לתגמל עבור נאמנות. הוא לא אהב שאמרו לו את האמת. מי שהיסס, הרים גבה, תהה לפשר מעשיו – לא שרד בסביבתו. מקורביו היו רק אלה שהעריצו אותו, היו מוכנים להתבטל בפניו. אנשים שאכלו מכף ידו גילו את כוחנותו. הם הבינו מהר – עליו אסור לטנף. גם אם אתה חושב עליו דברים לא יפים.

והיו כאלה שחשבו עליו דברים לא נעימים - אלא שהם לא העזו להגיד אותם. לכל היותר לחשו אותם בחדרי חדרים. בדיסקרטיות ותחת שבועה. "לא שמעת את זה ממני. אל תזכיר אותי. אל תסבך אותי איתו".

הוא שאפתן מאוד, אוהב את הכוח. ועוד כוח. חשוב לו מאוד מה כותבים עליו בעיתון. הכי חשוב. הוא עושה הצגה שלא, אבל זה מוביל אותו ומנחה אותו. אפילו משנה את מסלול חייו. הוא השתלט על כלי תקשורת כדי שיוכל לשלוט בגורלו. לא רק את הכוח הוא אוהב, אלא גם את הכבוד. הוא רודף אחריו. הוא רוצה שהעולם יכיר בגאונותו, בכישוריו המיוחדים, במיוחדותו.

מסלול חייו לימד שהוא היה תמיד בצד הנכון – השכלה טובה, עלייה והצלחה מטאורית. המיליארדרים אהבו אותו, והוא אותם. לא בהכרח מעומק הלב, אלא כדרכם של אנשים באלפיון העליון – כי אולי ייצא מזה משהו.

בשלב מסוים העניינים השתבשו. זה קרה כשהוא הרגיש שכוחו והאימפריה שלו בסכנה. הפרנויה השתלטה עליו. הוא איבד עשתונות. הזהירות הטבעית שלו נחלשה. הוא חצה קו אדום. אולי היה זה אקט הישרדותי. אולי אמונה פנימית שזה בסדר, מה שהוא עושה. אולי תחושה שהוא יצליח להערים על כולם, ובזכות הכריזמה ישכנע את מי שצריך שזה בסדר. שזה לא פלילי. שזה טכני. המטרה היתה לשמור על האימפריה, על הכוח, על העוצמה. מה הוא בלעדיהם?

חציית הקווים האדומים הניבה תוצאה הפוכה מזאת שקיווה לה: במקום לשמור על האימפריה – הוא סיכן אותה ואותו עוד יותר.

נתניהו בבית המשפט המחוזי, היוםצילום: אורן בן חקון / POOL /

חוק שימור הכוח

עד כאן הסיפור הזה מתאים לשני אנשים. הראשון, ראש הממשלה בנימין נתניהו. השני, בעל השליטה באי.די.בי לשעבר, נוחי דנקנר. את סופו של דנקנר אנחנו כבר יודעים: הוא איבד את האימפריה שלו, הורשע בעבירות ניירות ערך וישב בכלא. אצל נתניהו אנחנו לא יודעים את הסוף. שלב ההוכחות במשפטו רק התחיל להתנהל היום (ב').

דנקנר היה איש העסקים החזק בישראל במשך כעשור. נתניהו הוא הפוליטיקאי החזק בישראל ב-12 השנים האחרונות. הם פועלים בשתי זירות המשיקות זו לזו, אך שונות במהותן.

בפוליטיקה הכוח נגזר מהיכולת להשיג את אהדת ההמונים. אם משיגים אותה, העוצמה הנלווית לשלטון אדירה – בתקציבים, בקבלת החלטות על מה עושים ומה לא, במינוי אנשי מפתח לתפקידים הכי בכירים, בהשפעה על עולם העסקים ולמעשה בקביעת סדר היום הישראלי. התובעת במשפטו של נתניהו, ליאת בן ארי, אמרה בבית המשפט היום כי נתניהו ניסה לסחור בכוחו השלטוני.

בעסקים, במקרה של דנקנר, הכוח נגזר ממכירת מוצרים להמונים – ביטוח, מזון, סלולר; משליטה בפירמידה עסקית מסועפת; מהיכולת להעסיק אנשי מפתח בכירים ומקושרים; מהשליטה בתאגיד פיננסי שמספק אשראי ולכן מקבל הרבה מידע על אחרים; משליטה בכלי תקשורת (ע"ע תיקי 2000 ו-4000); מתקציבי פרסום שבאמצעותם יוצרים מנוף מול כלי תקשורת; מהחזקה ברשת המזון הגדולה בישראל – שמספקת מנוף מול כל היצרנים והיבואנים הגדולים. כל אלה הכתיבו לדנקנר התנהלות שתועלה לדבר אחד בלבד: שימור והגדלת כוחו. מרגע ששימור הכוח נהפך למשימה העיקרית, נוצרה סדרת פעולות וטעויות שהובילו בסופו של דבר לחציית הקווים שגרמה לו ללכת לכלא.

לעצור בקו אדום? עם כריזמה זה יותר מסובך

אין דבר טבעי ואנושי יותר מלרצות לשמר את מה שהשגנו, אך רבים מאיתנו יודעים לעצור כשהם נתקלים בקו אדום. המקרים של דנקנר ונתניהו מלמדים שאצל אנשים עם כריזמה או כוח עצום – זה יותר מסובך.

את דנקנר עצרו שני דברים: טעויות גדולות בהשקעות שנבעו ממניעים ספקולטיביים או כוחניים (רכישת העיתון "מעריב") והשימוש לרעה בכוח הכלכלי העצום שהיה בידיו. התנהלותו הביאה להקמת ועדת הריכוזיות שפעלה לצמצום הכוח העצום שהיה בידיים של מעטים, ובראשם דנקנר. פירמידת אי.די.בי שבשליטתו והוא הציפו כל כשל אפשרי בשיטה: שליטה בתאגידים ריאליים ופיננסיים גם יחד, החזקה במאות חברות באמצעות הון עצמי זעום, העסקת בכירים לשעבר בשירות הציבורי כדי להשיג הטבות שלטוניות, ממשל תאגידי רעוע, תשלום משכורות עתק למנהלים כדי לרכוש את נאמנותם, שליטה במונופולים ודואופולים וכיוצא בזה.

את הכוח העודף הזה בלם לא אחר מראש הממשלה נתניהו, שהקים את ועדת הריכוזיות. הוא לא היה עקבי ומסור לגמרי לרעיון, אך הוא הבין את חשיבותו. הוא ידע שהכוח שדנקנר מחזיק בידיו מסוכן – לכלכלה ואולי גם לדמוקרטיה.

נוחי דנקנר משתחרר מהכלא, בפברואר 2020צילום: מוטי מילרוד

הטעות של דנקנר היתה ניסיון פלילי לשמר את האימפריה שלו באמצעות הרצת מניות, שבגינה הוא נידון לשלוש שנות מאסר. והיכן הטעות של נתניהו? ראשית, יש הבדל מהותי ביניהם. דנקנר הורשע וריצה את עונשו. נתניהו לא הורשע, ומשפטו רק החל. חזקת החפות עומדת לו. אבל גם אם יזוכה – הוא עשה טעות קשה וחצה קווים אדומים. השיחות שלו עם ארנון (נוני) מוזס, מו"ל "ידיעות אחרונות", מלמדות על אופן התנהלות עקום ופגום מול גופי תקשורת. העובדה שלא הדיר עצמו מעיסוק בענייניו של שאול אלוביץ', בעל השליטה בבזק, למרות ידידות ביניהם – היא טעות קשה.

הדבר המשותף לשלוש פרשיות נתניהו הוא שבכולן יש טייקון תקשורת. ארנון מילצ'ן מתיק 1,000 היה מבעלי ערוץ 10 והיו לו אינטרסים בשוק התקשורת. זה לא מקרי. נתניהו תמיד ראה בתקשורת דבר מרכזי ביכולת שלו להישאר בשלטון. הוא מייחס חשיבות אדירה לדעת הקהל ולערוצים שבאמצעותם פונים לדעת הקהל. יש לו פס ייצור לסלוגנים תקשורתיים, דפי מסרים, ושליטה בסדר היום התקשורתי לרבות הסחות דעת. תקשורת טובה שווה עבורו יותר מסיגרים ושמפניה. אולי גם יותר מכסף. היא המפתח לשלטונו.

דנקנר נבלם על ידי טעויותיו שלו והמחאה החברתית שהובילה לשינוי הסנטימנט בדעת הקהל כלפי טייקונים כוחניים, ריכוזיים וממונפים מדי. נתניהו עדיין חזק מאוד בדעת הקהל למרות אובדן של שישה מנדטים בבחירות האחרונות.

ועדת הריכוזיות סגרה חלק מהחורים שאיפשרו לדנקנר לבנות פירמידה עסקית מסוכנת, מסועפת ורוויית ניגודי עניינים. את העיוותים שנחשפו בתיקי נתניהו אפשר היה למנוע בקלות אם למשל כהונת ראש ממשלה היתה מוגבלת לשתי קדנציות. הוא הרי הסתבך בפלילים לאחר ארבע קדנציות כראש הממשלה, בגין מעשים שתכליתם שימור שלטונו. את הנגזרות של הסתבכותו - ארבע מערכות בחירות בתוך שנתיים ומשבר פוליטי עמוק - היה אפשר למנוע אם החוק היה אוסר על נאשם בפלילים לכהן כראש הממשלה.

כל ממשלה חייבת לקדם את התיקונים החיוניים האלה לחוק. לטעון שאלה יהיו תיקוני חקיקה פרסונליים, יהיה כמו לטעון שחוק הריכוזיות היה חוק פרסונלי. התיאור המדויק יותר יהיה לומר שפרסונה מסוימת הציפה בהתנהלותה בעיה מערכתית חמורה, ואז יש שתי אפשרויות: לפתור אותה או לא לפתור אותה.

אין לנו מושג כיצד יסתיים משפטו של נתניהו, אבל שתי מסקנות ביניים כבר אפשר להסיק: יש לקצוב את כהונת ראש הממשלה לשתי קדנציות, ויש למנוע מנאשם בפלילים לכהן כראש ממשלה.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker