מהוססים, חשדנים ולא מפרגנים: האם ראשי גוש השינוי הם אנשים רציניים?

מה לפיד, גנץ, בנט וסער רוצים יותר: למנוע מנתניהו את ראשות הממשלה או למנוע זאת ממישהו אחר מחברי הגוש? ■ וגם: שנתיים של תקיעות פוליטית הכינו את הקרקע לקבלת החלטות על שינוי שיטת הממשל

סמי פרץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
סמי פרץ

מישהו סיפר פעם מדוע אמריקאים לא אוהבים לשחק מטקות: זה משחק שאין בו מנצח. ואם מטקות הם לא אוהבים, לשיטת הבחירות בישראל הם היו מתחברים אפילו פחות. ארבע מערכות בחירות בתוך שנתיים שלחו את כל המפלגות לישון בלי לדעת מי ניצח. ולא לילה אחד, אלא לילות ארוכים שבהם שיחקנו, חבטנו, הזענו וכידררנו — אך מנצח אין.

ארה"ב היא מדינה ענקית, עם אוכלוסייה הגדולה פי 36 מזו של ישראל וחברה הטרוגנית ורוויות מתחים פנימיים — ובכל זאת היא מסתדרת עם שתי מפלגות. פעם אלה מנצחים ופעם אלה. אצלנו ייכנסו לכנסת הבאה 13 מפלגות שונות, וזה מאפשר אינספור צירופים שונים של קואליציות. זוהי בעיה, משום שריבוי האפשרויות גורם לריבוי דעות, ריבוי מפלגות מביא לריבוי רצונות, ריבוי האגואים יוצר ריבוי חרמות וריבוי הבטחות מחייב הפרת הבטחות. כאן לא צריך ריבוי, אלא מספיק ששחקן או שניים יפרו את הבטחותיהם כדי שהפקק ישתחרר. זה מה שעשה בני גנץ כשפירק את כחול לבן — וראינו לאיזה תוצאה זה הביא. התוצאה היא תקיעות כרונית.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker