רותם שטרקמן

עודד אליש, בן 78 מטבעון, הוא אולי אחד ממפגיני בלפור הזקנים והמתמידים ביותר. אחרי שנקשר בשרשרת אנושית שחסמה את הכניסה לכנסת ולמשרד החוץ, ואחרי שנעצר גם פעם אחת לפחות - בשבוע שעבר הוא סיים, באמצע הסגר על ישראל, צעדת מחאה רגלית של שמונה ימים מטבעון לירושלים כולל שינה בחוץ.

איך זה התחיל?

"בהתחלה המארגנים הציעו לי להשתתף במחאה לפני הכניסה לישיבות הממשלה. שאלו אותי שתי שאלות: אם אני מוכן להיעצר על ידי המשטרה - אמרתי שאני מוכן; ואם אני מוכן להיות קשור עד 12 שעות אפילו בלי אפשרות ללכת לשירותים".

וגם על זה ענית שכן.

"כן. התקשורת לא תמיד מדווחת אז לא יודעים על הדברים האלה. נקשרנו פעמיים, פעם אחת בכניסה לישיבת הממשלה במשרד החוץ ופעם שנייה בכנסת".

איך נקשרים?

"בינינו אנחנו קשורים בצינורות פלדה דקים שלמשטרה קשה לפרק ובשני הקצוות בשרשראות לעץ או לתמרור".

וכשאתם רוצים להתפרק?

"יש לנו דרך לפרק את הכל, זה מחובר עם פינים ושאקלים, אבל המשטרה לא יכולה לעשות זאת. אם היא רוצה לפזר אותנו היא צריכה לחתוך את הצינורות, אבל במקרה כזה היא עלולה לפגוע בידיים של המפגינים.

"בכל זאת, הם הצליחו לפרק את המחסום שהקמנו בכנסת באמצעות חיתוך השרשראות שהיו קשורות. בחסימה הראשונה מול משרד החוץ הם נתנו לנו להתייבש חמש שעות קשורים יחד והתפרקנו לבד".

עודד אליש
עודד אליש

ובכנסת?

"המשטרה ביקשה מאיתנו להתפנות אבל לא הצליחה לחתוך את הצינורות. הם הביאו מכבי אש ובסוף הצליחו והעיפו אותנו בכוח, כמעט שברו לי את היד".

עצרו אותך?

"לקחו אותנו למעצר. ומי שהחזיר לי את הציוד אחרי המעצר היה בחור מטבעון שהוא אחד ממארגני ההפגנות בבלפור, שהתרמיל שלי הגיע אליו במקרה. ישבנו לדבר והוא הציע שנעשה מסע רגלי מטבעון, מגבעת שיח' אבריק, עד ירושלים".

מוכר השיר אדמה אדמתי - על גבעות שיח' אבריק של אלכסנדר פן. 

"כן, היכן שמוצב הפסל של אלכסנדר זייד מולטבעון. הבת שלי נשואה לנין של זייד. הסבתא של הנכדים שלי היא הנכדה של אלכסנדר, היא הבת של יוחנן זייד והבן שלה אמיר נשוי לבת שלי". 

ומשם יצאתם לירושלים.

"אחרי טקס קצר, שבו דיברו טלי זייד ואור-לי ברלב יצאנו 12 אנשים למסע רגלי של שמונה ימים".

על הכבישים?

"הרוב היה על הכביש חוץ מכמה מקומות שבהם המשטרה רדפה אחרינו, חסמה לנו את הדרכים, ונתנה דו"חות. ממש הציקה לנו, אז היינו צריכים ללכת בשדות".

איפה ישנתם?

"בדרך. בלילה הראשון למשל קיבלה אותנו משפחה בבת שלמה וישנו על הדשא שלהם. בכלל קיבלו אותנו יפה מאוד לאורך כל המסע בכבישים ובתחנות, למעט בירשלים שבה קיבלנו לא מעט קללות. ביום השני ישנו בחורשה בנחל חדרה, ביום השלישי במושב בית יצחק, ברביעי ליד חולון, בלילה החמישי במושב בן שמן, בשישי במושב שורש, בשביעי בקיבוץ צובה ואז הגענו לירושלים".

היה קשה?

"אני אמנם בן 78 אבל יש לי כושר די טוב, והאמת שלא היה לי כל כך קשה. בעיקר סבלתי משלפוחיות ברגליים בגלל ההליכה על הכביש, הייתי כבר במסעות יותר קשים".

אף אחד לא נשבר?

"היו הרבה שהלכו חלק מהימים, אני הלכתי את כל שמונת הימים והיתה איתנו ילדה בת 13 שהלכה איתנו את כל הימים, הרוב ללא הוריה". 

איך היא הגיעה לעניין?

"שבועות לפני כן היא היתה בהפגנה עם אבא שלה ועצרו אותו בלי שהיא שמה לב. כשהיא חיפשה אותו והבינה שעצרו אותו היא רצה לאוטובוס העצורים ושוטרת שעמדה בדלת מנעה ממנה להיכנס. איכשהו היא עלתה על האוטובוס, צעקה והצליחה להוריד את אבא שלה מהאוטובוס. כל יום שעבר התווספו להליכה עוד אנשים. כשהתחלנו היינו 1, גדלנו ל-30 ואז ל-70. כשהגענו לירושלים כבר היינו 200 צועדים. בדרך היו גם פוליטקאים שהצטרפו מדי פעם, אלי אבידר ומשה בוגי יעלון. שאלתי את בוגי למה שאר הקולגות שלו לא מגיעים, הוא אמר לי שהם לא בכושר. באו גם מתן וילנאי ויורם יובל".

אתה לא חושב שאם יש סגר אתה צריך לשבת בבית?

"חטפתי ארבעה קנסות על ריחוק מהבית. אני לא רוצה לחטוף קורונה אז אני הולך אבל נזהר, שמרנו מרחק והיינו עם מסכות". 

המחאה הרגלית
מטבעון לירושלים

אבל הפרתם סגר

"הדעות על זה היו חלוקות. הגדרנו את עצמנו כצעידה ספורטיבית של יחידנים - וזה מותר. זה מה שאמרנו לשוטרים, זה לא הפריע להם לתת לנו דו"חות. אני חושב שהרבה דברים שקשורים במאבק בקורונה נעשו כדי לצמצם את היכולת שלנו למחות ולהפגין. בוא נגיד שהיה לי יותר קל לצאת למסע בידיעה שאסור לצאת כי זה מסיבות פוליטיות ופחות מסיבות של הדבקות".

עדיין יש חוק ויש החלטות ממשלה.

"נכון. אתה מכיר את המושג דגל שחור? אולי עוד לא הגענו, אבל אנחנו בדרך לשם. להחלטות שמתנוסס עליהן דגל שחור".

כמה דו"חות קיבלת?

"ארבעה דו"חות על סך 4,000 שקל. באחד הלילות היינו ביער כלשהו והמשטרה הגיעה והתחילה לחלק דו"חות. אני חושב שהולך להיות טיפול משפטי מרוכז בדו"חות. פעם אחת היינו על דשא בבית יצחק עם מסכות ובמרווחים, אבל המשטרה סילקה אותנו, ואז התפזרנו אבל רדפה אחרי ניידת ועצרה אותי שוב. אמרתי לשוטר תודה ונתתי לו את הפרטים שלי".

הרגשת שאתם מצליחים לגעת בציבור?

"קיווינו שיגיעו יותר. הכי מפתיע אותי ומדהים אותי זה שחברים טובים שלי, אנשים נבונים שמבינים את המצב ושופטים אותו בדומה למה שאני שופט אותו - נשארים על הכורסא בבית. אני לא יכול להבין את זה. האדישות והפחד של האנשים, אולי הם חושבים שמישהו אחר יפגין במקומם, או יעשה מחאות אחרות, מקסימום הם אומרים כל הכבוד. מי שבריא ולא עושה משהו הוא משתף פעולה עם השלטון, וזה בעיניי גרוע".

אולי הם לא חושבים שזה הפתרון.

"אני יכול להבין שהם חושבים שאין טעם לנסוע לבלפור או ללכת שמונה ימים ברגל, אז שיבחרו משהו אחר - שיעשו משהו. אני מעריך שיותר מ-95% לא עושים כלום ולא מתרגמים את ההבנה שלהם למעשה".

את מי אתה מייצג?

"אני לא לובש חולצה של שום ארגון, אף שחילקו לי כל פעם חולצה אחרת. המסע נקרא 'עולים לדגל'. קניתי חולצות כדי לממן את ההוצאות אבל לא הלכתי עם אף חולצה. אני זה אני - אני לא ארגון. אני רוצה להדגיש שאני ממש לא שונא אף אחד, ראש הממשלה בנימין נתניהו צריך ללכת ולהישפט כי הוא מושחת, אבל אני לא מרגיש שנאה לאף אחד, לא לביבי, לא לימין, רק רוצה מדינה תקינה ודמוקרטית".

למי הצבעת בבחירות?

"הצבעתי למרצ-עבודה". 

שלושה מהם יושבים בממשלה של נתניהו עכשיו.

"טוב, לא היתה ברירה אחרת. מזל שלה הצבעתי לכחול לבן, היה לי שכל לא להאמין לבני גנץ. מי חשב שפרץ ייכנס לקואליציה?".

אז מה, בנט יהיה ראש ממשלה?

"אני לא מתלהב מזה אבל לפחות אני לא חושב שהוא מושחת. אני חושב הפוך ממנו, אבל קודם כל צריך ראש ממשלה לא מושחת. אם הוא יהיה אז שיהיה, אני אוכל להמשיך להפגין, זה עדיין חוקי".

מה מצב השלפוחיות ברגליים?

"לפני יומיים כבר הבריאו, וגם בסך הכל נהנתי לטייל בישראל ולישון תחת כיפת השמים, קיבלו אותנו ברוב המקומות בצורה נהדרת. הפציצו אותנו באוכל ועוגות ומשקאות, קיבלנו הרבה אהדה מיישובים קטנים ואירחו אותנו יפה".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker