הבריונות של ועד הכבאים תעלה לעבודה המאורגנת ביוקר

ועד הכבאים משבית את האימונים שנועדו להכשיר ולשכלל את לוחמי האש; הוא מורה על "מתכונת שבת" בעיצומה של סערה; הוא מונע את הפעלת יחידת האופנוענים שמקצרת דרמטית את זמן ההגעה למוקדי השריפה, והרשימה עוד ארוכה

שי ניב
שי ניב
הפגנה של ועד הכבאים כנגד נציב הכבאות וההצלה, אוקטובר 2018
הפגנה של ועד הכבאים כנגד נציב הכבאות וההצלה, אוקטובר 2018
שי ניב
שי ניב

יחסי עבודה קיבוציים בין עובדים למעסיקים הם במידה רבה אמנות של הליכה על חבל. צד שלא שומר על האיזונים הרגישים ולא מבין את גבולות הכוח עשוי להתרסק אל הקרקע ולפגוע דווקא באינטרס שהוא עצמו מתיימר לייצג.

ב–2013 היה זה מנכ"ל פלאפון דאז, גיל שרון, שהוביל קו אטום ואלים מול ניסיון ההתאגדות של עובדיו, עד כדי כך שהביא על כלל המעסיקים בישראל פסק דין תקדימי אפילו במונחים בינלאומיים, שאסר עליהם כליל להתבטא בעניין ההתארגנות של עובדיהם. כיום זו ההתנהלות הבריונית וחסרת האחריות של יו"ר ועד הכבאים אבי אנקורי שעשויה להביא על ציבור העובדים כולו הגבלה דרמטית דומה בזכות השביתה.

נכון, ההצעות שעולות מעת לעת מתייחסות רק להגבלה על שירותים חיוניים, או על עבודתם של מי שמכונים "שאלטריסטים" (מלשון שאלטר). אולם אלה אותם שאלטריסטים שבזכות כוחם ההרתעתי אפשר היה להוביל מאבקים מוצלחים, כמו המאבק להעלאת שכר המינימום.

במלים אחרות, הפרת האיזונים ועודף הכוח במקרה של שרון ושל מעסיקים דומים באותה תקופה פגעו במעסיק הנורמטיבי, שלא ביקש לדרוס את זכות ההתאגדות של עובדיו — אלא לומר את דעתו בסוגיה ותו לא. הכוחנות וחוסר התבונה של הוועד החזק בשירותי הכבאות עלולים לפגוע דווקא בעובד החלש, בשל החלשת הוועדים החזקים.

כמי שעקב וסיקר מקרוב את הדרמה סביב המשבר ההוא בפלאפון, אני יודע עד כמה ראשי המעסיקים הביעו מאחורי הקלעים דאגה מההתנהלות של שרון. הם זיהו בזמן אמת את פוטנציאל הנזק והחלו להיערך משפטית לצמצום נזקים, אף שלא העריכו עד כמה גדולים הם יהיו מבחינתם.

לעומת זאת, קשה לומר שזה המצב עם ועד הכבאים כיום. בעוד יו"ר ההסתדרות דאז עופר עיני הדיח ב–2012 את יו"ר ועד הרכבת גילה אדרעי, שהיתה בעצמה במסלול הישיר לפגיעה בעבודה המאורגנת כולה, יו"ר ועד הכבאים זוכה בימים אלה לגיבוי מוחלט מצד ארגון העובדים.

מי שקרא בעיתון זה את פרסומיה של טלי חרותי־סובר היה יכול להתרשם לא פעם ולא פעמיים מהתרבות הארגונית הקלוקלת בשירותי הכבאות בכלל ובוועד הכבאים בפרט, אבל היה זה התחקיר של עמרי אסנהיים ב"עובדה" שצריך היה להרעיד את המדינה כבר בעת שידורו בינואר אשתקד. יו"ר הוועד אנקורי התגלה לא רק בסגנונו הזחוח אל מול המצלמות, אלא בעיקר כמי שמשוכנע שהוא מנהל את מערך הכבאות בפועל.

אפשר היה להבליג אם מדובר היה בכמה כיפופי ידיים חסרי חשיבות בתוך מפעל לייצור חטיפים מלוחים, אבל זה רחוק מהמקרה. ועד הכבאים מנחה את אנשיו להתעלם מהשרשרת הפיקודית תחת הכותרת המוזרה "ניתוק מגע"; הוא משבית את האימונים שנועדו להכשיר ולשכלל את לוחמי האש; הוא מורה על "מתכונת שבת" בעיצומה של סערה; הוא מונע את הפעלת יחידת האופנוענים שמקצרת דרמטית את זמן ההגעה למוקדי השריפה, והרשימה עוד ארוכה.

בניגוד לכמה מהטענות שנשמעו לאחרונה, בין היתר בכתבתו של שוקי שדה מיום שישי האחרון ("השריפה שלוחמי האש לא טורחים לכבות", 10 בדצמבר, Markerweek), עצם קיומו של ועד עובדים לא עומד בהכרח בסתירה עם שירותי חירום והצלה. בשורה של מדינות בעולם יש ועדים אפילו לשוטרים — שוודיה, אוסטרליה, ארה"ב ואחרות.

עם זאת, הגבולות במערכי החירום חייבים להיות ברורים: הוועד יכול לעסוק בקידום תנאי ההעסקה ובזכויות כאלה ואחרות, אבל אסור בתכלית שיערער על שרשרת הפיקוד או שיפגע ביכולת המבצעית, לרבות בתחום ההכשרה. ההיררכיה בארגון חייבת להיות ברורה ועם אפס סובלנות לאי־ציות כזה, בין היתר מצד ארגון העובדים ובתי הדין לעבודה. ככל שהמודל הזה לא יצליח בפרקטיקה בתוך פרק זמן מוגדר וקצר, יש לסיים את יחסי העבודה הקיבוציים ברשות הכבאות ולהצמיד את תנאי הכבאים למנגנון עדכון קבוע.

לעבודה המאורגנת לא חסרים מתנגדים, בין היתר מצד הימין הכלכלי שמיוצג כיום בידי חברי כנסת כמו איילת שקד, מתן כהנא ושרן השכל. אבל הפגיעה הכי גדולה בעבודה המאורגנת מגיעה דווקא מצד אלה שמעניקים גיבוי אוטומטי לבריונות, שחיתות וחוסר שקיפות של ועדים וארגוני עובדים. הגול הקטלני ביותר בעבורם יהיה הגול העצמי.

הכותב הוא יועץ אסטרטגי ועיתונאי לשעבר ב"גלובס"

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker