הגיבורים הגדולים והפחדנים הקטנים של מדינת ישראל

אין זה משנה מה הסעיפים בכתבי האישום נגד נתניהו. בסיכומן של שנים ברור שהיועמ"ש אביחי מנדלבליט, השופטים, השרים, הח"כים, הרגולטורים, שומרי הסף שמינה נתניהו ואפילו הנשיא — כולם פחדנים

אבי בר-אלי
אבי בר-אלי
איור: עמוס בידרמן
מנדלבליט ואנשי הפרקליטות תופסים מחסה
איור: עמוס בידרמן
אבי בר-אלי
אבי בר-אלי

איליה בלנק הוא נהג מערבל בטון מהצפון. ביום שני השבוע הוא הגיע בסוף עוד משמרת כדי לפרוק מנת בטון אחרונה באתר בנייה באור עקיבא. הבטון, לא ידוע באחריות מי, התברר יבש מדי. המשמעות: יש לזרוק אותו ולהזמין מהמפעל בטון חדש.

מנהל העבודה באתר סירב להשלים עם הגזירה, שמשמעותה איבוד יום עבודה, עיכוב בלו"ז ואולי גם תוספת עלות. הוא דרש מבלנק להוסיף לבטון מים, אך זה סירב.

דילול בטון היא תופעה אסורה. למרבה הצער, קשה לומר כי זו נדירה בין אלפי אתרי הבנייה בישראל. הנזק הכלכלי שמסב לקבלנים בטון שהתייבש מהר מדי מביא אותם לעצום עין, כדי לחסוך כסף. לכן הם לוחצים על הוספת מים ש"תרטיב" את הבטון בחזרה. אלא שההליך הזה גורם לשינוי הרכב הבטון ולהיחלשותו. הבטון עלול שלא לתפוס את הברזלים בשלד הבניין — ולהתפורר. לכן נחשב המעשה מסוכן ביותר.

"כולם יודעים טוב מאוד שהקבלנים מבקשים 'שתייה מיוחדת', אבל ברגע שהמשאית יוצאת — אסור יותר לדלל במים כי הבטון מאבד מהחוזק שלו", הסביר בלנק בראיון לאתר "דבר1". "אמרתי למנהל העבודה: 'אל תצעק עלי. אין מים, אני לא יכול להוסיף מים'".

בלנק יכול היה לעצום עין. הוא יכול היה להפנות מבט לצד השני, לחזור הביתה בשלום ולהעלים את המעשה מהממונים עליו. איש לא היה יודע על כך. אבל בלנק יודע שיש נהלים ושישראל זו מדינת חוק.

הוא יודע שהנהלים האלה נועדו לשמור על ביטחונם של הדיירים העתידיים בבניין, וכי הפרת הנהלים תסכן נפשות. לכן הוא עמד בסירובו להרטיב את הבטון גם כשהוקף בידי עשרות פועלים שצרו עליו. הוא פשוט לא היה מסוגל לנהוג אחרת. כשהופל על הרצפה הוא כיסה את ראשו בידיו, ספג את המכות הקשות — עד שהצליח להימלט מהמקום ולפנות את עצמו לבית החולים.

מישור מודיעיני

ש' עובד כמהנדס אזרחי כבר 40 שנה. הוא בעל ניסיון רב בניהול פרויקטים בתחום תשתיות התחבורה. בין היתר, הוא פיקח על הקמת גשרים ומנהרות. לפני כחמש שנים מונה ש' לנהל את שדרוג כביש 38, בין שער הגיא לבית שמש — פרויקט ענק בתקציב כולל של יותר ממיליארד שקל.

התפקיד של ש' היה לוודא כי הקבלן בשטח ממלא אחר הוראות הביצוע, מפרט העבודה וכתבי הכמויות. הוא נדרש לאשר בחתימתו תקינות כל שלב בסלילת הכביש ולהמליץ על קנסות במידה שהקבלן לא עמד בדרישות העבודה.

הכסף הגדול שהורעף בעשור האחרון על פיתוח התשתיות, לצד המכרזים האגרסיביים והתחרות הקשה בין הקבלנים, הפכו את תפקידם של מנהלי הפרויקטים לרגיש במיוחד. כדי לזכות במכרזים הגישו הקבלנים הצעות בתמחור נמוך מדי, מתוך ציפייה שיוכלו לפצות על כך באמצעות תוספות חריגות שיאושרו להם לאורך שנות הביצוע.

אתר בנייה בכפר יונה, ביולי
אתר בנייה בכפר יונה, ביולי

כך, עיגול פינות בלחץ קבלנים נהפך לתופעה רווחת בניהול פרויקטים. לפחות שתי חקירות שוחד מנוהלות סביב הפירצה הזאת, ולפחות מחלף אחד (דרור) התפרק בגשם ראשון תוך סיכון ממשי לחיי נהגים. זאת, לאחר שהתברר כי במקום חול יקר, האספלט החדש במחלף כיסה סלעים ואשפה שחסכו לקבלן כסף.

הסמכות שניתנה בידיו של מהנדס־מפקח אחד, שמסתובב לבדו אי־שם בדרכי העפר בפריפריה, הפכה אותו לנקודת תורפה פגיעה. אל ש' הוותיק והמנוסה, לעומת זאת, איש לא העז לפנות בהצעה לאתנן זה או אחר. שמו הישר הלך לפניו, ולכן הוא לא חשש לקבוע כי קבלן זה או אחר לא ביצע סלילה כפי שנדרש ויש לחייבו בקנס.

ש' יכול היה להעלים עין, אבל הוא מבין היטב מה הסיכון שטמון בעקומת כביש בזווית חדה מכפי שתוכנן, או הסיכון שבבורות שנפערים בכביש בגשם ראשון. האחריות הכבדה שמוטלת על כתפיו פשוט לא נותנת לו לשקלל שיקולים אחרים פרט לאלה המקצועיים שהוא אמון עליהם.

לכן לפני שנתיים, בחניון סמוך לבית שמש, נצמד אל מכוניתו אופנוע גנוב שעליו רכבו שני רעולי פנים. האחד, חמוש באקדח, איבטח את המפגש האקראי, בעוד חברו ניסה לגרור את ש' מהמכונית, היכה אותו עד זוב דם ופצע אותו קשות בפניו.

השיקום הרפואי אילץ את ש' לעזוב את ניהול הפרויקט. כביש 38 נחנך כחלוף כמה חודשים בטקס חגיגי במעמד ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר התחבורה דאז ישראל כ"ץ. באחרונה התבשר ש' כי החקירה בעניין תקיפתו האלימה "הועברה למישור המודיעיני". הוא ממשיך גם בימים אלה בטיפולים רפואיים משקמים בפניו.

איזהו גיבור?

איליה בלנק וש' הם גיבורים אמיתיים. גיבורי ישראל החדשה. אלה שלא מוכנים לאמץ את הערכים שלאורם הציבור בישראל גדל ומתחנך בשנים האחרונות.

הם דבקים במשימה שהוטלה עליהם מכיוון שהם חשים אחריות לבצעה. הם מבינים עד כמה מסוכנת עצימת עין ויודעים מה מחירה של הפרת אמונים. הם לא מתחברים לאלה שזורעים כאוס וקוראים "להבעיר את המדינה", אלא מתייצבים מולם. הם לא מסתתרים מאחורי שומרי סף פחדנים, אלא אומרים בעצמם "לא". הם לא מתקרנפים תחת תירוץ ה"אובייקטיביות", אלא מביעים עמדה.

איליה וש' אולי לא נשבעו אמונים בכנסת, לא הצהירו על חובת נאמנות באיזו לשכה שבה מתנוסס דגל המדינה ומעולם לא קראו את תקנון האתיקה של מועצת העיתונות. ובכל זאת הם לא יישרו קו עם נורמות פסולות — גם אם אלה רווחות סביבם, גם אם יש סיכוי שיאבדו בשל כך את פרנסתם, או שחלילה ייפגעו. הם פשוט לא יכולים אחרת, ולא משנה עד כמה נשגב הבוס שלהם. הם ערים לכך שהרפיון מדבק ועלול לגבות תשלום בחיי אדם.

ואולם איליה וש' צפו בתחילת השבוע במופע ההסתה של ראש ממשלתם, בעת ששורת גמדים חנוטה וצייתנית יושבת מאחוריו. פוליטיקאים ותיקים ומשופשפים שנדמו לסמרטוטים. כבשים בעור זאב. מגנים בגופם על מנהיג עליון שבז להם — ונושכים לשון כדי לשמור על משרתם.

נתניהו בישיבת גוש הימין, אתמול
בנימין נתניהוצילום: AFP

איליה וש' רואים לנגד עיניהם מדינה בסחרור שמשותקת כבר שנה, לא רק בגלל ראש ממשלה שנאחז בקרנות המזבח, אלא בעיקר בגלל אלה שסובבים אותו ומאפשרים לו זאת — בליכוד, בקרב שותפותיה לקואליציה ובשירות הציבורי: גורמים מאזנים ומרסנים שהפרו את אמון הציבור, שמפחדים למלא אחר תפקידם רק מכיוון שהם חוששים ממקהלת צייצנים שמקומה במחלקות סגורות.

באיזה עולם יועץ משפטי לממשלה דוגר שנה על ראיות פליליות מסמרות שיער, נמנע מפתיחת חקירה פלילית, מפחית מחשיבותה — ואז גורר רגליים בקבלת החלטה בעניינה תוך שהוא מקצץ אט־אט בסעיפי האישום?

באיזה עולם מאפשרת מערכת משפטית לחשוד בפלילים, שכתב חשדות חמור כבר מרחף מעל ראשו, למנות בעצמו שר משפטים שיחבוט במנסחי כתב האישום נגדו? באיזה עולם פוליטיקאים שרואים עצמם מנהיגים מתפשטים מכבודם ומוותרים על ערכיהם בכזאת קלות? באיזה עולם שר ביטחון זוחל לממשלה כדי לנשק את היד שהחטיפה לרעייתו?

אין זה משנה מה הסעיפים בכתבי האישום נגד נתניהו. בסיכומן של שנים ברור שהיועמ"ש אביחי מנדלבליט, השופטים, השרים, הח"כים, הרגולטורים, שומרי הסף שמינה נתניהו ואפילו הנשיא — כולם פחדנים.

הם לא היו שורדים שעתיים באתרי בנייה או סלילה. הם הטיפוסים שהיו מפנים את מבטם הצדה כדי שיוכלו לטעון בעתיד שלא ראו את הבטון מדולל וגם לא את שכבת האספלט מונחת על קרקע סלעית.

הציבור סמך עליהם שיפעלו לטובת הנהגה נקיית כפיים וישרת דרך, שיפגינו מנהיגות, שלא יפחדו מהקולות האלימים סביבם, שיהיו נאמנים לתפקיד, שלא יתפתו לטובות הנאה ושלנגד עיניהם תונח טובת הציבור ולא האינטרס האישי.

אבל אלה עסוקים בחישוב חישובים אודות סיכוייהם לעתיד, ומעדיפים לשפר אותם גם במחיר של נפילת מרפסות והתבקעות כבישים. וזאת הסיבה שמדינת ישראל מתפוררת בגשם הראשון. 

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ