מושך אותנו למטה: נתניהו מתנהג כמו מנכ"ל בנק אמריקאי ערב קריסת 2008 - פוליטי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מושך אותנו למטה: נתניהו מתנהג כמו מנכ"ל בנק אמריקאי ערב קריסת 2008

בנימין נתניהו, שניסיונו הניהולי מתמצה במכירת ארונות, דאג לסרס את המנגנון היחיד שיכול לשפר את עבודת הממשלה ■ ההערצה כלפי המשילות האמריקאית לא לוקחת בחשבון עובדה פשוטה: אין אף מדינה מתוקנת בעולם שאימצה אותה

55תגובות
ראש הממשלה בנימין נתניהו
אמיל סלמן

שר המשפטים, אמיר אוחנה, לא התבלבל השבוע בנוגע לאחריות הכרוכה בתפקידו, ובחר כמובן להתגולל על בג"ץ. אוחנה זעם על כך שבג"ץ מנע ממנו לממש את משילותו כשר, ולמנות את עו"ד אופיר כהן למנכ"ל משרד המשפטים - במקומה של אמי פלמור שהודחה על ידו. אוחנה תקף את בג"ץ וקבע כי הפסילה של כהן היתה "על לא עוול בכפו", כלומר החלטת בג"ץ לוקה בחוסר סבירות וחוסר יושר ואינה ראויה.

אלא שהעובדות הפוכות לחלוטין. מה שהיה בלתי-סביר, לא ישר ובלתי-ראוי, היא ההחלטה של אוחנה לפטר את פלמור הוותיקה, ולהציב במקומה מועמד אנונימי מחוץ לשירות הממשלתי. שני המהלכים כאחד של אוחנה עומדים בניגוד להוראה מפורשת של נציבות שירות המדינה והיועץ המשפטי לממשלה מ-1999 - שאוסרת על פיטורי מנכ"ל בזמן כהונת ממשלת מעבר, ובכל מקרה מאפשרת לשר בממשלת מעבר להחליף מנכ"ל רק בעובד מתוך המשרד הממשלתי ולא במינוי חוץ-ממשלתי.

לו היו היועמ"ש, אביחי מנדלבליט, ונציב שירות המדינה, דניאל הרשקוביץ, מבצעים את תפקידם כהלכה, הרי שאוחנה לא היה מפטר את פלמור, ובוודאי שלא היה ממנה את כהן האנונימי כמנכ"ל החדש. מאחר ששומרי הסף בתוך הממשלה כשלו בתפקידם, היה זה בג"ץ שנאלץ להוציא עבור כולם את הערמונים מהאש, ולהזכיר כי יש כללי התנהלות של ממשלת מעבר, שאוחנה אינו יכול לסטות מהם. שלשום מינה אוחנה עובדת בכירה במשרד המשפטים, סיגל יעקבי, כממלאת מקום המנכ"ל.

המשרד הממשלתי כעסק פרטי

אמיר אוחנה (ימין) ואופיר כהן, בדרך לבג"ץ בעניין מינוי מנכ"ל משרד המשפטים
אמיל סלמן

אוחנה, וכמוהו שאר שרי הממשלה, וראש הממשלה בראשם, מנצלים כל הזדמנות כדי לנגח את בג"ץ, הפקידות הממשלתית והיועצים המשפטיים בכל מקרה שבו אלה מזכירים לשרים שיש סייגים לכוח שלהם. בכל פעם מחדש השרים מצביעים על המודל האמריקאי, זה שבו הפקידים מתחלפים עם חילופי הממשל, כמודל משילות ראוי לחיקוי והערצה. מה יותר טבעי מכך שהפקידים הטורדניים, שחבים חובת נאמנות לממשל הקודם, יתפטרו כולם - ויפנו את דרכם לפקידים חדשים, נאמנים, שסרים למרות השרים ולמדיניות שהם חפצים בה? מה יותר טבעי מכך שגם בג"ץ יפנים זאת, ולא יכבול את ידי השרים?

המשילות האמריקאית מגיעה לשיא בכוח של הנשיא למנות ולפטר שרים כרצונו - כי הרי גם השרים סרים למרותו של מי שעומד בראש הממשל ומכתיב את המדיניות, הנשיא. הנשיא המכהן, דונלד טראמפ, מנצל את כוח המשילות הזה עד תומו. השבוע פיטר טראמפ את היועץ לביטחון לאומי, ג'ון בולטון. מאז נכנס לתפקיד, לפני כשנתיים, בולטון הוא היועץ לביטחון לאומי - התפקיד הביטחוני הבכיר ביותר בממשל האמריקאי - הרביעי במספר שמתפוטר.

בולטון מצטרף לשלושה שרי ביטחון פנים, שלושה שרי בריאות, שני שרי הגנה, שני ראשי FBI, שני יועצים משפטיים לממשל, וכמובן מספר אינסופי של דוברים שהתפוטרו במהלך שתי שנות הכהונה של טראמפ בתפקיד. ללא ספק, תפקיד בכיר בממשל של טראמפ זה העיסוק הכי לא יציב שיש.

המשילות האמריקאית, כאשר נעשה בה שימוש לרעה בידי נשיא קפריזי, מצטיירת כהרבה פחות אטרקטיבית או מרשימה. למעשה, המשילות האמריקאית מלכתחילה רחוקה מאוד מלהיות מרשימה. מה מרשים ברעיון להחליף את הפקידות המקצועית, ובכך לאבד את כל הניסיון והזיכרון הארגוני, אחת לארבע עד שמונה שנים? הראייה שאין אף מדינה מתוקנת בעולם שהעתיקה את המודל האמריקאי, שבו הפקידות מתחלפת עם חילופי הממשל.

אביחי מנדלבליט
אמיל סלמן

להפך, כמעט בכל המדינות המתקדמות אלה הן הממשלות שמתחלפות, והפקידות הממשלתית נשארת במקומה. זהו מודל "משרת ציבור" (Civil Servant), שבו אוחזות כמעט כל הדמוקרטיות הליברליות, וגם ישראל ירשה אותו מהמנדט הבריטי ואימצה אותו אל חיקה.

פקידים עצמאיים, מנוסים, מקצועיים, שרואים לנגד עיניהם את טובת הציבור, וסרים למרות שלטון החוק, זהו המודל שכל העולם המתוקן פועל על פיו. העובדה שכל המדינות המתוקנות מעדיפות את המודל הזה על פני המודל האמריקאי, מוכיחה את עליונותו - וההוכחה הניצחת לכך היא שבמדינות המצטיינות, כמו מדינות סקנדינביה, אפילו מנכ"ל המשרד אינו מתחלף עם חילופי השר. בתור פקיד מקצועי, המנכ"ל רואה לעצמו חובה לממש את מדיניות השר, כמובן תחת המגבלות של הלימה עם שלטון החוק ועם האינטרס הציבורי, ואף שר אינו רואה כל בעיה בכך.

הבעיה נולדת כאשר השרים מתעקשים ליישם מדיניות שעומדת בניגוד לשלטון החוק, להיגיון ולאינטרס הציבורי. כשזה קורה אכן נוצר עימות עם הפקידות המקצועית, אבל זה לא בגלל שהפקידות בעייתית, זה בגלל שהפוליטיקאים בעייתיים, ונוטים לחשוב שהמשרד הממשלתי הוא העסק הפרטי של הסבתא שלהם.

התוצאה היא שליפות מטומטמות מהמותן, כמו הרעיון להחליף את מנכ"לית משרד המשפטים המנוסה והוותיקה במועמד חסר ניסיון וחסר כל היכרות עם המערכת הממשלתית, וזאת כשנותרו חודשיים לבחירות. כל מי שניהל עסק מימיו יודע שמנכ"ל כזה לעולם לא יהיה אפקטיבי בחודשים הספורים שיש לו להיכנס לתפקיד - אבל אוחנה לא מחפש להיות שר משפטים יעיל ואפקטיבי, הוא רק מחפש את נוחותו האישית ואת תדמיתו הפוליטית, לא כל התחשבות בטובת משרד וטובת האינטרס הציבורי.

היועץ ג'ון בולטון והנשיא דונלד טראמפ
Carlos Barria/רויטרס

בכך, אוחנה הוא תלמיד חכם. מורו ורבו הוא ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שזורע הרס בעבודת הממשלה. באופן עקבי נתניהו מחליש את הפקידות המקצועית, בראש ובראשונה את שומרי הסף, כדי שאף פקיד לא יצר את צעדיו. המשילות האבסולוטית שהוא חותר אליה, בנוסח האמירה של לואי ה-14 כי "המדינה זה אני", פועלת לא רק בניגוד גמור לאיזונים והבלמים של המודל הדמוקרטי, אלא גם בניגוד גמור לעקרונות הניהול האפקטיבי. נתניהו, שהניסיון הניהולי שלו מתמצה בשיווק ארונות של חברת רים, לא ידע מעולם לנהל, ושיכרון הכוח שלו גורם לו היום לעשות טעויות דומות לאלה שעשו מנכ"לי הבנקים האמריקאיים ערב הקריסה של 2008 - השתקה מכוונת של כל קול שיכול להתריע או להזהיר.

"אני צריך את מבקר המדינה כדי שיגיד לי איפה אני לא בסדר"

תמצית המהלך היא כמובן הסירוס של מבקר המדינה. מתניהו אנגלמן, המבקר החדש, זכה כבר לכינוי "מלטף המדינה" - אחרי שהודיע כי בכוונתו להתמקד בביקורת בונה ובשבחים, ולא בביקורת ליקויים. על הדרך הוא פירק את החטיבה לחקירות שחיתות במשרד המבקר, עצר את הפרסום של כל דו"חות הביקורת שעלולים להיות לא נוחים לנתניהו, הביא להתפטרותה של ועדת ההיתרים אשר מנעה את מימון הגנתו של ראש הממשלה, וכמובן אישר לראש הממשלה לקבל הלוואה למימון הגנתו בלי להידרש לאישור ועדת ההיתרים החדשה. אנגלמן, כך זה מצטייר, אפילו אינו מסתיר שכל מטרתו היא לסייע לאיש אחד, ההוא שהמדינה זה הוא - ולעזאזל המחיר שהמדינה תידרש לשלם על כך.

בכנס שערך עיתון "הארץ" השבוע ברהט, שאלנו את ראש אגף התקציבים במשרד האוצר, שאול מרידור, מהן ההשלכות של ביטול דה-פקטו של עבודת הביקורת של משרד מבקר המדינה. "שירות ציבורי", ענה לנו מרידור, "זה פקידים שלוקחים את כספי הציבור, ויש להם אחריות גדולה לעשות שימוש ראוי בכסף הזה. תפקיד מבקר המדינה הוא חשוב מאוד, כי הוא בודק אם פעלתי בסדר. בעיני, התפקיד של מבקר המדינה זה לבדוק אותי, ולהגיד לי אם עשיתי את התהליך כמו שצריך, אם היתה עבודת מטה, אם השיקולים היו מקצועיים, אם אפשר וצריך היה לעשות את הדברים אחרת. כאשר המבקר מפסיק לעשות זאת, הוא מחליש את כולנו.

אמי פלמור, מנכ"לית משרד המשפטים
אוליבייה פיטוסי

"אני צריך את ביקורת המדינה לא כדי שהיא תגיד לי שאני בסדר, אלא כדי שהיא תגיד לי איפה הייתי לא בסדר. לא צריך לערוף ראשים בכל פעם שפקיד ציבור טועה, אבל צריך להצביע מה לא טוב ומה דרוש שיפור. תזכרו שלממשלה אין דירקטוריון שמפקח עליה, והפיקוח היחיד הוא זה שמפעיל עליה מבקר המדינה. לכן הציבור הוא זה שצריך להיות הכי מודאג ממה שקורה בביקורת המדינה, כי זהו מוסד סופר-חשוב".

אז כן, פקידי ציבור מקצועיים, שרוצים למלא את תפקידם נאמנה, כמהים למבקר המדינה שיקרע להם את הצורה - כי אין דרך אחרת לשפר את עבודת הממשלה. רק ראש ממשלה, שמשרת את טובתו האישית ולא את טובת המדינה, יכול לחשוב אחרת. 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#