הצומת המושחת, המפלה והמכוער בישראל - פוליטי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הצומת המושחת, המפלה והמכוער בישראל

יוצאי אתיופיה, נכים והורים לפעוטות בחרו באחרונה לממש את זכותם למחות בצומת עזריאלי ■ אכן, אין מתאים ממנו - הצומת הוא תמצית מזוקקת של חוליי המשק הישראלי

93תגובות
מגדלי עזריאלי בתל אביב
אייל טואג

חסימת צומת עזריאלי בתל אביב נהפכה בשנה האחרונה לביטויה האולטימטיבי של מחאה ציבורית בישראל. כיכר רבין איבדה מקסמה. כיכר הבימה ושדרות רוטשילד נדחקו. יוצאי אתיופיה ונכים, הורי פעוטות ולובשי אפודים צהובים — כולם בחרו לממש את זכותם למחות בצומת עזריאלי. שיבוש התנועה בעורק התחבורתי הזה נהפך לאמצעי להעלאת נושאים חברתיים־כלכליים לסדר היום הציבורי.

אבל מדוע דווקא צומת עזריאלי? מדוע לא צמתים אחרים, סואנים ממנו? התשובה היא שצומת עזריאלי הוא לא רק מפגע תחבורתי, אלא גם מייצג את התמצית המזוקקת של חוליי המשק הישראלי.

איכשהו הצליח דונם האספלט הזה לרכז את כל קבוצות האינטרס שמונעות מהחברה הישראלית לממש את פוטנציאל הצמיחה שלה. כל סוכן כלכלי שלילי שמונע מהמשק ליהפך יצרני, יעיל ושוויוני יותר, כאילו פתח סניף סמלי במשולש הזה שבין רחובות גבעת התחמושת־קפלן־בגין (רצף שמות אירוני לכשעצמו).

מחאת העדה האתיופית
תומר אפלבאום

קחו, למשל, את הפינה הצפון־מערבית בצומת, הקריה. תא שטח זה נכבש בידי צה"ל, שרק השבוע דווח כי הוא אחראי ל–40% מנטל החבות האקטוארית של ישראל (265 מיליארד שקל), בגלל ההתחייבות הלא מרוסנת לפנסיה תקציבית. הסכום הפנטסטי הזה, שיחייב אותנו בעוד שני עשורים לשלם מדי שנה 13–14 מיליארד שקל מתקציב המדינה, לא כולל את ההתחייבות לפנסיית הגישור של אנשי הקבע. הסיבה: איש אינו יודע מה היקפה. הרי מדינת צה"ל לא כפופה לחשב הכללי של מדינת ישראל, ולכן אגף השכר והכספים בצה"ל רשאי לצפצף על משרד האוצר ולהסתיר את הנתון הזה.

אם כן, מאחורי חומה כעורה שמגדרת את פינת הרחובות בגין־קפלן שוכנת הקריה — אחת מחטיבות הקרקע היקרות בישראל והמבוקשות ביותר לבניית משרדים או למגורים. באופן חסר כל היגיון כלכלי או תכנוני, משמשת הקרקע הזאת בסיס פתוח לאלפי חיילים. כך נמנע חיבורו האורבני של צומת עזריאלי למרכז תל אביב; כך נשללת מאלפי זוגות צעירים האפשרות למגורים בכרך המבוקש ביותר — שהיעדר ההיצע בו מזניק את המחירים; וכך מציפים החיילים את הצומת וסביבתו מדי בוקר ומדי אחר צהריים. זאת, תוך שהם פוקקים את האזור ברכב פרטי או גורעים מושבים בתחבורה הציבורית, שתפקידה להוריד רכב פרטי מהכניסה למטרופולין — ולא לשמש הסעה מאורגנת עבור אלפי חיילי מטה.

בניין משרד הביטחון בבסיס הקריה
מוטי מילרוד

היש דימוי הולם יותר לנטל התקציבי התלוש והמנופח של הלובי הביטחוני — על חשבון השירותים לאזרח ככלל, ולאזרח הנזקק בפרט — מאשר הפעלת מחנה צבאי בטבורו של מרכז העסקים הראשי (מע"ר) בגוש דן, תוך ניצול תשתיות אזרחיות שקיבולתן מוצתה?

בית המקדש השלישי

מול בסיס הקריה, בצלע המזרחית של צומת עזריאלי, שוכן קניון עזריאלי. מוקד עלייה לרגל, ולא רק עבור חיילים שצמאים לקפה של בוקר או להמבורגר בצהריים. זהו היהלום בכתר של דואופול הקניונים עזריאלי־מליסרון — דואופול שצמח מתחת לאפה של רשות ההגבלים המוגבלת, ושבזכותו נהפכו קבוצות עזריאלי ומליסרון למדפסות כסף ולמפלצות עסקיות שנואות בענף הקמעוני.

רק אתמול הודיע על פרישתו מנכ"ל מליסרון, אבי לוי, לאחר שבעלת השליטה בחברה, ליאורה עופר, סירבה להעמיד לטובתו הלוואה בסך 400 מיליון שקל — כדי שיוכל לקנות 5% ממניות החברה.

לוי כבר מחזיק במניות חברה בשווי 340 מיליון שקל, כבר מימש מניות נוספות בכ-100 מיליון שקל, ועל הדרך נהנה משכר בעלות חודשית של 166 אלף שקל פלוס בונוסים ואופציות בשיעור 1% מהמניות. עכשיו שרק יהיה בריא.

הבעיה היא לא בכך שאבי לוי לא מסתפק במאות המיליונים שקיבל. הבעיה נעוצה בכך שחגיגת השכר שלו ושל יתר הבכירים בקבוצות הקניונים באה על חשבון בריאותם של השוכרים ושל לקוחותיהם. למה? מכיוון שדמי השכירות המופרזים שהדואופול גובה משעבדים רשתות מזון ואופנה לבנקים, ואת עלויות ההון הגבוהות הן מגלגלות על צרכני הקצה — בהם גם מפגינים בצומת עזריאלי, שחושקים בבקבוק מים קרים.

הפגנת הורים לפעוטות בעקבות סערת הגננת המתעללת כרמל מעודה,
מוטי מילרוד

את המנגנון הריכוזי והעושק הזה מתחזקים הדיירים בקומות שמעל הקניון. 40 קומות מעליו, למשל, פעל מקדש אחר. לא של קניות, אלא של קשרי הון־שלטון־עיתון. אל הקומה ה–44 במגדל המשולש של עזריאלי טיפס ב–2010 שר האוצר דאז יובל שטייניץ, כשהגיע נרגש לפגוש במי שהיה אז יו"ר קונצרן אי.די.בי (ובעלי "מעריב"), נוחי דנקנר; כמה קומות מתחת שוכנים משרדי כלל תעשיות שבבעלות לן בלווטניק, מבעלי רשת 13; במגדל המרובע ממוקם מלון קראון פלאזה, מיסודו של לב לבייב, לשעבר בעלי ערוץ 9; ובמגדל הסמוך תפרו לפי החשד בעלי בזק את עסקת וואלה־yes שמככבת בתיק 4000. במלים אחרות, הבחירה בצומת עזריאלי עבור מחאה שמופנית כלפי שחיתות שלטונית או כלפי יוקר המחיה היא כמעט טריוויאלית.

האיש השמן

בצלע הדרומית והאחרונה של מבני צומת עזריאלי שוכן הלובי השלישי שמכביד על המשק הישראלי. הכוונה היא למגזר הציבורי המנופח, שמיוצג בצומת עזריאלי בידי עובדי מגדל הקריה. "האיש השמן", בלשונו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, שלפי הדו"ח הכספי שפורסם באחרונה רק סופח עוד ועוד שומנים.

לפי הדו"ח, עובדי המדינה שממילא נהנים מקביעות, ממספר שעות עבודה נמוך ביחס לממוצע, ממכסה גבוהה של ימי חופשה וימי מחלה, ממנגנוני העלאת שכר אוטומטיים, מהפרשות לפנסיה על מרבית רכיבי השכר ומהפרשות לקרן השתלמות — זכו ב–2018 לעלייה נוספת של כ–4% בשכרם, כשסך הוצאות המדינה על שכר עובדיה נושקות למחצית מתקציב המדינה השנתי. זאת, לאחר שבעשור האחרון צמח השכר בשירות המדינה ב–41% לעומת 25% ביתר המשק.

מחאת העדה האתיופית
תומר אפלבאום

הטעות המקרו־כלכלית שבניפוח מנגנון שירות ציבורי ללא מנגנוני ניוד עובדים, ללא גמישות ניהולית וללא תמריצים מבוססי תפוקה — מיתוספת לשתי שגיאות אחרות שבאות על חשבון יתר הציבור, ובולטות במגדל הקריה בצומת עזריאלי (כמו גם בקריות הממשלה בחיפה או בירושלים). האחת, ריכוז כלל עובדי המדינה במתחם אחד; והשנייה, תמרוץ השימוש ברכב פרטי באמצעות החזר הוצאות רכב.

התוצאה הבלתי נמנעת היא לא רק חורבן אורבני (ראו מה עשתה קרית הממשלה לשכונת הדר בחיפה), אלא גם קטסטרופה תחבורתית. כך, מדי בוקר נסתמים צומת עזריאלי ומחלף השלום — ומדי 16:00 הם שוב נסתמים בפקקי ענק שמתחילים כבר בחניון המגדל.

אגב, עובדי הממשלה משלמים על כך בתסכול, אבל יתר הציבור משלם על כך בכסף. בלחץ הסתדרות העובדים נאלצו לפני חצי שנה משרד האוצר ונציבות שירות המדינה להסכים כי כל עובד במגדל הקריה יקבל תוספת תשלום בת חצי שעה יומית למשכורת, כפיצוי על כך שנאלץ לעמוד בפקק ביציאה מהחניון. כלומר, מפשלים — ומצ'ופרים. היש הקבלה ראויה מזאת לרגולטורים חלשים, ולרשת הביטחון שפורשת ההסתדרות דווקא עבור המונופולים הממשלתיים המסואבים ומחוללי הסטגנציה?

אין ראוי ממנו

ספק אם המפגינים יוצאי אתיופיה ידעו כי בזמן שעובדי מגדל הקריה בתל אביב ספונים במשרדיהם, או תקועים במכוניותיהם בגלל הפקק — הם עצמם, המפגינים, ישלמו מכיסם את הפיצוי עבור כך. אבל גם אם היו מודעים לכך, הרי היתה בכך תרומה זעומה לתסכולם.

נסו לדמיין ישראלי, כל ישראלי, שלא שפר עליו מזלו. אחד שאינו טייקון או שכיר בכיר בקבוצת אחזקות. כזה שלא נמנה על שורות צבא הקבע, ולא חבר במועדונים הפריווילגיים של שירות המדינה. דמיינו אותו עומד במרכז צומת עזריאלי, או מנסה לחצות את סבך מעברי החצייה הבלתי אפשרי שם. נצלה בשמש הקופחת בעודו תקוע על איי התנועה הקטנים מדי בצומת, או עומד בתחנת האוטובוס שצרה מלהכיל.

מחאת העדה האתיופית בעזריאלי
תומר אפלבאום

דמיינו אותו מרים את ראשו למעלה ומביט בשלושת הצריחים המאיימים שסוגרים עליו: זה שמאובטח בחיילים חמושים; זה שתוחב יד לכיסו ומערפל את תודעתו; וזה שאמור היה לגונן עליו, אך נותר מנוכר ואטום. דמיינו אותו, וחשבו האם צומת עזריאלי אינו אלא מיקרוקוסמוס של טעויות, שאין ראוי ממנו להיחסם בשם מחאה ציבורית. 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#