20 שנה? קטן עליהם. ראשי הערים שלא מוכנים להתפנות - פוליטי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

20 שנה? קטן עליהם. ראשי הערים שלא מוכנים להתפנות

הם בתפקיד כבר עשרות שנים ברציפות, שולטים בעיר ביד רמה - ולא מוכנים לפנות את הבמה למתמודדים חדשים. ראשי הערים שמסרבים לוותר על הכיסא ■ כתבה שלישית בסדרה

41תגובות
מימין לשמאל: חיים צורי, צבי גוב-ארי, ז'קי סבג, רון חולדאי, בני כשריאל
בז רטנר, עיריית יבנה, ירון קמינסקי, עופר וקנין, ליאור מזרחי

אפשר לומר שזאת תופעה. ראש רשות מקומית נבחר לתפקידו, מנהל אותה בצורה טובה יותר או פחות, ואם לא מתרחש דבר בלתי־צפוי — הוא נשאר שם: הבוחרים, מאדישות או פשוט בשל שביעות רצון, ימשיכו להצביע עבור האדם שאוחז בהגה. הוא מצדו, אחרי זמן רב כל כך בתפקיד, מתאהב בתפקיד ומחליט להישאר. "ראש עיר הוא אולי התפקיד הכי מדליק בפוליטיקה הישראלית", אומר שר הפנים לשעבר אופיר פז־פינס, ומי שעומד בראש המכון לחקר השלטון המקומי באוניברסיטת תל אביב. "החוק ובתי המשפט נתנו לראשי הרשויות סמכויות רבות במודע, בגלל משבר משילות קשה בשלטון המקומי בשנות ה–70 — תקופה שבה התחלפו ראשי ערים באופן תכוף והיה אפשר להדיח אותם בקלות. כיום...



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#