שבע שנים אחרי מחאת הקוטג', מוצרי החלב בישראל יקרים ב–234% מבעולם - דו"ח מבקר המדינה - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
דו"ח המבקר

שבע שנים אחרי מחאת הקוטג', מוצרי החלב בישראל יקרים ב–234% מבעולם

הפרה הישראלית היא שיאנית ייצור החלב בעולם, אבל גם החלב שלה הוא מהיקרים ביותר בעולם ■ ולא, לא רק תנובה או מערך הכשרות אשמים: זו המדינה, שמעלה את מחיר החלב לרפתנים באמצעות תכנון קרטליסטי ■ מבקר המדינה מזהיר שהמשך התכנון מסכן את ישראל בסנקציות בינלאומיות

68תגובות
מחאת הקוטג', 2011
מוטי מילרוד

שבע שנים חלפו מאז מחאת הקוטג', ואף שמחיר הקוטג' ירד מאז, הסיבות למחאה עדיין שרירות וקיימות: יוקר המחיה בישראל גבוה, במיוחד בתחום מוצרי החלב.

דו"ח מבקר המדינה מביא את הנתונים העדכניים: מחיר מוצרי החלב בישראל ב–2015 היה גבוה ב–63% (חמאה) עד 234% (יוגורט) מהמחיר הממוצע של מוצרים אלה בעולם. ואף שיש לנו חשוד מיידי — עלויות הכשרות — מתברר שחלק גדול מהאשם אינו מונח לפתחם של הרבנים אלא לפתחם של החקלאים. יוקר המחיה של מוצרי החלב בישראל מתחיל במחיר היקר של החלב: ב–2017, מחיר החלב לרפתנים בישראל היה גבוה ב–32% ממחירו בעולם, ובשנתיים הקודמות הפער לרעת ישראל הגיע אף ל–44%. 

הקומבינות, המיליארדים שנעלמו וההפקרות: סיפורים שצריך להכיר מדו"ח המבקר 

איך זה ייתכן? התשובה פשוטה: תכנון. משק החלב בישראל אינו משק חופשי, כי אם משק המתוכנן בידי המדינה עד לרמת מכסת החלב המוקצה לכל רפת, וכמובן מחיר החלב אחיד ונקבע מראש, להלן: מחיר המטרה. התכנון הזה אפילו מקובע במסגרת חוק משק החלב, ובפועל מדובר בקרטל שמאורגן ומופעל בידי הממשלה. מחירו של הקרטל, כמו מחיר של כל ענף שאינו תחרותי, הוא חוסר יעילות משווע. כך יוצא שפרה שהיא שיאנית עולמית בתנובת החלב שלה היא גם שיאנית ביוקר מחיר החלב שלה.

רפת בקיבוץ גלגל
מיכל פתאל

הרע שבכל העולמות

משק החלב הוא אחד משני המשקים החקלאיים המתוכננים בידי המדינה. המשק השני הוא זה של הביצים, וגם שם ישראל מחזיקה באינספור שיאים שליליים: הלולים שלנו הם הקטנים בעולם, יעילותם עלובה, בגלל חיסרון לקוטן הם מזעזעים מבחינת הזיהום הסביבתי ומבחינת תנאי המחיה האכזריים של המטילות, מרבית מגדלי הביצים אינם עומדים בסף הרווחיות והם מתקיימים בקושי. ואם כל זה לא מספיק, בסוף גם הצרכן הישראלי משלם בממוצע 18% יותר על כל ביצה. בקיצור, התכנון בביצים הוא פשוט הרע שבכל העולמות.

הכשל הנמשך של התכנון בחקלאות בישראל אינו נעצר כאן. ישראל חתומה מול ארגון הסחר הבינלאומי על אמנה מ–1995, שבה התחייבה על היקפי התמיכות שלה בחקלאות. התמיכות נחלקות לתמיכות ישירות (מענקים וסובסידיות ישירות לחקלאים מתקציב המדינה), שנחשבות תמיכות לגיטימיות וטובות יחסית, ותמיכות עקיפות (מכסים גבוהים, מכסות, מחיר מטרה, משטר תכנון), שבהן לא תקציב המדינה מממן את העלות העודפת של החקלאי אלא הצרכן, והן נחשבות תמיכות גרועות.

בישראל יקר יותר - מחיר החלב למגדל בישראל, לעומת המחיר למגדל באיחוד האירופי, בשקלים לליטר

ב–2008, ושוב ב–2011–2014, הפרה ישראל את ההסכם שלה עם ארגון הסחר וחרגה בהיקף התמיכות העקיפות המותרות לה. ב–2015–2016 הצלחנו לעמוד בהסכם, אבל בקושי רב — מילאנו 90% מהיקף המכסות העקיפות המותרות לנו.

המכסות העקיפות מורכבות מעלות המכסים המוטלים על מוצרי החקלאות, ובעיקר מעלות משטרי התכנון בחלב ובביצים. מאחר שמחיר המטרה בחלב מזנק בחודשים האחרונים, החשש שנשוב ונפר את הסכם בשנים הבאות הוא מוחשי. המחיר של ההפרה הנמשכת הזאת עלול להיות גבוה — מדינות העולם יכולות לתבוע את ישראל על הפרת הסכמי הסחר, ואף להטיל עליה סנקציות. בקיצור, היצוא הישראלי כולו עלול להיפגע, כי ישראל מתעקשת לעוות את מחירי הביצים והחלב שלה.

העיוות בישראל גדול - שיעור התמיכות מעוותות הסחר והייצור מסך התמיכות בחקלאים

בגלל המדיניות כולם מפסידים

זהו אינו הסיכון היחיד שישראל חשופה אליו. סיכון משמעותי נוסף נפתח בשל הפערים בין המשטר שקובע את מחיר המטרה של החלב (מועצת החלב, כלומר הרפתנים שבפועל שולטים על המחיר של מוצריהם עצמם), ובין המשטר שקובע את מחיר מוצרי החלב המפוקחים (ועדת המחירים, הנשלטת בידי שרי האוצר והחקלאות). מכיוון שהחקלאים מעלים את המחירים של מוצריהם שלהם, ואילו הפוליטיקאים נמנעים מלייקר את מוצרי החלב, נוצרה בשנה האחרונה בעיה — מחיר חומר הגלם של המחלבות (החלב הגולמי) התייקר מאוד, בשעה שהמחלבות לא יכולות לייקר במקביל את מחירי הגבינות ומוצרי החלב. התוצאה היא, ככל הנראה, לחץ גדול על הרווחיות של המחלבות, ובעיקר על הגדולה מכולן, תנובה.

בינתיים תנובה סופגת את שחיקת הרווחיות שלה, אבל במשק החלב יש מי שחוששים שיבוא היום שהמחלבה הגדולה — הנמצאת כיום בבעלות סינית — תודיע שנמאס לה, ותקטין את ייצור מוצרי החלב שלה, כלומר תצמצם את רכישת החלב מהרפתנים. מהלך כזה עלול למוטט את משק ייצור החלב בישראל.

הפרשים גדולים במחיר - המחיר המקומי הממוצע (לקמעונאי) של מוצרי חלב שונים, ב-2013-2015, לעומת מחיר היבוא שלהם (בשקלים לק"ג),

מבקר המדינה מעיר כי ב–20 השנים האחרונות, כל המדינות המפותחות שינו מדיניות ועברו מתמיכות עקיפות לתמיכות ישירות. רק בישראל המגמה היתה הפוכה, והיקף התמיכות העקיפות גדל והולך. העובדה שהמדיניות הזאת גם מסכנת אותנו בהסתבכות עם העולם, גם מסכנת את יציבות משק החלב וגם דופקת את הצרכן הישראלי עם מחירי חלב וביצים מופקעים — אינה עוזרת. המדיניות המופרכת הזאת ממשיכה להתנהל.

הפרדוקס הוא שכולם יודעים שמדובר במדיניות מופרכת, שבה כולם מפסידים — לרבות החקלאים, שבגלל חוסר היעילות שלהם רבים מהם חיים על סף העוני. אלא שכל הניסיונות להגיע להסכמה עם החקלאים על מעבר מתמיכות עקיפות לתמיכות ישירות, ובמיוחד ביטול התכנון בביצים ובחלב, כשלו.

נזכיר כי רק לפני כחודשיים הגיעו משרדי החקלאות, האוצר ונציגי הרפתנים להסכם בנוגע לחלב. לא ביטול התכנון חלילה, אבל ניסיון לשפר את היעילות של הרפתות בתוך עולם התכנון באמצעות הסכמה על הפחתת מחיר המטרה; מתן תמריצים לרפתות קטנות שיתמזגו ולרפתנים קטנים שיפרשו מהענף; קביעת מחיר המטרה רק על סמך העלויות של רפתות גדולות ויעילות; ופתיחת היבוא באמצעות הסרת המכסים על מוצרי חלב.

מחלבת תנובה בתל יוסף
גיל אליהו

אף שההסכם כבר גובש, הוא התפוצץ ברגע האחרון בשל מחלוקות בין החקלאים — הרפתנים הקטנים (מושבים) מול הרפתנים הגדולים (קיבוצים). כרגע ההסכם נמצא בהקפאה, ומשרד האוצר מאיים כי אם לא יושג הסכם עד אוקטובר 2019, קביעת מחיר המטרה תופקע מידי החקלאים ותעבור לידי הפוליטיקאים (ועדת המחירים), מהלך שחושף את הרפתנים לשחיקה מתמשכת במחיר המטרה.

במקביל מתנהלים מגעים דומים עם מועצת הלול על מעבר ללולים גדולים ויעילים יותר, תוך פרישה של לולנים מהענף והפחתת המחיר לביצה. ייתכן שהמגעים יבשילו בהמשך השנה להסכמה. בד בבד היו בשנתיים האחרונות כמה מהלכים להפחתה משמעותית של מכסים, למשל בבשר ובביצים, תוך תשלום פיצוי ישיר על כך לחקלאים.

כלומר, המגמה בלתי־נמנעת: מניעת התחרות בחקלאות, באמצעות תכנון או מכסים, פוגעת ביעילות, מעלה את יוקר המחיה ומסכנת את ישראל בהפרת ההסכמים הבינלאומיים שלה. זוהי מדיניות מזיקה, שגם החקלאים כבר מבינים שזמנה קצוב. הגיע הזמן שישראל תעבור לתמיכה ישירה בחקלאות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#