כיל דחתה את הנחת התשתית לקציר המלח בעשור; הנזק למדינה: 600 מיליון שקל - דו"ח מבקר המדינה - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

כיל דחתה את הנחת התשתית לקציר המלח בעשור; הנזק למדינה: 600 מיליון שקל

גופי הממשלה סיכמו עם כיל על שינויים בתוכנית הקציר בלי ליידע את השרים שאישרו אותה ■ חלקה של המדינה במימון הפרויקט צפוי לזנק - וחלקה של כיל לקטון ■ המדינה לא הבטיחה לעצמה פיצויים למקרה של דחייה בביצוע

14תגובות

פרויקט קציר המלח שעליו החליטה המדינה ב-2012, בתיאום עם כיל, לא יסתיים ב-2017 כפי שנקבע, אלא יימשך ביוזמת כיל לפחות עד 2024. כתוצאה מכך, יגדלו הוצאות המדינה בפרויקט מ-1.3 מיליארד שקל ל-1.93 מיליארד שקל לפחות, על פי דו"ח מבקר המדינה שפורסם היום (ג').

הדחייה עשויה להשפיע לטובת כיל גם על המכרז החדש לזיכיון ים המלח ב-2030, שכיל הבהירה כי תתמודד עליו. דחיית ההשלמה של הפרויקט, ושינויים שעליהם הוחלט באופן שבו יבוצע לעומת החלטת הממשלה המקורית, נעשו בידיעת בכירים במשרדי האוצר והתיירות, החברה לפיתוח ים המלח (חל"י) והוועדה לתשתיות לאומיות (ות"ל), בלי שאלה עידכנו את השרים הנוגעים בדבר.

סטפן בורגס
עופר וקנין

לא נקבע מועד לשינוע המלח ולטיבועו בשטח

בינואר 2012 אימצה הממשלה את החלטה כי הפתרון ארוך הטווח לבעיית עליית מפלס מי ים המלח כתוצאה מפעילות כיל בים המלח, בצורה שתמנע את הצפת בתי המלון לחופו, היא ביצוע קציר מלח מלא בבריכה 5, שלחופה ממוקמים בתי המלון. הקציר נועד למנוע עלייה נוספת של המפלס. עוד קבעה הממשלה כי חברת מפעלי ים המלח (מי"ה), חברה בת של כיל מקבוצת החברה לישראל שבשליטת עידן עופר, היא שתהיה אחראית לתכנון הקציר ולביצועו.

בהסכם נקבע שמי"ה תממן 80% מעלות הפרויקט, וכי בעקבות קציר המלח לא יעלה מפלס המים בבריכה 5 מתחילת 2017 על גובה מוסכם.

משרד האוצר וחל"י ציינו בתגובה כי היעד של ההסכם הוא קיבוע גובה מפלס ים המלח. מבקר המדינה דחה את ההסבר וקבע כי "יעד ההסכם הוא יישום פתרון קבע לעליית המפלס. הפתרון שעליו החליטה הממשלה הוא קציר מלח מלא ועמידה ביעד המפלס לאורך שנים. השגת המפלס במועד מסוים בלבד באמצעות ביצוע קציר חלקי, או אפילו באמצעות הקטנת התפוקה של מי"ה לפרק זמן קצר, אינה יכולה להיחשב פתרון קבע, ונקיטת דרכי פעולה כאלה תהיה חזרה לדפוס הפעולה הדחייני של מתן פתרון זמני לבעיה, שהיה קיים יותר מ–40 שנה, ושבג"ץ מתח עליו ביקורת".

בהחלטת הממשלה צוין כי עלות הפרויקט (לפי שיעור היוון של 7%) היא 3.8 מיליארד שקל, לפי חישובי חל"י - ומהם תישא הממשלה בעלות של 760 מיליון שקל (20%), ומי"ה - ב-3.04 מיליארד שקל. בערכים נומינליים, ההשתתפות של המדינה היתה, לפי החלטת הממשלה, 1.3 מיליארד שקל.

בפברואר ובמארס 2013, כשבעה חודשים לאחר חתימת ההסכם מ-2012 שאושר בהחלטת הממשלה, הציגה מי"ה לנציגי הוות"ל, האוצר וחל"י תוכנית לביצוע הפרויקט החורגת מלוח הזמנים של ההסכם. במאי 2015 הציגה מי"ה תוכנית חדשה המשקפת דחייה נוספת. לפיה, קציר המלח יתבצע עד 2024, ושינוע המלח וטיבועו בשטח שהוקצה לכך יושלמו בהמשך, בלי שנקבע לכך תאריך יעד.

סחבת של שנים
ינואר 2012
המדינה מאשרת את הסכם קציר המלח עם כיל, שלפיו עד 2017
יבוצע הסדר הקבע
יולי 2012
חתימת הסכם הקציר עם כיל. החלק הממשלתי הנומינלי בקציר
נקבע על 1.3 מיליארד שקל ) 20% מהעלות(
מארס 2013
חברת מפעלי ים המלח הודיעה על שינוי המתווה ודחיית הקמת
התשתית לביצוע הקציר ל 2022-
יוני 2013
לפי ההסכם עם כיל, הממשלה היתה אמורה לתת תוקף לביצוע
תוכנית הקציר עד מועד זה
סוף 2014
מתברר הפיגור הגדול בעבודה: הושקעו בפרויקט 6.1%
מהסכום שאמור להיות מושקע עד אותו מועד
דצמבר 2015
הוות''ל מאשרת את תוכנית הקציר עם דחייה נוספת: הקמת
התשתית הקבועה לביצוע הקציר תסתיים ב 2024-

במכתבה של חל"י למשרד מבקר המדינה מינואר 2016 צוין כי "תוצאות חישוב שמרני מצביעות על כך שתחילת ביצוע הקציר ב–2017 תחסוך למדינה כ–246 מיליון שקל. מבקר המדינה ציין כי הדחייה תחסוך לכיל כמיליארד שקל.

המבקר קבע, כי "התוכנית המאושרת (על ידי הוות"ל; א"ק) שונה במידה רבה ממתווה הפרויקט שעליו החליטה הממשלה. הקמת התשתית הנדרשת לביצוע הקציר, שהיתה אמורה להסתיים על פי החלטת הממשלה ב–2016, תסתיים רק לאחר 2024, וביצוע הקציר יתחיל ב–2017". לדבריו, "יש לראות בחומרה מצב שבו נסללה הדרך לדחייה ניכרת של ביצוע הפרויקט וליישום מתווה הסוטה מהמתווה שקבעה הממשלה, בלי שהממשלה דנה ומאשרת מהלך זה מבעוד מועד".

לפי המבקר, עלותו הנומינלית של הפרויקט אמורה להגיע ל–6.66 מיליארד שקל, ועד סוף 2016 היו צריכות להסתיים עבודות תשתית ב-2.2 מיליארד שקל. עד סוף 2014 היתה ההוצאה על הפרויקט צריכה להגיע ל–1.52 מיליארד שקל, כ–22.8% מעלות הפרויקט — אולם התחזיות לא התממשו. עד סוף 2014 הגיעה העלות המצטברת של הפרויקט ל–93 מיליון שקל, כ–6.1% בלבד מהעלות המתוכננת וכ–1.4% בלבד מסך העלות על פי החלטת הממשלה. חל"י טענה כי העיכוב נובע מכך שהצורך בביצוע אינו מיידי. המבקר קבע כי "לוח הזמנים שעליו החליטה הממשלה מלמד על צורך מיידי. המדינה לא השכילה להגן על עצמה מפני מצב שבו נדחה ביצוע הפרויקט, למשל באמצעות חיוב לשלם לה פיצויים".

המבקר קבע, כי "הפיגור הניכר בביצוע הפרויקט הוא פועל יוצא של התמשכות הדיונים בוות"ל ושל קידום תכנית, שהמתווה שלה שונה מהמתווה עליו החליטה הממשלה". לדבריו, על חל"י לפעול בדחיפות כדי לקבל ממי"ה תחשיב עלויות שנתי, כדי ששרי האוצר והתיירות ילמדו את ההשפעות הכספיות שיהיו לדחיית הביצוע.

"הביצוע צריך להתאים לתוכניות הממשלה"

המבקר חושף כי לשטר הזיכיון של כיל יש השפעה כספית חשובה על חלוקת נטל המימון של קציר המלח, שמשרד האוצר לא הביא אותה לידיעת הממשלה. בהסכם שעליו חתמה הממשלה נקבע כי התשתית לביצוע הפרויקט תיחשב נכסים מוחשיים קבועים. בתום תקופת הזיכיון של כיל ללהפקת מחצבים מים המלח (2030) תידרש הממשלה, לפי סעיף 24 בשטר הזיכיון, לשלם למי"ה בגין הנכסים המוחשיים הקבועים לקציר המלח 90% מגובה התשלום שהתחייבה לו. המבקר ציין כי משמעות קביעה זו היא שחלקה של מי"ה בקציר המלח יהיה בפועל קטן במידה ניכרת מ–80%, כפי שנקבע בהחלטת הממשלה. לפי חישוב שערך המבקר, המבוסס על פחת של 4% במשך 25 שנה, המדינה תצטרך להחזיר למי"ה בגין השקעתה בפרויקט, לפי המתווה שאישרה הממשלה, כ-632 מיליון שקל. חלקה של המדינה במימון הפרויקט אמור להסתכם ב–1.932 מיליארד שקל, גבוה בהרבה מ–1.3 מיליארד שקל כפי שצוין בנספח להחלטת הממשלה ב–2012.

המבקר חושף גם מה שעשויה להיות אחת הסיבות לדחיית הפרויקט על ידי מי"ה: "מאחר שעל פי המתווה החדש של הפרויקט יידחו ההשקעות בגינו בשנים רבות, יצברו הנכסים הקבועים שיירכשו לשם כך פחת מועט עד תום תקופת הזיכיון. עקב כך תחויב המדינה לשלם למי"ה, על פי שטר הזיכיון וההסכם, סכומים הגבוהים בהרבה מהסכומים שהיתה אמורה לשלם".

המבקר קבע כי "משרד האוצר, משרד התיירות וחל"י, שתפקידם היה בין היתר להתריע בהקדם על שינוי המתווה של הפרויקט, על העיכוב הרב בתחילת ביצועו ועל ההשפעות הניכרות שיש לכך, לא מילאו את תפקידם בעניין זה כנדרש". לדברי המבקר, "מאחר שמדובר בפרויקט בהיקף כספי ניכר מאוד, שלביצועו יש השפעה רבה על אזור ים המלח, מחייב האינטרס הציבורי שהוא יבוצע על פי לוח הזמנים שקבעה הממשלה".

ממשרד האוצר נמסר: "חל"י היא המפקחת המקצועית מטעם הממשלה על פרויקט קציר המלח. משרד האוצר עוקב אחר ההיבטים הכספיים של ההסכם, שכן בהתאם להסכם אנו מממנים 20% מהעלות בפועל. יצוין כי שינוי לוח הזמנים בפרויקט חסך יותר מ–200 מיליון שקל לתקציב המדינה. הסכם הקציר הביא לעליה בתמלוגים מ–5% ל–10% מהכנסות החברה שמעל היקף ייצור מסוים עד 2017. ביטול העלייה בשיעור התמלוגים הוא תוצאה של ועדת ששינסקי 2. העלייה בשיעור התמלוגים ב–2010–2015 היא בהיקף של כ–144 מיליון דולר 
להכנסות המדינה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#