מסמך: מכתב ההתפטרות המלא של שאול מרידור

שאול מרידור, הממונה על אגף התקציבים, במכתב לשר האוצר ישראל כ"ץ: "איני יכול עוד לתת יד להתנהלות הקלוקלת שמתקיימת במהלך החודשים האחרונים, שכל אזרחי ישראל ישלמו עליה מחיר כבד בשנים הבאות"

TheMarker
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
שאול מרידור
שאול מרידורצילום: מוטי מילרוד

הממונה על אגף התקציבים במשרד האוצר התפטר אתמול (ראשון) מתפקידו. להלן מכתב ההתפטרות המלא ששלח לשר האוצר ישראל כ"ץ: 

"הגעתי לשירות הציבורי ב-2002, ואני משרת את הציבור מאז כמעט ברציפות, בתחושת שליחות גדולה ובניסיון מתמיד להביא לרווחה הכלכלית האופטימלית ביותר למשק הישראלי.

גדלתי באגף, שימשתי בתפקידים מגוונים באגף לאורך כל השנים, תחת שרים שונים ממפלגות שונות. הייתי גאה ביכולתו של האגף להשמיע ולהשפיע, ליישם מדיניות ממשלתית אחראית ולהיות במוקד של רפורמות משמעותיות ביותר למשק הישראלי. 

לאורך הקדנציה שלי כראש אגף התקציבים התמודדתי עם אתגרים רבים מבית ומחוץ, ויחד עם זאת הרגשתי שאני מצליח לממש את תפקידי כשטובת המדינה והמשק לנגד עיניי ולהביא לצעדים הנכונים ביותר למשק, גם אם לא תמיד היו פופולריים. בכל שנותיי בשירות הציבורי פעלתי על פי כללים מאוד ברורים: עליי לשמור על האמת המקצועית שלי, לא להתפשר ולהציג אותה גם כשלא נעים למקבלי ההחלטות לשמוע - ולצד זאת ליישם באופן מלא את מדיניות הדרג הנבחר, גם כשזאת לא תאמה את עמדתי.

אין עוררין שתפקיד הדרג המדיני, ובו שר האוצר, הוא לקבל את ההחלטות ולעצב את המדיניות. אך באותה הנשימה מושכלות היסוד בקבלת החלטות מורכבות של ממשלה הן כי קבלת החלטות כזו נסמכת על עבודת מטה מקצועית של בעלי מקצוע, הנסמכים על ידע רב, על נתונים ועל ניתוח ההשלכות של צעדי מדיניות שונים. שירתתי תחת שרי אוצר רבים, ובהם ראש הממשלה הנוכחי, וממשלות רבות, אך בהתנהלות כפי שמתרחשת כיום לא נתקלתי בימיי.

בחודשים האחרונים, וביתר שאת במהלך השבועות האחרונים, היכולת לבצע את תפקידי כראש אגף התקציבים נהפכה לבלתי אפשרית. לצערי, אתה לא מאפשר לי ולמשרתי ציבור רבים אחרים באגפים השונים במשרד האוצר ובמשרדי ממשלה אחרים לעשות את מה שאנחנו יודעים לעשות - לגבש, להציע, לנתח ולבקר צעדי מדיניות שיאפשרו למשק הישראלי לצלוח את תקופת המשבר הכלכלי הקשה שפוקד אותו, לצד תמיכה במאמץ הלאומי לטיפול יעיל במגפת הקורונה.

בימים אלה מדינת ישראל נמצאת באחד המשברים הכלכליים המורכבים ביותר שהיו מאז הקמתה. אל המשברים הכלכלי והבריאותי החמורים מצטרף הקושי בכך שהממשלה לא הצליחה להעביר תקציב מדינה ולמעשה לא אישרה תקציב מתחילת 2018. תקציב הינו הכלי היחיד שבאמצעותו יכולה הממשלה להגדיר מדיניות כלכלית, לקבוע סדרי עדיפויות ולקבל החלטות אמיצות בראייה ארוכת טווח. לא די בכך שאין תקציב מאז 2018, לצערי עד רגע זה לא התקבלה החלטה על גיבוש והגשת תקציב ל-2021-2020 על מנת לעמוד בהוראות החוק, שתוקן באחרונה.

בימים שבהם אין תקציב מדינה מאושר, נדרשת ממשרד האוצר והעומד בראשו הקפדה יתרה על הובלה של מדיניות כלכלית אחראית, שנשענת על עבודת מטה מקצועית מעמיקה, ומתמודדת, דווקא בגלל היעדרן של מסגרות מאושרות ותקציב מאושר על ידי הממשלה והכנסת, עם הצורך בהחלטות קשות הקשורות בקביעת סדר עדיפויות ובחינה מעמיקה של אפקטיביות כלי המדיניות שמופעלים במהלך המשבר.

במקום זאת, תהליכי קבלת ההחלטות בימים אלה מושפעים מאינטרסים צרים, לא ענייניים, קצרי טווח, לצד השתקת הדרג המקצועי, זלזול בוטה בעבודת מטה מקצועית, שליפות מהמותן, רמיסת הכלים והכללים התקציביים שהיו נר לרגליהם של מנהלי הכלכלה הישראלי במשך עשורים רבים. המסר למגזר העסקי, לאזרחי ישראל ולעולם הוא של פריצת כל העקרונות, המסגרות והגבולות - ורמיסת ערכים, כללים ונורמות של שירות ציבורי הפועל למען כלל הציבור.

על אף ההמלצות החד משמעיות שלנו על הצורך בדיון מהותי במסגרת התקציב, כרקע להחלטות על הפעלת כלים נוספים, ובהתאם להמלצת כל מומחי הכלכלה הרציניים בישראל ובעולם, מדי שבוע אני נחרד לגלות כי מסגרת התקציב משתנה ללא כל דיון, חשיבה מסודרת או תכנון ארוך טווח.

לא מדובר על השאלה האם נכון להקצות סכומי כסף משמעותיים לטובת הטיפול בקורונה והאצת המשק. ברור לכולם כי יש להגדיל את ההוצאה התקציבית בצורה משמעותית בתקופת הקורונה, וכך גם נעשה. מדובר בדרך קבלת ההחלטות, בהיעדר מסגרות מחייבות ובהיעדר דיון ענייני על היקף התקציב, סדר העדיפויות הרצוי וההשלכות הכלכליות של המסגרות מבחינת יצירת אמון מול הציבור והיכולת לממן את התקציב לאורך זמן.

אני שואל את עצמי מזה תקופה מה הדבר הנכון לעשות, גם כשהיו אלה שכינו אותי ואת חבריי 'מחבלים' וניסו לייצר דה לגיטימציה לדעות מגוונות בשירות הציבורי עמדתי איתן (התקפות שבהן לא זכיתי לגיבוי ממך). גם כשהמאבק נהפך לאישי ומכוער, תוך שימוש ברשתות החברתיות וב'שופרות' שונים היה ברור לי שהמתקפות האישיות נגדי מתגמדות לעומת החשיבות שאני מייחס לשליחות הציבורית שאותה מילאתי בימים לא פשוטים אלה לכלכלה הישראלית.

אולם בימים האחרונים, ואחרי שנחצו עוד ועוד קווים אדומים, ורוסקו כללים אלמנטריים של התנהלות תקציבית וכלכלית נכונה, החלטתי שאיני יכול עוד להיות חלק מהמערכת ולתת לגיטימציה לסדרת החלטות שגויות: החלטות שאינן לוקחות בחשבון את ההשלכות ארוכות הטווח והשפעתן על כלכלת המדינה ועל חיי האזרחים - והתמריצים שהן מייצרות. איני יכול עוד לתת יד להתנהלות הקלוקלת שמתקיימת במהלך החודשים האחרונים, שכל אזרחי ישראל ישלמו עליה מחיר כבד בשנים הבאות.

אין עוררין כי תפקידך כשר האוצר הוא להוביל מדיניות, אך אינך יכול לעשות זאת תוך התעלמות מהצורך בעבודת מטה סדורה ומומחים מקצועיים. ודאי שאינך יכול לעשות זאת תוך רמיסת כללים, התעלמות מנתוני מאקרו, ניסיונות לשנות אומדנים תקציביים על מנת לייצר מקורות פיקטיביים לצורך חלוקת תקציבים נוספים, והדרת אגף התקציבים וגורמים נוספים כגון היועץ המשפטי של המשרד מעבודת המטה הנדרשת - כפי שאתה בוחר לעשות בעת הזו.

גדלתי בבית שחינך לשירות המדינה והציבור כמעט בכל מחיר. כמעט שני עשורים שזכיתי לשרת את הציבור בתפקידים שונים, מרפרנט צעיר באגף התקציבים, ועד מנכ"ל משרד האנרגיה והממונה על התקציבים. עשיתי זאת מתוך אמונה שלמה בכך ששליחות מעין זו מגשימה ערכים נעלים ביותר. אני מודה לממשלה כולה על הזכות הגדולה שנפלה בחלקי. השתדלתי לבצע את שליחותי לאור ערכי בית"ר - הדר ותגר - ולמען הציבור כולו. לצערי, ערכים אלה נשכחו זה מכבר. לאור כל האמור לעיל, אני מודיע לך בזאת על התפטרותי מתפקיד הממונה על התקציבים".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker