עשרות שנים הממשלה תקועה בגלל שטויות, טוב שבאה הקורונה לחשוף זאת

רק כשליש מ–3,600 השירותים הממשלתיים הם דיגיטליים — מה שממקם את ישראל ברשימת המדינות המפגרות בעולם בתחום ■ אלא שכל החסמים שתקעו את המהפך הדיגיטלי במשך שנים נראים קטנוניים על רקע האיום שמציבה המגפה הגדולה ■ סוף־סוף מגיעה פריצת דרך

מירב ארלוזורוב
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים66
נשיא המדינה רובי ריבלין
נשיא המדינה רובי ריבליןצילום: מארק ניימן / לע"מ

יו"ר ההסתדרות, ארנון בר־דוד, כנראה אינו השם הראשון שקופץ לראש בהקשר של ההתמודדות עם משבר הקורונה. למעשה, במהלך המשבר חלקה של ההסתדרות היה זניח עד כה — פה ושם הגעה להסכמות עם הממונה על השכר באוצר, קובי בר נתן, בנוגע לצמצום היקפי עבודה, ומעבר לעבודה מרחוק.

ובכל זאת, לבר נתן היה חלק חשוב בהחלטה שאושרה אתמול בידי הממשלה, ועשויה להיות אחת ההחלטות המהפכניות הראשונות שיוצאות ממשבר הקורונה. סוף־סוף המשבר הזה גם מתחיל להניב פירות, שכן הוא משנה תפישות עולם מקובעות ודורש קפיצות מדרגה מבניות. הפעם, מדובר בהחלטה הכמעט־מתבקשת על מעבר למתן שירותי ממשלה באופן דיגיטלי.

באורח חריג, ההחלטה על השקעה של 280 מיליון שקל בדיגיטציה של שירותי הממשלה הופרדה מחוק ההסדרים, ואושרה באופן בלעדי בידי הממשלה. זה קרה מאחר שמדובר בשינוי טכנולוגי שהתחילו לעבוד עליו עוד לפני הקורונה, ובמהלך ההתפרצות נחשפה הנחיצות האדירה שלו: כשהאוכלוסייה כולה היתה בסגר, הצורך להתייצב במשרד התחבורה כדי לחדש רישיון, או במשרד הפנים על מנת להוציא תעודת זהות — הפכו ממשימה טורדנית למשימה בלתי־אפשרית.

כך, רמת השירותים המפגרת של ממשלת ישראל נהפכה מבדיחה לטרגדיה. זה כבר לא מצחיק שלא ניתן לקבל שירות חיוני רק משום שהמשרד הממשלתי הרלוונטי לא יודע להגיש אותו מרחוק.

אומת הענתיקה

עוד לפני הקורונה זאת היתה אמת ידועה: אומת הסטארט־אפ היא מדינת הענתיקה בכל הקשור לדיגיטציה של הביורוקרטיה הממשלתית. אף שהיתה התקדמות ניכרת בעשור האחרון, ממשלת ישראל עדיין נשארה אחת הממשלות הכי לא דיגיטליות. מתוך 3,600 שירותים ממשלתיים לאזרח, ככל הידוע שליש לכל היותר נהפכו דיגטליים — וגם על השליש הזה אף אחד לא מוכן להתחייב.

במשך שנים שיגרה ישראל משלחות כדי ללמוד מאסטוניה המזערית איך ניתן לקיים שירות ממשלתי דיגיטלי מתקדם וידידותי, שמוגש כולו באתר אחד; וכמה הידידותיות הדיגטילית הזו היא חיונית כדי לפשט את הביורוקרטיה ולקדם את הפריון במשק.

רק שמכל המשלחות הללו לא יצא הרבה — כולם הבינו שצריך וניתן לעשות זאת אחרת, אבל ת'כלס בשטח דבר לא זז. לפקידים לא בער, ולוועדי העובדים בוודאי שלא. מבחינתם, שטח משוחרר לא יוחזר, וכל פעולה שנהפכת דיגיטלית היא איום מיידי על הקביעות הקדושה של עובדי המדינה ומחייבת משא ומתן, איומי עיצומים, וכמובן — פיצוי מלא בשכר לעובדים. בקיצור, הרפיון הפקידותי, ומשחק הווטו של ועדי העובדים הממשלתיים, תקעו את ישראל שנות דור מאחור.

לא עוד.

היופי במשבר הקורונה שהוא חשף במלוא עוצמתה את האיוולת הישראלית הזו. מה שקודם היה נראה קודש הקודשים — "נילחם עד טיפת דמנו האחרונה בהחלפת ההתייצבות בפני פקיד, בשירות דיגיטלי" — נראה לפתע מגוחך. יאמר לזכותו, כי הראשון שהבין עד כמה זה מגוחך הוא בר־דוד, שהחליט לתת אור ירוק להתקדמות דיגיטלית של הממשלה — ללא התנגדות מצד ההסתדרות.

בדרך לישראל דיגיטלית

למרות לחצים כבדים וחשש מוועדי עובדים מרדניים, בר־דוד חתם על הסכם שכר עקרוני שמאפשר הכנסת דיגיטציה לשירותים הממשלתיים. אתמול זה אִפשר את מימוש ההחלטה הגדולה הראשונה בנושא — בלי שהתבקש או התקבל לכך אישור מההסתדרות.

המודל האסטוני

ההחלטה, שקודמה בידי משרדי האוצר וראש הממשלה, נועדה לאמץ את המודל האסטוני: אזור אישי דיגיטלי, שבו כל אזרח יכול לבצע את הרוב המוחלט של מגעיו עם הממשלה — במקום אחד, ותוך הזדהות ומילוי טפסים פעם אחת.

כבר כיום יש לכל אזרח אזור אישי דיגיטלי — אבל רובם המוחלט לא יודעים על כך, ובצדק. מגוון השירותים שמוצעים באזור האישי הוא מועט, ואינו מצדיק את מאמץ הרישום. החלטת הממשלה נועדה לשנות את זה באמצעות הפיכת האזור האישי הדיגיטלי למוקד המגעים של האזרח עם הממשלה.

לשם כך נערך מיפוי של מגעי האזרחים עם הממשלה. זוהו שמונה מצבי חיים — פתיחת עסק, יבוא מסחרי, מעבר בין עבודות, מעבר דירה, מוות, לידה, נכות, סיעוד — שמרכזים 80% מהמגעים הללו.

כל אחד ממצבי החיים הללו מערב מגע עם רשויות רבות. מעבר דירה, למשל, מחייב שינוי מען, שינוי כתובת למשלוח דואר, בקשה לקבלת ספח לתעודת זהות, פטור ממס הכנסה לתושבים בפריפריה, אישור תושב, רישום לארנונה וקבלת תג חניה עירוני.

כל אחד מהמגעים הללו נעשה עד כה בנפרד, וחלקם הגדול חייב התייצבות פיזית. המטרה היא שמעכשיו המגעים ייעשו באופן דיגיטלי מיידי: האזרח ייכנס לאזור האישי, יפתח את הכותרת "מעבר דירה", ושם כבר יחכו לו כל הטפסים הדיגיטליים שהוא צריך למלא עבור כל הרשויות יחד.

תהליך הזיהוי ובירור הפרטים יתבצע פעם אחת. ההצעה כוללת התחייבות למודל Ask Once — משרד ממשלתי לא יוכל לבקש מאזרח מידע שכבר קיים במשרד אחר. לשם כך המשרדים יצטרכו לחלוק ביניהם את המידע הרלוונטי, כולל מידע רגיש. כך למשל, רשות האוכלוסין תחלוק מידע ממרשם האוכלוסין ונתוני כניסות ויציאות מהארץ, רשות המסים תצטרך לשתף נתוני הכנסה של הפרט, הכנסות של עסק ותשלומי מסים, ומשרד המשפטים יחלוק נתונים על רישום בטאבו ואפוטרופסות.

ברור שזהו מידע רגיש מאוד, ועל שיתוף המידע הזה נתקעה הדיגיטציה הממשלתית במשך שנים — עד שבאה הקורונה ולימדה שחייבים להיות יצירתיים ולמצוא פתרון טכנולוגי לשאלת הפרטיות של חלוקת המידע.

הפתרון נמצא. משרד ממשלתי אחד יגיש שאילתה למשרד האחר, יקבל את התשובה, והמידע יימחק מיד. הוא לא יישמר במשרד המבקש — וביחד עם הסרת ההתנגדות של ההסתדרות, גם משרד המשפטים הסיר את התנגדותו העקרונית הממושכת, וסלל את הדרך לקפיצת המדרגה הטכנולוגית של הממשלה.

החלטת הממשלה כוללת הקמת שמונה צוותי משימה, שכל אחד מהם ירכז את כל הטפסים הנדרשים לטיפול במצבי החיים שהוגדרו. לצוותים נקבעו עד 240 יום להשלמת המשימה.

סנונית ראשונה?

כידוע, ממשלת ישראל טובה בהכרזות, אבל הרבה פחות טובה ביישום. הרפורמה ברישוי עסקים הוכרזה לפני עשור, ועד היום בקושי התקדמה — אבל הפעם מבטיחים לנו שהיישום הוא מעבר לפינה.

הסיבה: החסמים ההיסטוריים (הסתדרות, בעיית הפרטיות) הוסרו, הוקמו צוותי משימה, ניתנו תקציבים גדולים — ולכולם יש מוטיבציה. גם בגלל התקציב, וגם משום שלכולם ברור כי מדובר בקפיצת מדרגה מתבקשת, וכמובן גם בגלל הקורונה. כל החסמים נראים לפתע קטנוניים וזניחים, כאשר המגפה הגדולה מאיימת על הציבור.

אז כן, הקורונה מביאה עמה גם דברים חיוביים. אפשר רק לקוות שפריצת המחסומים בשדרוג הדיגיטלי הממשלתי תביא שינויים מבניים נחוצים רבים בממשלה.

יו"ר ההסתדרות, ארנון בר דוד. שנה ראשונה לא רגילה בתפקיד
יו"ר ההסתדרות, ארנון בר דודצילום: עופר וקנין

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker