פראיירים, אבל פחות: כשהיבוא נעשה זול יותר — גם המחיר בישראל יורד

בתקופות שבהן השקל מתחזק, המחירים בישראל יורדים מהר מבעבר ■ בעקבות זאת הצטמצם פער המחירים בינינו לבין המדינות המפותחות, אף שהוא עדיין גדול ■ חוקרי מרכז טאוב: הגירעון התקציבי עלול להביא לקיצוץ בהוצאות האזרחיות או להעלאת מסים

אבי וקסמן
אבי וקסמן
מרכז מיון של דואר ישראל
מרכז מיון של דואר ישראלצילום: גיל כהן מגן

רמת המחירים בישראל עדיין גבוהה בהשוואה למדינות המפותחות, אבל בשנים האחרונות הצרכן הישראלי לפחות גם נהנה מירידות מחירים בחו"ל, ולא רק נושא בתוספת נטל כשהמחירים בחו"ל עולים או כשהשקל נחלש. זוהי אחת המסקנות של חוקרי מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל ב"דו"ח מצב המדינה" שפירסמו היום.

לפי ניתוח של חוקרי המרכז, ב-2016-2015 חל שינוי מהותי בתמסורת בין המחירים בחו"ל למחירים בישראל. מאותן שנים כבר לא ניכר חוסר הסימטריה שניכר עד אז, שבו עליית מחירים בחו"ל הביאה לעליית מחירים בישראל בקצב מהיר למדי, בעוד ירידת מחירים בחו"ל הובילה להוזלה בישראל בקצב אטי.

החוקרים בנימין בנטל וגלעד ברנד טוענים כי חוסר הסימטריה בהתנהגות המחירים מאפיין מדינות מפותחות רבות, אבל עוצמתו בישראל ב-2014-2009 היתה בולטת במיוחד בהשוואה בינלאומית. בשנים האחרונות התפוגג חוסר הסימטריה, וכעת התגובה של המחירים בישראל לשינויי מחירים בחו"ל מהירה - בעליית מחירים וגם בירידתם. באופן זה, הצרכן הישראלי נהנה גם מהתחזקות של השקל.

ב-2015-2009, כשהמחירים בחו"ל ירדו (החוקרים בדקו את מרבית מדינות OECD), נדרשו כ-13 חודשים עד שמחצית מפער המחירים נסגר - ואילו כשהמחירים בחו"ל עלו, כמחצית מהסטייה התפוגגה בתוך כשבועיים בלבד. תמסורת זו של המחירים השתנתה בשנים האחרונות. כעת, מחצית מפער המחירים בהוזלה נסגרת בתוך פחות מחודש, ובהתייקרות - בתוך פחות מחודשיים.

לפי עבודה שפירסם מוקדם יותר השנה בנק ישראל, החל ב-7 ייסוף של השקל הוא בעל תמסורת חזקה יותר למחירים לצרכן מפיחות (כשבוחנים את דינמיקת המחירים במדגמים מתגלגלים של 48 החודשים האחרונים). ככלל, בשנים האחרונות התחזקה התמסורת משער החליפין למדד המחירים לצרכן, ובבנק ישראל הניחו כי ייתכן שהדבר נובע מהתחזקות התחרות במשק, בין השאר על רקע התגברות הקניות המקוונות.

משך הזמן שחלף מהשינוי במחיר המוצר בחו"ל ועד לסגירת חצי
מהפער בישראל, בחודשים
צילום:

על פי ברנד ובנטל, פער המחירים שנפתח בעבר לרעת הצרכן הישראלי, לעומת מדינות G7, הצטמצם בחמש השנים האחרונות. למרות ההתפתחויות החיוביות, רמת המחירים בישראל עדיין גבוהה מזאת שאפשר היה לצפות לה נוכח גובה ההכנסה לנפש בישראל.

אם הממשלה תבצע צעדים נוספים להפחתת יוקר המחיה, הצעדים יתמכו בצמצום נוסף של פערי המחירים לעומת המדינות המפותחות, טוענים בנטל וברנד. לדבריהם, "מתרבות העדויות על עלייה בתחרות ועל תהליך של התאמת מחירים לרמה הדומה במדינות מפותחות".

לפי נתוני בנק ישראל, הרכיב הסחיר במדד המחירים לצרכן (מוצרים מיובאים או כאלה שיש להם תחליף מיבוא), המושפע משער החליפין של השקל, הוזל בששת החודשים האחרונים (מאי עד נובמבר 2019) ב-1.4%. באותה תקופה, הרכיב הבלתי־סחיר במדד התייקר ב-0.1%. מדד המחירים לצרכן הכללי ירד בתקופה זו ב-0.9%. למעשה, האינפלציה בישראל נמוכה כבר כמה שנים חרף העלייה המהירה יחסית בשכר במשק.

בסקירה כלכלית שפירסם אתמול כלכלן המקרו של בית ההשקעות לידר שוקי הון, יונתן כץ, הוא מציין כי מחירי היבוא הדולריים של הצריכה הפרטית ירדו מסוף הרבעון השלישי של 2018 עד סוף הרבעון המקביל השנה ב–2.1%, ומחירי היבוא של המזון ירדו ב-5.5%. בגלל התחזקות השקל, הירידה במונחים שקליים היתה חדה יותר - 4% ו-7.3%, בהתאמה. למרות זאת, מחירי המזון לפי מדד המחירים לצרכן ירדו בתקופה זו רק ב-0.4%.

כץ מסביר זאת בהתייקרות התשומות המקומיות, כגון שכר, ובסביבה הריכוזית בענף המזון וברשתות השיווק. לדבריו, "במבט קדימה צפוי לחץ מתון לעליית מחירי המזון: מספטמבר עד היום מחירי הסחורות החקלאיות בעולם עלו ב-4.7%".

פערי התוצר לא ייסגרו

בצד השלילי של ממצאיהם, מציינים חוקרי מרכז טאוב כי קצב הצמיחה של התמ"ג בישראל, בהתחשב בגידול באוכלוסייה, אינו מספיק כדי לסגור את הפערים ברמת החיים בין ישראל לבין מדינות מפותחות אחרות. התמ"ג לנפש בישראל צפוי לצמוח ב-2019 במעט יותר מ-1%. ב-2018-2016 הוא צמח בממוצע ב-1.4% בשנה, בעוד במדינות OECD צמיחתו הממוצעת היתה 2.3%.

ברקע לכך עומדת גם העלייה המטרידה בגירעון התקציבי בישראל. לפי חוקרי מרכז טאוב, הגידול בגירעון בתקופה של שיפור מתמיד בנתוני התעסוקה "נוגד את הגישה הכלכלית המקובלת, הגורסת כי בתקופות גאּות יש לצבור מקורות שיתמכו במדיניות מרחיבה בתקופת שפל". לפי נתוני התעסוקה הטובים, לדבריהם, "ניכר כי מחזור העסקים נמצא בשיאו בשנים האחרונות, ועל כן אי־אפשר להצדיק את המדיניות הנוכחית, שתוצאתה גידול חד בגירעון ובלימת המגמה של הורדת יחס החוב לתוצר".

ברנד ובנטל בוחנים את תמהיל ההוצאות של הממשלה מ-2001, ומזהים ירידה שנתית בשיעור ממוצע של כ-0.2% מהתמ"ג בהוצאות מערכת הביטחון, עד לכ-5% כיום. "לעומת זאת, ההוצאות האזרחיות מתאפיינות בחוסר יציבות", אומרים במרכז טאוב: הן ירדו בעשור הראשון של המאה ה-21, ואז חזרו לעלות לכ-20% מהתמ"ג - הרמה שאפיינה את תחילת המאה. עם זאת, באחרונה מסתמנת בלימה במגמת העלייה. "עקב עליית הגירעון המצריכה קיצוצים תקציביים מחד גיסא, והכוונה להעלות את ההוצאה הביטחונית ל-6% מהתוצר מאידך גיסא, קיים חשש שההוצאות האזרחיות של הממשלה יירדו בשנים הקרובות במידה ניכרת, אלא אם יועלו המסים", מתריע הדו"ח.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker