ההצלחה הנסתרת של המחאה החברתית

המחאה של 2011 הביאה, בתחומים מסוימים, למפנה מהותי שכמעט אינו זוכה להתייחסות בשיח הציבורי ■ אבל ההשפעה שלה מתפוגגת - והגיע הזמן לחדש את הפעילות האקטיבית לעידוד הכלכלה

כלכלן וחוקר במרכז טאוב לחקר המדיניות 
החברתית בישראל
גלעד ברנד
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
הפגנת מחאה בירושלים, 2011
הפגנת מחאה בירושלים, 2011צילום: תומר אפלבאום

המחאה החברתית של קיץ 2011 נתפשת בעיני הציבור בישראל ככישלון. שמונה שנים חלפו מאז אותו קיץ, שמונה שנים שבהן נכתבו הררי מלים בצורת שירים, פוסטים וכתבות על כישלונה של המחאה.

"שום דבר לא השתנה. בחלקים מסוימים אפילו צועדים אחורה", אומרת אורית מזור, יוצרת הסרט הדוקומנטרי "נשים בחזית" שעלה באחרונה לאקרנים ועוסק בחייהן של שתי פעילות חברתיות מירושלים בזמן המחאה. טענות אלה בדבר כישלון המחאה מעוררות תחושה של תסכול באשר לכוחן של מחאות חברתיות להביא לידי שינוי.

ואולם מבט על הנתונים מגלה תמונה מורכבת יותר. בתחומים מסוימים המחאה הביאה למפנה מהותי שכמעט אינו זוכה להתייחסות בשיח הציבורי. המגמה הבולטת ביותר שניתן לזקוף לזכות המחאה היא תהליך של התאמת המחירים בישראל לרמה הנהוגה בחו"ל. בחמש השנים האחרונות חל קיפאון בקצב עליית המחירים בישראל, ומחירו של סל צריכה של משק בית טיפוסי ירד בכ–5% ביחס למדינות מפותחות אחרות. ירידת מחירים נרשמה במרבית הקטגוריות של סל הצריכה למעט בתחום הדיור, שבו נראה כי מאמצי הממשלה נחלו כישלון. תופעה זו של קיפאון בעליית המחירים היא מפתיעה ויוצאת דופן לנוכח שיעור האבטלה הנמוך ומצבו הטוב של שוק העבודה.

בשעה שבמדינות אחרות חוות תסיסה חברתית, ונשמעות בהן קריאות שהצמיחה אינה מורגשת בקרב חלקים גדולים של האוכלוסייה, בישראל של אחרי המחאה החברתית המצב שונה בתכלית. בשנים שחלפו מאז המחאה, הצמיחה במשק מורגשת בעיקר במעמד הביניים ובמעמד הנמוך. ב–2012 ו–2017 ההכנסה והצריכה של משקי בית בשני העשירונים הנמוכים עלו בכ-20%, ועלייה גבוהה מעט יותר נרשמה בקרב מעמד הביניים — עשירונים 5 ו–6. דווקא בחלק העליון של התפלגות ההכנסות נרשמה העלייה המתונה ביותר — כ–15%. נראה, אפוא, כי לעומת רבות מן המדינות המפותחות, שבהן הפערים רק הולכים ומתרחבים, בישראל פערי ההכנסות דווקא מצטמצמים. כך למשל, מאז 2011 הצטמצמו פערי ההכנסה בין העשירון העליון לתחתון בכ–11%. שיעור העוני אף הוא ירד מעט בשנים האחרונות, ונרשם שיפור מסוים במדדי חומרת העוני.

הגידול החד בהכנסה הוא תוצאה של גידול בתעסוקה ועלייה מהירה בשכר. תרמו לכך, בין השאר, הזינוק בשכר המינימום וההאטה בקצב עליית המחירים — שתמכה בעליית השכר במונחים ריאליים.

אבל יש שלל עדויות לכך שהתפתחויות חיוביות אלה עומדות לפני מיצוי. מגמת העלייה בשיעור ההשתתפות בשוק העבודה, שהרימה תרומה נכבדה לצמיחה בעשור האחרון ובכלל זה לזינוק בהכנסות משקי הבית בעשירונים הנמוכים, נבלמת. בקרב גברים חרדים אפילו חל היפוך, ושיעור התעסוקה יורד בעקביות בשלוש השנים האחרונות — תוצאה של צעדי מדיניות שהפחיתו את הכדאיות הכלכלית של יציאה לעבודה. גם תהליך התאמת המחירים לרמה הנהוגה בחו"ל נעצר בהדרגה. בשל גורמים אלו ואחרים, נראה שבשנים הקרובות אנו צפויים לצמיחה אטית מזו שהורגלנו לה.

זו אינה גזירת גורל. בעקבות המחאה של קיץ 2011, הממשלה הנהיגה מדיניות אקטיבית של הסרת חסמים ויישמה שורה של רפורמות כגון שמים פתוחים, חיזוק רשות התחרות והסרת החסמים ביבוא. כל אלה לא היו מתרחשים ללא הגב הציבורי של המחאה של קיץ 2011. ואולם כוח הרצון שהיה קיים לאחר המחאה — התפוגג. למרות כברת הדרך המרשימה, ישראל עדיין מתאפיינת ברמת מחירים גבוהה, וחוליי המשק הישראלי — רגולציה עודפת, קושי לעשות עסקים, חשיפה נמוכה למסחר בינלאומי ועוד — עדיין כאן. אבל קיץ 2011 הוכיח כי ניתן להתמודד בהצלחה גם עם אתגרים אלו. זו כוחה של מחאה.

הכותב הוא כלכלן וחוקר במרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

על סדר היום