לראשונה משנות ה-70, יותר משליש ממשקי הבית בישראל אינם גרים בדירה בבעלותם

שיעור הישראלים המתגוררים בדירות שכורות גדל בהתמדה בשנים האחרונות ■ באיזו עיר רמת החיים היא הגבוהה ביותר, והיכן יש לשליש ממשקי הבית שתי מכוניות או יותר?

אבי וקסמן
אבי וקסמן
יד מגישה מפתחות לדירה חדשה
מפתחות לדירה
אבי וקסמן
אבי וקסמן

יותר משליש ממשקי הבית בישראל לא התגוררו ב-2017 בדירה בבעלותם - לראשונה מאז שנות ה-70.

הירידה בשיעור המתגוררים בדירות בבעלות נמשכה בשנים האחרונות במתינות אך בעקביות, בעיקר בקרב ישראלים בשנות ה-30 לחייהם ובייחוד בקרב הנשואים שבהם. ב-2017 ירד שיעור המתגוררים בדירות שבבעלותם ל-66.5%, לעומת כ-71% בתחילת שנות ה-2000, כך לפי נתונים חדשים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס).

ירידה זו נרשמה לאחר שנים ארוכות של התרחבות הבעלות על דירות. לפי הלמ"ס, באמצע שנות ה-50 התגוררו 57% ממשקי הבית בישראל בדירות שכורות או בדמי מפתח. עד לאמצע שנות ה-70 חלה עלייה חדה בשיעור המתגוררים בדירות בבעלותם, שהגיע ל-71% ב-1976-1975 ונותר ברמה דומה במשך כ-25 שנה, עד שהתחיל לרדת.

שיעור המתגוררים בדירות שכורות, שהגיע לשפל בשנות ה-80, גדל מכ-25% לפני 15 שנה ל-27.9% ב-2017. שאר משקי הבית מתגוררים בדיור מוגן, בדמי מפתח, בדירות שבבעלות אחרים (כגון בני משפחה) ללא תשלום, או בהסדרים אחרים.

נתונים אלה עולים מסקר הוצאות משקי הבית שעורכת הלמ"ס. היום פרסמה הלמ"ס ממצאים מהסקר על הערים הגדולות ביותר בישראל – אלה שבהן מתגוררים 100 אלף תושבים לפחות. לרשימה זו הצטרפה ב-2016 בית שמש, והיא מונה כעת 15 ערים, שבהן כ-1.25 מיליון משקי בית.

הסדרי המגורים של משקי בית בישראל

"המדינה מפקירה את המתגוררים בשכירות"

בלמ"ס מחשיבים כשוכרי דירות גם משקי בית המתגוררים בדירה שכורה אף שבבעלותם דירה אחרת — שאותה הם לרוב משכירים לאחרים. בבנק ישראל מצאו בעבר כי ב–2009, רק כעשירית ממשקי הבית ששכרו דירות בשוק הפרטי, השכירו במקביל דירה שבבעלותם. עיבוד של מרכז אדוה על נתוני הלמ"ס מ–2015 העיד על גידול בשיעור זה — לכ–17% משוכרי הדירות בשוק החופשי.

לפי נתוני הלמ"ס ל–2016, מבין כל משקי הבית, 27.4% לא היו בעלי דירות; 62.9% היו בעלי דירה אחת, בין ששימשה למגוריהם ובין אם לאו; והשאר (9.7%) היו בעלי שתי דירות או יותר. שיעורם של בעלי הדירות המרובות זינק בשנים האחרונות — ב–2003 הוא היה 3.2% בלבד. הם מרוכזים בחמישון העל­יון, שבו 29.1% ממשקי הבית הם בעלי שתי דירות או יותר, ובחמישון הרביעי (12.8%). בחמישון התחתון, שיעור זניח (1.6%) ממשקי הבית מחזיק בשתי דירות או יותר.

החוקר ירון הופמן־דישון ממרכז אדוה חקר בשנים האחרונות את מדיניות הדיור בישראל, ופירסם המלצות להנהגת דיור ציבורי אוניברסלי. "גם אם לא הולכים לכיוון של דיור ציבורי", אומר הופמן־דישון, "אי־אפשר להתעלם ממה שקורה בשוק השכירות. הממשלה הנהיגה את תוכנית מחיר למשתכן כדי שאנשים יוכלו לקנות דירה — אבל האם בשוק השכירות הם צריכים להסתדר לבד? גם אחרי חוק שכירות הוגנת, מעורבות המדינה בשוק הזה חלשה ומינורית. מי שגר כיום בשכירות סובל מחוסר יציבות וחוסר ודאות, והמחירים עולים. העלייה בשיעור המתגוררים בשכירות מעידה על כך ששכירת דירה אינה פתרון זמני, למצבים של 'בין לבין' או לפני קניית דירה; זהו פתרון קבע למאות אלפי משפחות — והמדינה מפקירה אותן.

"שוק השכירות הוא אחד המנגנונים שיוצרים אי־שוויון בישראל — בין מעמדות כלכליים וגם מבחינה גילאית", טוען הופמן־דישון. "כמחצית מתשלומי שכר הדירה מגיעים לידי העשירון העליון. זוהי העברה של הון אליו — בעיקר ממשפחות צעירות מהעשירונים הנמוכים. מלבד זה, בשוק השכירות בישראל פועלים בעיקר משכירים פרטיים — ובניגוד לאירופה, למשל, יש בו מעט מאוד חברות, עמותות וקואופרטיבים, שהיו יכולים ליצור יציבות רבה יותר בשוק הזה".

מדד משקי הבית
צילום:

ההכנסה הגבוהה ביותר לנפש – בתל אביב

רמת החיים של תושבי תל אביב-יפו, במונחי הכנסות והוצאות, היא הגבוהה ביותר בין 15 הערים הגדולות, וזו של תושבי בני ברק היא הנמוכה ביותר (כל הנתונים נכונים ל-2017). ההכנסה הממוצעת נטו (לאחר מסים ותשלומי חובה) לנפש בתל אביב-יפו היא 8,256 שקל בחודש, וההוצאה לנפש – 6,209 שקל. בבני ברק, ההכנסה לנפש היא רק מעט יותר משליש מבתל אביב-יפו הסמוכה, 2,771 שקל בחודש, וההוצאה הממוצעת לנפש – 2,353 שקל לחודש.

בראשון לציון, ההכנסה לנפש נטו נמוכה ב-20% מבתל אביב-יפו – 6,601 שקל. עם זאת, משקי הבית בראשון לציון גדולים יותר – יש בהם בממוצע 2.9 נפשות, בעוד משקי הבית בתל אביב-יפו הם הקטנים ביותר בין הערים הגדולות, 2.2 נפשות בממוצע בלבד. נוכח זאת, ההכנסה נטו למשק בית בראשון לציון היא הגבוהה ביותר בין הערים הגדולות בישראל – 18,697 שקל בממוצע לחודש. ההוצאה הגדולה ביותר למשק בית בין הערים הגדולות נמדדה ברחובות – 14,056 שקל בחודש בממוצע.

תל אביב
תל אביב-יפוצילום: טל כהן

בתל אביב-יפו, ההכנסה הממוצעת נטו למשק בית היא 18,232 שקל – מעט פחות מבשיאנית, ראשון לציון. למרות זאת, ההכנסה ברוטו למשק בית בתל אביב-יפו היא דווקא הגבוהה ביותר מבין הערים הגדולות – 23,276 שקל בחודש בממוצע, לעומת 22,763 שקל בראשון לציון.

ההכנסה נטו הנמוכה ביותר בין הערים הגדולות נמדדה בבת ים – 12,759 שקל בחודש בממוצע. בבני ברק ההכנסה נטו גבוהה מעט לעומת בת ים (12,913 שקל), אבל היא מתחלקת על מספר כפול של אנשים – 4.7 לעומת 2.4 נפשות למשק בית, בהתאמה. 25.5% מההכנסה של תושבי בני ברק מתקבלת מקצבאות ומתמיכות – הרבה מעל הממוצע הארצי (10.9%), ופי שלושה מברמת גן (8.4%).

בבני ברק ובבית שמש מצטופפים

הדיור הוא סעיף ההוצאה הכבד ביותר של משקי הבית בישראל, ואחראי ל-24.4% מהוצאותיהם. סעיף הדיור מכביד במיוחד על תושבי תל אביב-יפו (33.2% מהוצאותיהם), בעוד הנתח הנמוך ביותר שלו בהוצאה של משקי הבית בערים הגדולות נמדד בחיפה – 20.5%. נתונים אלה משקללים גם משקי בית המתגוררים בדירה שבבעלותם; ההוצאה שלהם על דיור מחושבת לפי דמי השכירות על דירה דומה באותו יישוב, בין אם הם משלמים החזרי משכנתא ובין אם לאו.

בין הערים הגדולות, שיעור המתגוררים בדירות שכורות הוא הגבוה ביותר בתל אביב (49.4%). בבני ברק, לעומת זאת, 76.9% ממשקי הבית מתגוררים בדירה שבבעלותם.

39.5% ממשקי הבית בישראל המתגוררים בדירות שבבעלותם מחזירים משכנתא. שיעור מחזירי המשכנתא הגבוה ביותר בערים הגדולות נרשם באשקלון ובבית שמש (כ-62% ממשקי הבית המתגוררים בבעלות), אבל החזר המשכנתא הממוצע שלהם הוא הנמוך ביותר, נוכח המחיר הנמוך יחסית של הדירות בערים אלה.

ההוצאה החודשית הממוצעת הגבוהה ביותר לשכירת דירה נמדדה בתל אביב-יפו, 4,407 שקל. הוצאה זו גבוהה פי 2.5 מבבאר שבע, שבה ההוצאה הממוצעת על דמי שכירות היא הנמוכה ביותר בין הערים הגדולות (1,794 שקל). חרף דמי השכירות הגבוהים יותר, מספר החדרים הממוצע בדירה שכורה בתל אביב הוא 2.5, לעומת 3.1 חדרים בבאר שבע.

ברוב הערים הגדולות, צפיפות הדיור נמוכה מנפש לחדר - כלומר, מספר המתגוררים במשק הבית נמוך ממספר החדרים בדירה. המצב הפוך רק בבני ברק, בירושלים ובבית שמש, שבהן מתגוררות 1.3-1.2 נפשות לחדר בממוצע.

ל-81% ממשקי הבית בראשון לציון יש מכונית

באשקלון, בבית שמש ובבאר שבע, כ-20% מההוצאה של משקי הבית לתצרוכת היא על מזון (לרבות פירות וירקות), לעומת כ-14% בלבד ברמת גן, בראשון לציון ובתל אביב-יפו. בסעיף החינוך, התרבות והבידור, שיעור ההוצאה הגבוה ביותר נמדד באשדוד וברמת גן (כ-13%), והנמוך ביותר - בנתניה ובבת ים (8.8%).

שיעור הבעלות הגבוה ביותר על מכוניות בערים הגדולות נמדד בראשון לציון – שבה ל-80.6% ממשקי הבית יש מכונית אחת לפחות, ול-32% שתי מכוניות או יותר. בבני ברק, לעומת זאת, רק ל-31.9% ממשקי הבית יש מכונית אחת לפחות – הנתון הנמוך ביותר בין 15 הערים הגדולות.

ראשון לציון
ראשון לציוןצילום: עופר וקנין

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ