ירושלים צוללת במדד החברתי-כלכלי: ירדה לאשכול 2 - לצד אלעד וקלנסווה - תעשייה ומקרו - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

ירושלים צוללת במדד החברתי-כלכלי: ירדה לאשכול 2 - לצד אלעד וקלנסווה

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עידכנה את המדד, הבודק את מאפייני האוכלוסייה ביותר מ-1,200 יישובים ■ לוד וירוחם ירדו לאשכול 3, בית שאן ושדרות טיפסו לאשכול 5 ■ ירושלים הידרדרה באשכול אחד גם לפני שנתיים, ובעירייה בירכו על כך אז: "זה יאפשר העברת תקציבים גדולים יותר"

85תגובות
ירושלים
אוליבייה פיטוסי

ירושלים ממשיכה להידרדר במדד החברתי-כלכלי (סוציו-אקונומי) של יישובי ישראל: עדכון המדד שפורסם היום (רביעי) מוריד את עיר הבירה מאשכול 3 לאשכול 2, שאותו היא חולקת עם יישובים כמו בני ברק, בית שמש, אלעד, צפת ורכסים, ובעיקר עם רשויות מקומיות ערביות, ובהם כפר כנא, טמרה וקלנסווה. רק 11 רשויות בישראל מדורגות באשכול נמוך יותר (אשכול 1).

ההידרדרות של ירושלים במדד מהירה: גם העדכון הקודם שלו, לפני כשנתיים, הוריד את דירוג העיר באשכול אחד, מ-4 ל-3. בעדכון מ-2004 (שהתבסס על נתוני 2001) היא ירדה מאשכול 5 ל-4.

הגרסה החדשה של המדד, שעורכת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס), מבוססת על נתוני 2015, בעוד הגרסה הקודמת שפורסמה לפני כשנתיים התבססה על נתוני 2013.

הלמ"ס דירגה 255 רשויות מקומיות ועוד 982 יישובים שאינם מהווים רשות מקומית עצמאית, ומשתייכים למועצה אזורית. לכל יישוב מחשבת הלמ"ס ציון, ולפי הציונים ממוינים היישובים לעשרה אשכולות – מ-1, הנמוך ביותר, עד 10.

היישובים שעלו ואלו שירדו במדד החברתי כלכלי

הדירוג מתבסס על מאפיינים חברתיים-כלכליים של האוכלוסייה בכל יישוב – ואינו משקף את מצבה הפיננסי של הרשות המקומית. הוא מחושב לפי שקלול של ההרכב הדמוגרפי, רמת ההשכלה והחינוך, רמת החיים ונתונים על תעסוקה וגמלאות. המדד מתבסס על משתנים כמו הגיל החציוני, שיעור המשפחות שלהן ארבעה ילדים או יותר, מספר שנות הלימוד הממוצע של בני 25-54, שיעור המשתכרים מתחת לשכר המינימום, שיעור המשתכרים יותר מכפליים השכר הממוצע, שיעור הקשישים מקבלי השלמת הכנסה, ואפילו המספר הממוצע של ימי שהייה בחו"ל.

התנודות בדירוג של ירושלים נגזרות מהשינויים המהירים בהרכב האוכלוסייה שלה, לדוגמה, שיעור התושבים הלא-יהודים באוכלוסיית ירושלים זינק מ-32.4% בסוף 1999 ל-39.2% בסוף 2016. בקרב האוכלוסייה היהודית בעיר (בני 20 ומעלה), שיעורם של המגדירים את עצמם חרדים זינק מ-28% ב-2002-2009 (נתון ממוצע), ל-33% בממוצע ב-2010-2016. לעומת זאת, שיעורם של מי שמגדירים עצמם חילונים או "מסורתיים לא כל כך דתיים" נפל מ-42% ל-35%, בהתאמה. מספר תושבי ירושלים בסוף 2016 היה 883 אלף, לפי נתוני הלמ"ס.

חולון עלתה לאשכול 7

שכונת גני הדר בלוד
עופר וקנין

שבע מהרשויות המקומיות (לרבות ירושלים) ירדו בדירוג באשכול אחד, 26 עלו באשכול, והשאר שמרו על האשכול שבו דורגו בדירוג הישן. הכפר הצפוני עג'ר ירד לאשכול 2, וכמוהו ירדו באשכול אחד הרשויות המקומיות ריינה (לאשכול 2), לוד וירוחם (ל-3), וגבעת זאב (ל-5). היישוב מיתר איבד את מקומו באשכול 9, והידרדר לאשכול 8. לעומתם, עם הרשויות המקומיות שעלו בדירוג נמנות קריית ארבע (לאשכול 3), בית שאן, שדרות וכפר יאסיף (לאשכול 5), אור יהודה, קריית עקרון ושלומי (ל-6), חולון, יבנה, והמועצות האזוריות מנשה ומטה אשר (ל-7), והמועצה האזורית יואב (לאשכול 8).

מבין הערים הגדולות, שבהן יותר מ-100 אלף תושבים, המוחלשות ביותר הן ירושלים, בני ברק ובית שמש, המשתייכות לאשכול 2. החזקות ביותר הן רמת גן ותל אביב-יפו, שבאשכול 8.

הציונים מתוקננים כך שהממוצע של כל הרשויות הוא אפס. ל-126 רשויות מקומיות, שבהן מתגוררים 45% מהאוכלוסייה, ציון שלילי (מתחת לממוצע). ל-129 רשויות, שבהן מתגוררים 55% מהאוכלוסייה, ציון חיובי. בין כלל הרשויות המקומיות, הציון הנמוך ביותר (2.797-) הוענק למועצה האזורית נווה מדבר, המאגדת יישובים בדואיים בנגב – מוכרים ובלתי-מוכרים. בציון הגבוה ביותר (2.590) זכה היישוב סביון שבבקעת אונו.

הרשויות מחולקות לאשכולות לפי ציוניהן, כך שהשונות בציונים תהיה מזערית בתוך כל אשכול, ומירבית בין האשכולות. מספר הרשויות המקומיות בכל אשכול אינו זהה: באשכולות הקיצוניים יש מעט רשויות מקומיות (11 באשכול הנמוך, 1, ורק שתי רשויות באשכול 10), ואילו באשכולות 2, 3, 7 ו-8, לדוגמה, יש 36-42 רשויות באשכול.

ארסוף
דודו בכר

11 הרשויות שבאשכול 1 הן כולן בדואיות או חרדיות – ובהן רהט, ביתר עילית, לקיה וכסייפה. אשכול 2 – האשכול של ירושלים ובני ברק – כולל בעיקר רשויות ערביות וחרדיות. באשכול 4 נכללות בין השאר שפרעם, טייבה, יבנאל וקרית ארבע, ומרבית היישובים בו ערביים. באשכול 9 מדורגות שמונה רשויות בלבד – גדרות, כפר ורדים, שוהם, רמת השרון, הר אדר, כוכב יאיר, עומר ולהבים. לאשכול 10 משתייכות רק כפר שמריהו וסביון.

מבין היישובים שאינם מנוהלים על ידי רשות מקומית, מדורג רק ארסוף (ציון 2.645, הגבוה ביותר בישראל) באשכול 10, מול 30 המדורגים באשכול 1, ובהם אום בטין, עיינות, אלוני יצחק וקוממיות. היישוב הבדואי ביר הדאג' הוא היישוב בעל הציון החברתי-כלכלי הנמוך ביותר בישראל (3.110-). הדירוג פוסח על יישובים שבהם פחות מ-120 תושבים.

יש מי שרוצים לרדת בדירוג

החלוקה לאשכולות היא בעלת משמעות סמלית, אבל גם מעשית – מפני שהחלטות רבות של הממשלה מבחינות בין יישובים לפי האשכול שאליו הם משתייכים. לדוגמה, סבסוד הצהרונים לילדי בתי הספר הוא נדיב יותר באשכולות הנמוכים, ופוחת ככל שמתקרבים לאשכול 10. לעתים נעשית הקצאת המשאבים הממשלתית תוך שקלול של המדד החברתי-כלכלי (המודד את האוכלוסייה) ושל מדדים פיזיים, כגון מדד הפריפריאליות, המודד את הקרבה ליישובים אחרים ולגבול מחוז תל אביב.

השתייכות לאשכול גבוה היא אמנם סמל סטטוס, אבל לעתים ראשי רשויות מנסים דווקא לשכנע את הלמ"ס לתקן את נתוניה במטרה שיירדו לאשכול נמוך יותר, כדי לזכות כך בתוספת תקציבים ממשלתיים. לפני שנתיים, כשירושלים ירדה מאשכול 4 ל-3, בירכו בעיריית הבירה על העדכון, ואמרו כי "הגדרת ירושלים באשכול 3 תשקף נאמנה יותר את העיר כפי שאנו מבקשים זמן רב, תאפשר העברת תקציבים גדולים יותר לירושלים ותגדיל את הצדק החלוקתי".

התנודות בדירוג של ירושלים נגזרות מהשינויים המהירים בהרכב האוכלוסייה שלה, לדוגמה, שיעור התושבים הלא-יהודים באוכלוסיית ירושלים זינק מ-32.4% בסוף 1999 ל-39.2% בסוף 2016. בקרב האוכלוסייה היהודית בעיר (בני 20 ומעלה), שיעורם של המגדירים את עצמם חרדים זינק מ-28% ב-2002-2009 (נתון ממוצע), ל-33% בממוצע ב-2010-2016. לעומת זאת, שיעורם של מי שמגדירים עצמם חילונים או "מסורתיים לא כל כך דתיים" נפל מ-42% ל-35%, בהתאמה. מספר תושבי ירושלים בסוף 2016 היה 883 אלף, לפי נתוני הלמ"ס.

דוגמה נוספת לכך היא הניסיונות שעשתה עיריית תל אביב-יפו לשכנע את הלמ"ס לכלול את אוכלוסיית מבקשי המקלט בעיר בנתוניה, כדי שתתקבל תמונה אמיתית יותר של תושבי העיר. מנכ"ל העירייה, מנחם לייבה, טען כי שיוכה של תל אביב לאשכול 8 הוא "עיוות חמור של המציאות". בלמ"ס הסבירו אז לעירייה כי הם מתקשים בכך, בגלל היעדר מידע אמין על מקום מגוריהם של מבקשי המקלט ובגלל קשיים בסקירה שלהם. במרכז השלטון המקומי מותחים ביקורת על המדד החברתי-כלכלי של הלמ"ס, בטענה כי השימוש בו להקצאת משאבים משמש תמריץ לראשי רשויות שלא לפעול לשיפור ברמת החיים של תושביהם ולמשיכת אוכלוסייה חזקה ליישוביהם.

מעיריית ירושלים נמסר בתגובה לנתונים: "מדד הלמ"ס סובל מעיוותים רבים שאינם משקפים כראוי את המגמות החיוביות בירושלים, ואף מציג ניתוח חלקי בלבד של שנת 2015 בשיהוי מופרז של 4 שנים".

לטענת העירייה "חלה בשנים האחרונות עלייה בשיעורי התעסוקה, ירידה בשיעור העוני, ירידה באבטלה ועליה משמעותית במספר המשרות בעיר בכלל ובהיי-טק בפרט. בשנים האחרונות נבלמה נטישת המשפחות הצעירות, חל גידול במגזר הציוני לצד שאר המגזרים".

ראש העיר היוצא, ניר ברקת גם מפנה אצבע מאשימה לאוצר. בעירייה טוענים כי "ברקת הוביל מערכה בלתי מתפשרת אל מול האוצר להגדיל את התקציבים לירושלים וזאת כדי לדחוף אותה קדימה ולמנוע ההתדרדרות באופן שיאפשר שמירת המגמות החיוביות בה, המשך פיתוחה הכלכלי, יצירת מקומות פרנסה נוספים, הכנסת אוכלוסיות נוספות למעגל התעסוקה ושיפור רמת החיים. לצערנו הכתובת נמצאת על הקיר כבר שנים. האוצר ממשיך לחפש פתרונות מתחת לפנס ולא הציג מעולם תוכנית אסטרטגית לבירה". 

ממרכז השלטון המקומי נמסר בתגובה: "לצערנו, כל משרדי הממשלה ויתר הגופים המתקצבים רשויות מקומיות עושים זאת בהתבסס על המדד החברתי-כלכלי, המודד את הרמה הכלכלית חברתית של התושבים ולא את האיתנות הכלכלית של הרשות המקומית. כל פרסום שכזה גורם לזעזועים ולשינויים דרמטיים בתקציביהן של עשרות רשויות מקומיות. 26 הרשויות שעלו עתה לאשכול גבוה יותר יספגו קיצוצים של מאות מיליוני שקלים, דבר שיפגע באופן מיידי וישירות בתושבים. על המדינה למסד מדד אלטרנטיבי שישקף הלכה למעשה את חוזק הרשות המקומית ויכולתה לממן את השירותים הנדרשים לתושבים".

מהמכון החרדי למחקרי מדיניות נמסר: "עצוב לראות כי בכל הקשור למצבן החברתי-כלכלי של הערים החרדיות, מדינת ישראל לא רק שאינה מתקדמת – אלא אף הולכת אחורה. כל מה שנעשה עד כה לא שינה דבר. המגזר החרדי נמצא במגמת גידול מתמדת, ולכן הצורך לפתור את המצב לא ייעלם, אלא רק יתעצם. אנו קוראים לממשלה להתגייס ולטפל בכך עוד היום, תוך יצירת תוכנית לאומית מקיפה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#