מכרז מכור ומניעים נסתרים: אחורי הקלעים של הפרטת תעש - תעשייה ומקרו - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מכרז מכור ומניעים נסתרים: אחורי הקלעים של הפרטת תעש

אלביט היא המתמודדת היחידה שהיתה מוכנה לשלם מחיר גבוה, גם בזכות התחייבות המדינה לרכוש מתעש ב–250 מיליון שקל בשנה ■ מה עשויים להיות המניעים הנסתרים מאחורי הרצון של אלביט להותיר 25% מהעסקה כהלוואת בעלים מהמדינה? ■ ההצגה שנקראה "המכרז למכירת תעש"

11תגובות
משגר רקטות מתוצרת תעש
ללא קרדיט

1. אלביט אולי לא ריכוזית — אבל מתחזקת

בתחילת ינואר קיבל שר הביטחון, אביגדור ליברמן, החלטה דרמטית, על הקמת מערך טילים במסגרת צבא היבשה — הגשמה של חזון שליברמן העלה כבר לפני 15 שנה בספרו "האמת שלי". את ניתוח המשמעות הביטחונית של המהלך אנו משאירים למומחים לאסטרטגיה צבאית, אבל אין ספק שאוזניהם של קברניטי חברת אלביט הזדקרו כששמעו על ההחלטה.

ליברמן הקצה לרכישת רקטות יותר מחצי מיליארד שקל מתוך התקציב הרב־שנתי הנוכחי. חיל הטילים המדובר צפוי להתבסס במידה רבה על הרקטות של תעש — אותה חברה ששלשום התבשרנו כי אלביט תרכוש אותה. החלטת ליברמן היוותה ללא ספק גורם מדרבן עבור אלביט להשלמת העסקה.

זו אינה הבשורה החיובית היחידה שאלביט קיבלה בתקופה האחרונה. ביום ראשון אישרה ועדת השרים להצטיידות רכש של נגמ"שים ותומ"תים (תותחים מתנייעים) במיליארדי שקלים, כחלק מהתקציב הרב־שנתי של צה"ל. רכישת התומ"תים תניב למפעל אלביט ביקנעם הכנסות של מיליארדי שקלים בשנים הקרובות. אלביט היתה נהנית מההחלטה הזאת גם אם לא היתה רוכשת את תעש, אבל היכולות של תעש כיצרנית פגזים וכחברה העוסקת במיגון של כלים משוריינים עשויות להיות שימושיות גם בהתמודדות עם הדרישות של צה"ל במקרה זה.

שתי הדוגמאות האלה מבהירות עד כמה העסקים של אלביט ותעש תלויים בהחלטות ההצטיידות של הממשלה ושל משרד הביטחון. אל אלישרא, סולתם וחברות רבות נוספות שאלביט רכשה בשנים האחרונות, מצטרפת כעת תעש (למעט תומר — חברה בת מסווגת של תעש, שתפוצל ממנה אחרי ההפרטה ותישאר בבעלות ממשלתית).

אלביט של אחרי העסקה הופכת לספק של כ–30% מהרכש של משרד הביטחון ושל כ–40% מהרכש היבשתי של צה"ל. ניתן לומר בביטחון כי המיזוג הזה לא יגביר את התחרות על המכרזים של משרד הביטחון, אלא ירחיב את המקרים שבהם אלביט מקבלת מעמד של ספק יחיד במגעיה עם משרד הביטחון ויגדיל את מספר בכירי צה"ל שעוברים לעבוד באלביט יום אחרי שהם מסיימים את תפקידם במערכת הביטחון.

אליהו הרשקוביץ

עם זאת, לא צפויים מכשולים לעסקה מצד הממונה על ההגבלים העסקים. נכון להיום, אלביט וכן בעל השליטה בחברה, מיקי פדרמן, אינם נמצאים ברשימת הגורמים הריכוזיים במשק. האישור לעסקה מהוועדה לצמצום הריכוזיות, בראשה יושבת הממונה על ההגבלים העסקיים במשק, כבר ניתן. מיכל הלפרין תצטרך לתת לאלביט אישור גם בכובעה כממונה על ההגבלים העסקיים.

הן אלביט ותעש לא פנו עד כה לממונה על ההגבלים בבקשה לאישור העסקה. לעומת זאת, החשב הכללי באוצר, רוני חזקיהו, פנה כבר לפני כמה חודשים לממונה על ההגבלים העסקיים בבקשה שתתחיל לבחון תרחיש שבו אלביט ותעש מתמזגות. הממונה לא סימנה בעיה עקרונית במיזוג שכזה, אבל הבחינה שנעשתה במשרדה העלתה סדרה של נקודות בעייתיות הנוגעות לשוקי מוצרים ספציפיים שבהם תעש ואלביט מתחרות, או שבהם אלביט יכולה לרכוש מוצרים מתעש. בשווקים אלה קיים חשש שכוחו של הגוף הממוזג יהיה גדול מדי. על בסיס הערות אלה התבקש החשב הכללי לשלב בהסכם התניות הנוגעות לשווקים ספציפיים אלה, המגבילות את חופש הפעולה של אלביט. ההסכם הסופי עדיין לא הוצג, כך שלא ידוע אם הדבר נעשה ואם העסקה תאושר.

2. ההלוואה שכיווצה את התמורה למדינה

ההסכם עם אלביט לא נחתם עדיין, אבל מתווה העסקה הוא ברובו המתווה שאושר כבר ב–2013. הוא כולל ויתור על הלוואה של 25 מיליון שקל שהמדינה העניקה לתעש, וסוכם כבר בעבר, וכן פיצוי בסך 2.1 מיליארד שקל שתקבל המדינה בגין מפעלים שתפנה ברמת השרון וטירת הכרמל. גם תג המחיר של העסקה דומה לזה שניתן לחברה בהערכת שווי לפני שנתיים. בנוסף לכך, אלביט זוכה לרשת ביטחון בדמות התחייבות של משרד הביטחון לרכוש מתעש מוצרים בהיקף של 250 מיליון שקל בשנה בחמש השנים הקרובות.

מה שלא סוכם לפני חמש שנים הוא הלוואת מוכר שקיבלה אלביט מהמדינה, בסך 400 מיליון שקל. המשמעות הכספית הישירה של ההלוואה שולית. בעולם של ריבית נמוכה, אלביט, חברה שנהנית מאיתנות פיננסית, לא היתה זקוקה דווקא למדינת ישראל כדי לקבל אותה. אם היתה רוצה בכך, היה ביכולתה לקבל את ההלוואה גם מהבנקים. למרות זאת, החברה ביקשה הלוואה מהמדינה, אף בסכום גבוה יותר, כדי להשלים את העסקה.

ראש רשות ההגבלים העסקיים, מיכל הלפרין
אמיל סלמן

חזקיהו נטה לאשר לה הלוואה גדולה יותר, אלא שהיועצים המשפטיים במשרד האוצר התנגדו לכך. הם גרסו כי יהיה מדובר בשינוי מהותי בתנאי העסקה — והסכימו לבסוף רק לסכום של 400 מיליון שקל. את סכום ההלוואה הזה הציגו באוצר כתנאי הכרחי של אלביט לסגירת העסקה.

כך נקלענו למודל העסקה הנוכחי, שבו המדינה מעניקה לאלביט את מניות תעש — אבל לא מקבלת את מלוא תמורתן הכספית. זהו מודל בעייתי, וייתכן כי היה עדיף לסגור עסקה בסכום נמוך יותר, אבל לקבל את תמורת החברה במזומן, מבלי שחלקה יהווה הלוואת בעלים. ההטבה שקיבלה אלביט מביאה לכך שתג המחיר שהוצג לעסקה אינו משקף את המחיר האמיתי שבו נמכרת תעש.

נראה כי בדרך למטרה הסופית — הוכחה שתג המחיר שקיבלה המדינה דומה לזה שנקבע בהערכת השווי שנתנה לחברה לפני שנתיים — באוצר היו מוכנים לעשות פשרות כלכליות ולהתעלם ממשמעותן הכספית.

מי שבקיא בעסקות מסוג זה יודע כי השיקול מאחורי הלוואות המוכר הנלקחות בהן, הוא הרצון שיהיה לקונה מהיכן לקזז את גובה העסקה במידת הצורך, אם וכאשר יהיה תירוץ לעשות זאת. הרצון להשאיר אופציית קיזוז עשוי לנבוע מכך שהערך האמיתי שתראה אלביט מרכישת תעש תלוי בהרבה מהלכים עתידיים שיבצעו צה"ל ומשרד הביטחון, מעבר להקמת חיל הטילים והתותח העתידי של צה"ל. העסקה כוללת למשל גם חלק הנסמך על התמורה שתקבל אלביט מהמעבר של בסיסי צה"ל לנגב.

3. המדינה לא רואה בעיה בקונה יחיד

את מה שהוגדר על ידי המדינה בתור "המכרז למכירת תעש" ניתן בדיעבד להגדיר כהצגה. רובן המוחלט של החברות שהתעניינו ברכישת החברה נסוגו מההתמודדות משנודע להן כי הרף התחתון של ההצעות הוא 1.1 מיליארד שקל. תקרת המחיר שאלביט היתה מוכנה לשלם היתה גבוהה בעשרות אחוזים. הדירקטוריון של החברה היחידה שכן נותרה במכרז עד לשלביו האחרונים — פלקסטרוניקס — פסל את הצעתה ברגע האחרון. אלביט נותרה מתמודדת יחידה.

מיקי פדרמן
אלי הרשקוביץ

גם המנהל לשעבר של רשות החברות, אורי יוגב, שדחף במהלך כהונתו להפרטה, מודה כי אלביט היתה קונה רלוונטי יחיד, אך אין בכך פסול. "עסקת תעש עמדה על השולחן שנים ארוכות", הוא אומר. "בין היתר, דובר על האפשרות של פיצול החברה לחטיבות ומכירתה בחלקים, או העברתה לבעלותה של החברה הממשלתית רפא"ל. בסוף 2013, אחרי תהליך שארך שנתיים ועלה מיליונים, הוחלט למכור את החברה כולה במתווה של מכרז למרבה במחיר — בידיעה ברורה שהקונה הטריוויאלי הוא אלביט.

"אין לי ספק שאין בעיה באלביט", קובע יוגב. "היא לא מונופול — התעשייה האווירית (תע"א) לא קטנה ממנה, רפאל גדולה, ועם כל הכבוד לגודלה, מערכת הביטחון קונה נשק במיליארדים גם מחברות בינלאומיות כמו לוקהיד מרטין, סיקורסקי וג'נרל דיינמיקס. השחקן החזק בתחום הזה הוא משרד הביטחון. השחקנים החלשים הם אלביט, גם כשהיא כוללת את תעש בתוכה. אלביט עדיין חלשה מתע"א וחלשה מרפאל במקומות מסוימים. למערכת הביטחון יש די כוח וגמישות מול שחקנים אלה.

"אלביט תהפוך את תעש לחברה יעילה יותר — מה שיחסוך כסף למערכת הביטחון", מסביר יוגב. "כיום יש מקומות שבהם אין למערכת הביטחון ברירה אלא לקנות מתעש. לאור העובדה שתעש היא ארגון לא יעיל, מערכת הביטחון מוצאת עצמה משלמת ביוקר ומסבסדת את תעש. כך או כך, ההחלטה בנוגע לאלביט כרוכשת היא החלטה שקיבלו לפני שהחליטו למכור את תעש. ברגע שאתה אומר 'רק המחיר קובע' ויודע שלאלביט יש סינרגיה משמעותית עם תעש, אתה יכול לדעת שהשחקנים האלטרנטיביים שיבואו הם לא שחקנים פיננסיים.

"למרות כל זה היה מתחרה רציני במכרז — פלקסטרוניקס. חברה הגדולה פי שלושה מאלביט, עם חמישה מפעלים ו–4,000 עובדים בישראל. הם ראו בעסקה סינרגיות אחרות. למשל, הם רצו את המותג של תעש, ראו ערך משמעותי בנדל"ן של החברה, ורצו להכניס את מפעליהם למפעלים של תעש בפריפריה. פלקסטרוניקס ברחה ברגע האחרון בגלל התנהלותה המזגזגת של הממשלה, מבקר המדינה שהתייחס לעסקה ושר האוצר שהתמהמה. הם הבינו שלא בטוח שתהיה מכירה של החברה, וחששו מכותרות לא חיוביות. כך, נשארנו עם אלביט והצלחנו להוציא ממנה מחיר", אומר יוגב.

"המחיר שבו נסגרה העסקה נמוך מזה שהוצע לפני שנתיים. אבל תעש שווה כיום קצת פחות. לפני המשא ומתן הציעו לי באלביט לרכוש את תעש, לפני אפסיידים (עליית ערך עתידית; ח"ע) ב–1.6 מיליארד שקל. המחיר עלה מאז. בהמשך, אמרו לי באלביט, 'אם תכריעו לטובתנו במעבר לנגב נוסיף עוד 100 מיליון שקל'. גם התזרים הקצר של אז של תעש הטריד אותם. מה שהתברר כלא בעייתי. כתבתי מכתב לשר האוצר ולשר הביטחון קצת אחרי המגעים עם אלביט, שבו ציינתי שאפשר לגמור את העסקה ב–1.85 מיליארד שקל במחירים של אז. גמרו את זה שנתיים אחר כך ב–1.8 מיליארד שקל, פשוט כי תעש לא עמדה בתחזיותיה. תעש כרגיל הוכיחה שאם נחכה יותר מדי זמן — נצטרך לשלם עוד כסף".

רקטה של תעש. החיבור עם האלקטרוניקה של אלביט ייצר דור
חדש של תחמושת מדויקת
תעשייה צבאית

4. לרוכשים הזרים לא היה סיכוי

ההתקפלות של כלל המתמודדים הזרים נובעת בין היתר מכך שביכולתה של אלביט, כשחקנית המעורה בנעשה במסדרונות מערכת הביטחון, לתמחר את הערך המוסף באופן שאף שחקן אחר אינו מסוגל לו. תהליך מכירת תעש כולל בתוכו שורה של הסכמים עם עובדי החברה, שרוכשים זרים יתקשו לבצע. שחקן זר גם יתקשה למשל לתמחר את התרחיש שבו צה"ל מפקיע שטחים של תעש בדרום לצורכי שימושו כשטחי אש. גם הבנה של המשמעות של פרויקטים של מערכת הביטחון ומכרזים עתידיים מבחינה כספית היא לא משהו שחברה שהמטה שלה יושב בארה"ב יכולה להבין. במישורים האלה לאלביט היה יתרון מובנה במכרז.

האמונה של אנשי האוצר בכך שאין חשש מהכוח שאלביט תצבור עתה, לאור העובדה שמשרד הביטחון חזק יותר מאלביט, לא תעמוד תמיד במבחן המציאות. במקרים רבים ישראל מנועה מלהעביר ייצור של חלק ממערכות הנשק לגורמים זרים ברמה האסטרטגית. בכל הנוגע לביטחון המדינה, צה"ל מעדיף להשאיר חלקים מהייצור בישראל. איש אינו רוצה להיות תלוי בעתות חירום ברצונם הטוב של מפעלים אמריקאיים. מההיבטים האלה העסקה מעצימה את אלביט הרבה מעבר לרצוי.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#