"הכל גן עדן"? הסכנה הכלכלית הגדולה שניצבת בפני ישראל

דו"ח OECD משבח את מצבה המאקרו־כלכלי של ישראל: מאז שנת 2000 צמח התמ"ג בשיעור כפול מזה של מדינות הארגון, האבטלה נמצאת בשפל היסטורי, והחוב נמוך ■ מנגד, העוני מחמיר - והפילוג בעם מאיים על הכלכלה הישראלית בטווח הארוך

חגי עמית
חגי עמית
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
הפגנת חרדים נגד גיוס
הפגנת חרדים נגד גיוס לצבא בירושלים, ב-2017צילום: אמיל סלמן

מי שקרא את הדו"ח התקופתי של OECD על ישראל שפורסם היום היה עשוי להיזכר בנאום ארבעת השבטים שנשא נשיא המדינה, רובי ריבלין, באמצע 2015. בנאום הזהיר ריבלין כי על החברה הישראלית להתמודד עם הפיצול שלה. בדומה לכך, גם אנשי ארגון המאגד את המדינות המפותחות מרבים במחמאות על המצב הפיסקלי האיתן של הכלכלה הישראלית, אבל מזהירים כי הסכנה הכלכלית הגדולה שניצבת בפניה טמונה בשסעים ובפיצול החברתי של אזרחי המדינה.

הדו"ח מלמד כי הצורך לאחד את החברה הישראלית ולגשר על הפערים בה כבר אינו רק צורך חברתי, כי אם כלכלי. כפי שמגדיר זאת הדו"ח: "החברה הישראלית סובלת מפיצול רב ושסעים, המאיימים על התוצאות הפיסקליות הטובות שלה, לטווח הארוך".

האמירה הזאת בולטת לאור הנתונים שמציג הדו"ח, שמעידים כי ברמה המאקרו־כלכלית, נכון ל–2018, "הכל גן עדן" — כפי שנוהג לומר שר הביטחון, אביגדור ליברמן. דו"ח OECD מזכיר כי מאז שנת 2000 צמח התמ"ג בישראל בשיעור כפול מזה של מדינות OECD; כי שיעור האבטלה נמצא בשפל היסטורי, עם 4% מובטלים בסך הכל ב–2017 ו–2.3% מובטלים שלא מבחירה; וכי בזמן שהחוב הציבורי במדינות OECD ממריא ליותר מ–110% מהתמ"ג, בישראל הוא מתקרב ל–60%. הצמיחה הישראלית מציגה התאוששות זה ארבע שנים. האינפלציה קרובה לאפס, אבל לא שלילית כמו בשלוש השנים האחרונות. כל הפרמטרים האלה זוכים לשבחים מצד OECD.

הצמיחה הריאלית, בנקודות | החוב הציבורי, כשיעור מהתמ"ג

אזרחים רבים אינם נהנים מהצמיחה

הבעיה היא שכפי שהדו"ח מבהיר, המצב המצוין הזה אינו מתחלק בין כלל שכבות האוכלוסייה באופן שווה. לפי הדו"ח, רמת האי־שוויון אמנם קטנה במעט מאז 2007, הודות לשיעורי התעסוקה הגבוהים אצל הערבים — אבל העוני נותר נרחב.

הדו"ח מבהיר כי גם אם הצמיחה המהירה בשיעור התעסוקה שיפרה את חייהם של עניי ישראל, חלקם של העניים העובדים מכלל האוכלוסייה עלה. עניים אלה, הנמנים בעיקר עם החברה החרדית והערבית, מוצאים עצמם לכודים בעבודות הדורשות כישורים נמוכים. לפי הדו"ח, הבעיות המבניות האלה של המשק יתגברו לאור העובדה שהחרדים והערבים יהיו מחצית מהאוכלוסייה ב–2059.

העוני היחסי

כדי לשמור בכל זאת על ההישגים הכלכליים של ישראל, ב–OECD טוענים כי דרוש שיפור משמעותי בתשתיות, בחינוך ובשוקי המוצרים.

השיפור בתשתיות חיוני במיוחד, לאור העובדה — שהדו"ח מדגיש — שישראל סובלת מגירעון תשתיתי עמוק, במיוחד בתחום התחבורה הציבורית. הדבר גוזר על אזרחי ישראל זיהום אוויר חמור, ומביא לאפליה של תושבים על בסיס גיאוגרפי ולכך שתושבי הפריפריה סובלים מגישה גרועה לשוק העבודה.

הדו"ח מזכיר באופן ממוקד כי תשתיות טובות יותר, במיוחד ביישובים הערביים, ישפרו את רמת החיים ואת יכולת העבודה של אזרחי ישראל. הדו"ח מבהיר כי מי שייהנה במיוחד ממהלכים כאלה יהיו נשים חרדיות וערביות; ומזכיר גם כי הממשלה צריכה להקפיד על כך שהבחירה שלה בפרויקטים של תשתיות שהיא רוצה לקדם תהיה שקופה יותר.

הפגנת ערבים נגד הריסות בתים, ב-2017צילום: אוליבייה פיטוסי

היעדר תחרות בשוק המזון ובענף החשמל

לפי הדו"ח, חיזוק התחרותיות במשק ישפר את הפריון בתחומים רבים הנהנים כיום מהגנה שמגבילה אותם ורגולציה הרחוקה מלהיות מושלמת. כמו כן, נטען בדו"ח כי ישראל סובלת כרגע מדואליות גבוהה בין שווקים תחרותיים ללא תחרותיים.

שני שווקים שלפי הדו"ח סובלים במיוחד מהיעדר תחרות וחסמים מובנים, הגורמים לפריון נמוך, הם שוק המזון וענף החשמל. תחום נוסף שהדו"ח מביא כדוגמה לפגעים שנובעים מהיעדר תחרות הוא תחום התעופה: לפי הדו"ח, השכר בשדה התעופה ביחס לתוצר הוא כפול יחסית למדינות רבות באירופה; וכך גם מדד המעריך את הזמן שחולף בין הנחיתה להמראה של המטוסים.

פערי השכר בין נשים לגברים

הדו"ח מעניק שבחים להחלטות של ממשלת ישראל בשני העשורים האחרונים, אבל לא רואה המשכיות מלאה שלהן גם בעתיד. לפי הדו"ח, המצב הטוב של המשק נובע מרפורמות אמיצות שנערכו בשנות ה–2000. הצמיחה העתידית, לעומת זאת, צפויה להגיע בזכות ההכנסות מגילויי הגז הישראלי והמשך הדהירה של קטר ההיי־טק הישראלי — ולא בזכות רפורמות נוספות של הממשלה.

בין הבעיות של המדיניות הממשלתית, מצוין בדו"ח כי המגמה של הורדת חלקו של תקציב הביטחון בכלל ההוצאה לא נמשכה אחרי 2009, למרות הסכם כחלון־יעלון; וכי הפחתה בחלקו של תקציב הביטחון היא יעד שישראל צריכה לשאוף אליו. כמו כן, הדו"ח מזכיר כי המדיניות הפיסקלית של ממשלת ישראל מתפזרת במידת מה, והצלחתה להגיע לסוף 2017 עם גירעון נמוך נובעת מהכנסות חד־פעמיות ממסים. עם זאת, ב–OECD רואים בחיוב את העובדה שהגירעון נובע במידה רבה מהשקעות בחינוך וברווחה — שיכולות לתרום לצמיחה הישראלית בטווח הארוך. הדו"ח מבקר את העובדה שגם אחרי העלייה בהוצאה הממשלתית ב–2017, ההוצאה האזרחית בישראל נותרת נמוכה יחסית ליתר מדינות OECD.

הדו"ח אינו מציע להגדיל את הגירעון הישראלי לצורך הגדלת ההוצאה האזרחית, אלא מציין כי ניתן להגדיל את ההוצאה הציבורית באמצעות העלאת מסים, לאור העובדה שנטל המס בישראל נמוך יחסית כיום. הערה זו של הדו"ח נוגדת את עמדותיו של שר האוצר הנוכחי, משה כחלון.

ההוצאה האזרחית, כשיעור מהתמ"ג

בנוסף, הדו"ח מזכיר כי ניתן להגביר את יעילות גביית המסים ולהגדיל את שיעור המיסוי הירוק, שנועד להפחית את זיהום האוויר, למשל, ולחזק את המלחמה בהון השחור. בהקשר זה, הדו"ח מזכיר כי חלקה של הכלכלה השחורה בישראל כפול מחלקה במדינות כמו ארה"ב, קנדה ובריטניה, כשחלקן של העלמות המס על שכר הדירה גבוה במיוחד.