מחיר הבצורת: חוזרים לחסוך במים, החלב והירקות יתייקרו - תעשייה ומקרו - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מחיר הבצורת: חוזרים לחסוך במים, החלב והירקות יתייקרו

לפני כמה שנים חשבו ברשות המים שההתפלה תספיק לכל צורכי המדינה עד 2025, אך כעת מודים שם כי משק המים מצוי במצב קיצון ■ בקרוב: קמפיין לחיסכון במים ■ החקלאים מזהירים מייבוש שדות - והמים לגינון עירוני יקוצצו

69תגובות
תפילה לגשם בכותל המערבי
אמיל סלמן

"אנחנו נמצאים כעת בכותל המערבי. אלפי בני ישראל. בעניין הזה יש אחדות: כולם רוצים גשם, כולם רוצים הרבה מים. אנו עובדים על זה בכל הדרכים. אנו מביאים עוד 100 מיליון קוב, מורידים את מחיר המים וגם מתפללים - זה חלק מהעניין. אני מודה לכל מי שבא ומאמין שבשבוע הבא יירדו הרבה גשמים". את הדברים האלה אמר שר החקלאות, אורי אריאל, ביום חמישי האחרון של דצמבר, בעודו עומד בכותל המערבי עם אלפי אנשים ומתפלל לבוא הגשם. בשבוע שעבר הוא נענה, עם כמויות גשמים מרשימות.

אפשר להבין את הרצון של אריאל וחבריו להתפלל. חורף 2015–2016 הסתיים עם כמויות משקעים של 81% בלבד מהממוצע הרב־שנתי בשקלול ארצי. עונת הגשמים 2016–2017 היתה גרועה אף יותר, עם 71% מהממוצע הרב־שנתי. גם עונת 2017–2018 צפויה להיות כזו. במונחים של רשות המים, עד כה רק העונה הנוכחית מוגדרת רשמית כשנת בצורת. עם זאת, במבט על צפון הארץ מדובר בשנת בצורת חמישית.

עד כה השנה הוקצו לחקלאים במעלה כנרת (גליל עליון ורמת הגולן) וסובב כנרת 200 מיליון מ"ק — כ–11% פחות מאשר ב–2017 — המנוצלים במלואם. על פי רשות המים, מערכת המים הארצית תקצה לחקלאים רק 292 מיליון מ"ק ב–2018, לעומת כ–450 מיליון מ"ק ב–2017 (צריכת המים ב–2017 מוערכת ב–280 מיליון מ"ק), וככל שהשנה תהיה שחונה, הקצאת המים עלולה להצטמצם עד ל–210 מיליון מ"ק. כמו כן, הקצאת המים לגינון הציבורי ברשויות המקומיות בכל הארץ תופחת השנה ב–13%.

בעקבות המצב, בשבועות הבאים צפויה רשות המים להחזיר את הקמפיין "ישראל מתייבשת". בחינה של מגמות צריכת המים בישראל בשנים האחרונות מסבירה זאת. ב–2009 צרך כל אזרח ישראלי יותר מ–90 מ"ק של מים בממוצע. בקנה מידה היסטורי לא מדובר בכמות גדולה: ב–1990, לדוגמה, כל אזרח ישראלי צרך 115 מ"ק בממוצע. ואולם הצמיחה המתמדת באוכלוסייה, ובעיקר העובדה שלראשונה מאז שנות ה–60 כמות המשקעים הממוצעת בכל אחת מהשנים 2000–2010 היתה נמוכה מ–500 מ"מ — הביאו את רשות המים ומשרד החקלאות להבנה שיש לצמצם את צריכת המים.

מקורות המים של ישראל ב-2011- וב-2016, במיליוני מ"ק

בעקבות אותה הבנה הם השיקו ב–2008 את הקמפיין ישראל מתייבשת, שנחל הצלחה: ב–2011 כבר ירדה צריכת המים הישראלית ל–85 מ"ק לנפש. במקביל, התקדמה המדינה בתחום ההתפלה: ב–2010 נחנך מתקן ההתפלה בחדרה; בנובמבר של אותה שנה נחנך מתקן ההתפלה המורחב בפלמחים; ובסוף 2013 מתקן ההתפלה בשורק החל לספק מים.

הישראלים הרגישו שבעיות המים שלהם הן נחלת ההיסטוריה. בסוף 2013 הכריזו ברשות המים כי ניתן להודיע שיש מספיק מים לכל צורכי המדינה עד סוף 2025, ואולי מעבר לכך.

אם לא די בהכרזות אלה, באה שנת הגשמים הברוכה שהתרגשה על ישראל ב–2014–2015, שהגיעה לשיאה עם סופת שלג שסגרה את ירושלים. תקופה זו גרמה למה שיש מי שמגדירים כתחושת אופוריה בקרב הרשויות, שסברו כי בעיות המים של ישראל נפתרו. בעקבות זאת, הוחלט לבטל את הרכישה המתוכננת של 100 מיליון מ"ק ממתקני ההתפלה הישראליים, אף שלפי ההסכמים עם המדינה, העלויות הקבועות בגין ההתפלה כבר שולמו.

גם הצרכן הישראלי הפנים את המסר, וב–2016 עלתה הצריכה לנפש לרמה של 90 מ"ק לשנה. ואולם השנה המצב השתנה: רשות המים נאלצה להגדיל את רכישת המים המותפלים בכ–75 מיליון מ"ק עד סוף 2018.

מזח ליד מלון גינוסר
עופר וקנין

"מבחינת משקי הבית - תמיד יש מספיק מים"

צריכת המים הפרטית של אזרחי ישראל היא משמעותית למשבר. מאז שנת 2000 עקפו הצרכנים הביתיים את החקלאים בכל הנוגע לצריכת המים השפירים (שעברו טיהור ומיועדים לשימוש חקלאי) בישראל, וכ–400 מיליון מ"ק של מים שפירים מופנים כיום לצריכה ביתית. לעומת זאת, פחות מ–500 מיליון מ"ק של מים שפירים מופנים לחקלאות.

על פי החוק בישראל, שנקבע ב–2010, תעריפי המים והביוב צריכים לשקף את עלות הייצור וההובלה שלהם. ואולם האסטרטגיה הזאת פגעה במוטיבציה של הצרכנים לחסוך במים, שכן מחירם ירד בארבע השנים האחרונות בכ–40% — ובכך תמך בעלייה בביקוש. בעדכון התעריפים האחרון, שהיה בתחילת 2018, תעריפי המים לצריכה ביתית נותרו ללא שינוי ומסתכמים ב–8.92 שקלים למ"ק. לכן, לא ברור מדוע השר אריאל דיבר בכותל המערבי על הורדת מחירי המים כעל דרך התמודדות עם משבר המים.

"אנו חווים אירוע קיצון שלא נמדד כמוהו מאז ימי המנדט הבריטי, וכיום הצרכים למים גדולים הרבה יותר. איש לא יכול היה לחזות את זה. ידענו שיש שינויי אקלים, אבל אף מערכת לא יכלה להיות מתוכננת לעבודה על תרחיש קצה של חמש־שש שנות בצורת רצופות בצפון", אומר גלעד פרננדס, סמנכ"ל כלכלה ברשות המים. "מבחינת משקי הבית, תמיד יש מספיק מים", הוא מוסיף, ומסביר כי משקי הבית צורכים 400 מיליון מ"ק בשנה, ויחד עם המים הנצרכים לשימושים עירוניים, צריכת משקי הבית מגיעה ל–700 מיליון מ"ק בשנה.

כמות המשקעים השנתית, במ"מ

למרות זאת, פרננדס מסביר כי רמת הצריכה של משקי הבית ירדה מאז 2008, שהיתה שנת שיא בצריכה. "ב–2008 היה קמפיין חזק, ותאגידי המים החלו לנהל את המשק בצורה יעילה יותר. יחד עם ההשפעה של היטל הבצורת, ירדנו לצריכה של 88 מ"ק לנפש בשנה. נכון שעלינו מאז בחזרה לכיוון 100 מ"ק לנפש, אבל לא חזרנו לרמות של 2008, ואתה לא רוצה להחזיק מדינה שלמה במתח עם ביקוש כבוש למים".

באשר למשבר המים, פרננדס טוען כי "איש לא חזה חמש שנים קיצוניות כאלה שבהן הצפון מתייבש". לדבריו, ב–2014, שהיתה שנה ממוצעת, הרשות העריכה כי גם אם הצריכה תרד רק במעט לרמה ממוצעת, אפשר יהיה לשקם את מאגרי המים בצורה מתונה. "הנחנו שאם במקום שימוש של 100% במים מותפלים נשתמש ב–80%, נוכל גם לשקם את המאגרים וגם לא נעמיס על הצרכנים עלויות התפלה".

לדברי פרננדס, החזרת הקמפיין לחיסכון במים היא מהלך נכון, אף שהצריכה בישראל אינה גבוהה ביחס לעולם. "מדד הצריכה לנפש בישראל כולל עיריות, בתי ספר וגני ילדים — והוא עדיין נמוך בשליש מבקליפורניה ובעשרות אחוזים מאירופה. בנוסף, הניהול שלנו יעיל — לכל צרכן ביתי יש מד מים".

"חסר מימון. כיום כל חקלאי משקיע כמעט 100% מהונו העצמי"

בזמן שמחיר המים לצרכן הפרטי יורד, החקלאים מרגישים את המצב הנוכחי בכיסם — הקיצוץ במכסות פוגע ביכולת שלהם לייצר. יום לפני התפילה בכותל, יו"ר רשות המים, גיורא שחם, אמר לחקלאים בוועידת ישראל לחקלאות: "אם תיכננתם לגדל זן חדש של עגבנייה — אל תעשו זאת, כי אין מים. עצרו את הנטיעות ואת השתילות החדשות. אין מים".

עד 2017–2018 מי שעמד במוקד המשבר היו חקלאי הצפון. הבצורת הארוכה הגיעה עבורם במקביל לתיקון 27 בחוק המים, שהעלה את המחיר שהם משלמים עבור המים השפירים. התיקון נועד להשוות את מחירי המים שמשלמים חקלאים בחלקיה השונים של הארץ, וביטל את היתרון שממנו נהנו חקלאים בצפון, שמשקיהם היו ממוקמים בסמוך למקורות מים זולים כמו נביעות, נחלים וקידוחים מקומיים.

מתקן התפלה בפלמחים

"עמק החולה, לדוגמה, הוא האזור שניזוק באופן הקשה ביותר מהבצורת ומתיקון 27. אין לאזור הזה יתרונות יחסיים פרט לאדמה ולעובדה שעד לפני שנה היו פה מים זולים", אומר אלקנה בן ישר ממושב רמת מגשימים, מנכ"ל מכון המחקר והפיתוח של אזור הצפון.

מחירי התוצרת פשוט יעלו?

"כשמדובר בגידולים המיועדים לתעשיית המזון, כמו תפוחי אדמה, עגבניות, אפונה, תירס ושעועית, תעשיית המזון הישראלית יודעת לשלם עבורם מחיר מסוים בלבד, ובמחיר גבוה ממנו כבר לא כדאי לה לרכוש את הגידולים, כך שאם החקלאי הישראלי לא יוכל לעמוד במחיר, לא ירכשו ממנו בתעשייה את העגבניות או התירס".

אין חלופות - גידולים אחרים, רווחיים יותר?

"החלופות הן גידול שחת לבעלי חיים. הבסיס לגידול הזה הוא גשמי חורף, והתמקדות בו תביא לכך שבקיץ הקרקע תהיה אדמת בור. גם לכך יש מחיר. אזורים עם אדמת כבול יכולים להיפגע סביבתית אם לא יטפלו בהם כל השנה. זה יכול לפגוע בכנרת (אדמת הכבול באזור עמק החולה שיותירו ללא השקיה תתייבש, ובעקבות זאת חומרים שמצויים בה, כמו תרכובות חנקן, יזרמו לכנרת ויזהמו אותה; ח"ע) ובתיירות באזור".

לדברי בן ישר, "יש גידולים רווחיים יותר, שמצדיקים תשלום גבוה יותר על מים. אבל גם במקרה של הגידולים האלה, עליית מחיר המים תביא לירידה ברווחיות ולכך שהחקלאי יתפעל את המשק שלו על גבול הכדאיות. ברגע שחקלאי מרוויח 1,000 שקל לדונם במקום 1,500 — הוא פגיע יותר. תקיפה של מזיקים, לדוגמה, כבר יכולה להכניס אותו להפסד. מהר מאוד מגיעים למצב שבו חקלאים לא ירצו להסתכן. זה ישפיע על יכולת המשקים להמשיך לפעול.

צריכת המים בישראל, במיליוני מ"ק בשנה

"הקיצוצים במכסות המים עלולים להביא למצב שבו חלק גדול מהחקלאים פשוט לא יוכלו לגדל. לא יהיה להם טעם לזרוע את הגידולים החד־שנתיים. את הגידולים הרב־שנתיים (גידולים המניבים תוצרת במשך כמה שנים, כמו מטעים; ח"ע) אין להם ברירה אלא להמשיך להשקות. אי־אפשר לעקור מטע על בסיס בעיה של שנה אחת".

מה המצב ברמת מגשימים?

"ברמת מגשימים אנחנו מגדלים הכל — עצים נשירים סובטרופיים, כרם יין, גידולי שדה, ירקות ופרחים. יש לנו יכולת התמודדות סבירה עם המצב בגלל המגוון, שנותן לנו גמישות גדולה. למשקים קטנים קשה להגיע למגוון כזה.

"המדינה ומשרד החקלאות לא הבינו עד היום שאם במגוון ענפי תעשייה האיום העיקרי הוא שווקים מתחרים, בחקלאות נוספים על כך גם פגעי טבע, מזיקים ומחלות, שהם מרכיבי סיכון שלא קיימים באף ייצור תעשייתי אחר. ברוב העולם הבינו את זה, ויש תמיכה בחקלאים; בישראל כמעט שאין. התמיכות שאנו נותנים לחקלאים הן מחצית ממה שנותנים במדינות הארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי (OECD), ו–80% מהתמיכות שהם כן מקבלים מתקבלות דרך תמיכות עקיפות ומכסות.

"עד כה אפילו דברים שמקובלים בשאר ענפי התעשייה, כמו סיוע במימון להשקעות, לא היו בחקלאות. כעת מנסים להחיות את המימון הזה דרך חקיקה בכנסת. אבל נכון להיום, זה לא קיים, וכל חקלאי משקיע כמעט 100% מהונו העצמי".

אלי הרשקוביץ

מה כן אפשר לעשות?

"מדיניות נכונה להתמודדות עם המצב הנוכחי היא להגביר את רמת התמיכות במימון השקעות החקלאים, להקטין את הסיכון לחקלאי ולהכווין את החקלאים לגידולים יעילים יותר מבחינת השימוש במים — לדוגמה, גידולים אינטנסיביים חסויים (גידולי חממות; ח"ע) — משמע, גידולים שבהם אתה מפיק את אותה תפוקה של תוצרת משטח אדמה קטן יותר, כך שצריכת המים יעילה יותר. זה צריך להיות מלווה במענקים ייעודיים למו"פ בתחום היעילות בשימוש במים. הדברים האלה צריכים להיעשות מתוך מדיניות ברורה שבה המדינה מציבה לעצמה יעד לעודד התייעלות בשימוש במים.

"נושא אחר שצריך להיכנס אליו הוא אגירת המים. גם כיום חלק ממי השפד"ן (המשמשים להשקיה בדרום; ח"ע) נשפכים אל הים. באגם החולה יש בחורף תופעה של שיטפונות שזורמים לנחלים. אם בשיטפון היו אוגרים את המים, חלק גדול מבעיית חוסר המים בקיץ היה נמנע".

מי השיטפונות האלה דרושים כדי למלא את הנחלים והכנרת.

"יש בארץ די ימים שבהם יש זרימה בעקבות שיטפונות, שרובה חוזרת לים ורק חלק קטן ממנה מגיע למי התהום. אם היו מקימים מאגרים כדי לנצל זרימות שנוצרות בעקבות שיטפונות היינו מרוויחים עשרות רבות של מיליוני מ"ק, וכמות כזאת יכולה להיות שובר השוויון כשמדובר על היכולת של החקלאות לשרוד".

התפלת מי ים בישראל, במיליוני מ"ק בשנה

"חקלאות היא כמו קזינו שבו אתה 'all in'"

אם עד כה היתה הבצורת בעייתם של חקלאי הצפון, החל בעונת הגשמים הנוכחית, לפי התחזיות, הבצורת תגיע גם לחקלאי הדרום.

רן פרדמן, מנכ"ל גידולי השדה של קיבוץ רוחמה (גש"ר) שבנגב, מסביר כי גידולי השדה בקיבוץ מחולקים לשניים: בעל ושלחין. גידולי שלחין דורשים השקיה אינטנסיבית. הם נחשבים "עייפים" וצמאים למים, ומושקים בדרך של שליחת המים לערוגות. לעומת זאת, גידולי בעל דורשים פחות מים ומתבססים על מי גשמים.

"מיעוט המשקעים משפיע קשות על יבול הגרעינים בגידולי הבעל, המהווים שלושה רבעים משטחי הגידול", אומר פרדמן. "מכסת המים לכל יישוב היא היסטורית ואינה ניתנת כמעט לשינוי. אצלנו היא מאפשרת להשקות רבע מהשטחים. הירידה בכמות הגשמים משנה את היקף גידולי הבעל, ומכסת המים הופכת למגבלה על הכמות שנגדל.

"נכון להיום, מה שקורה אצלנו נראה כמו בצורת קשה. זרענו את כל גידולי הבעל שלנו ב–15 אלף דונם. הם נבטו ממעט המשקעים שהיו בתחילת החורף, וכעת הם על סף מוות — הם עלולים לנבול. אין לנו אפשרות להשקות שטחים בהיקפים האלה".

אייל טואג

בעקבות הבצורת, אומר פרדמן, הקיבוץ נאלץ לסנן בקפידה את הגידולים שיש באפשרותו לגדל, אך עדיין מתמודד עם תחרות קשה ביצוא. "אנחנו משקים את הגידולים שיותר כדאי לנו להשקות — אנחנו מגדלים בעיקר תפוחי אדמה וגזר, לצד גרעינים כמו חומוס, חמניות ותירס, המיועדים ליצוא ולשוק המקומי. היצוא בשנים האחרונות חלש מאוד. קמו לתוצרת הישראלית מתחרים בצפון אפריקה ובאגן הים התיכון, וסחורה מישראל היא לא הדבר הכי סקסי על המדף באירופה".

בנוסף להשפעת הבצורת על סוגי הגידולים, הבצורת מגדילה את ההוצאות על מים גם בגידולים שנבחרו להשקיה. "לא רק שאתה מקטין את היקף הייצור ואת ההוצאות — אתה גם מגדיל הוצאות", אומר פרדמן.

מה עושים כדי להתמודד עם השינוי הזה?

"יש אצלנו מגמה של מעבר לנטיעת מטעים, כדי לחלק את הסיכון גם לגידולים אחרים — חלקם גידולי נישה עם פוטנציאל רווח גבוה יותר, אבל עם השקעות גדולות יותר".

העונה הנוכחית אבודה?

"אני עוד חצי אופטימי. אני מגדל הרבה שנים, ויודע שבעסק הזה אם אתה לא שומר על אופטימיות — אתה בבעיה. חקלאות היא כמו קזינו שבו אתה 'all in' (מהמר על הכל). זה עסק לאנשים עם לב חזק, והאנשים שעוסקים בזה הם כאלה, אז הם לא נשברים".

מחירי הירקות צפויים לעלות?

מתקן ההתפלה בחדרה
תומר נויברג

"זה ישפיע על כל המשק. יצמצמו גידולי ירקות. ככל שכמות המשקעים נמוכה יותר בחורף הזה, יותר אזורים חקלאיים ייפגעו, וזה יוביל להקטנת ההיצע בגידולים ובמוצרים מושפעי חקלאות. הכי קריטי הוא מצבו של משק החלב. אם אין מזון בדמות גרעינים למשק החלב — מחיר המטרה עולה".

מחיר המטרה הוא המחיר המפוקח שמשלמות המחלבות לרפתנים תמורת החלב הגולמי, והוא מושפע בין השאר מעלויות התשומות של הרפתנים.

"הבצורת גורמת להשלכות כלכליות על גידולי הבעל", אומר אסף לוי, מנהל אגף גורמי ייצור במשרד החקלאות. "יש הרבה גידולי בעל שאין להם השקיית עזר ויכולים להיפגע מזה שאין גשם. נתונים לחסדי שמים, וכאשר אין השקיית עזר, נוצרת בעיה בנביטה, והכמויות לדונם קטנות משמעותית בצורה שמפחיתה את רווחיות הגידול".

לדברי לוי, "כיום כל הזנת הפרות מתבצעת מגרעיני יבוא ותחמיצים — המזון הרטוב שמייצרים בישראל. זה השחת שנשאר אחרי החיטה. אם יש בצורת ואין כמויות של חיטה, יש חשש אמיתי לבעיה באספקת מזון לרפתות, שמהווה כיום 60% ממחיר המטרה. לכן, יש חשש לעלייה במחיר המזון, שעלולה להביא לייקור מוצרי החלב — בטח המפוקחים.

"ב–2014 שידרו לנו אופוריה באשר לעידן ההתפלה. חיינו בתחושה שכל בעיות כמויות המים שלנו נפתרו — ופתאום ב–2017 מתריעים שהאקוויפרים מתייבשים ומקצצים את המים לחקלאות באופן דרסטי", אומר לוי, ומוסיף כי בעוד ב–2014 רשות המים לא קנתה מים מותפלים אף ששילמה תשלומים קבועים למתקני ההתפלה — ב–2018 ישראל תרכוש ממתקני ההתפלה 60 מיליון מ"ק יותר מהכמויות שנקבעו בהסכמים. לדבריו, "לא רק כמות המשקעים הביאה אותנו למקום הזה; אנחנו צריכים לשאול איך יכול להיות שאנו כיום במחסור".

"עד 2017 הקצאת המים השפירים לחקלאות עלתה"

מחיר המים המותפלים גבוה מדי עבור החקלאים, כפי שמסביר בן ישר: "ישראל יכולה להתפיל מים בהיקף בלתי־מוגבל, אבל לקיים חקלאות במחירי מים מותפלים זה בעייתי. המחיר של מ"ק מים מותפלים הוא חצי דולר. אם מוסיפים לכך את עלות ההולכה, החקלאות תתקשה לשלם מחיר כזה".

גם אם המחיר לא היה בעייתי, עבור חקלאים רבים, שימוש במים מותפלים אינו רלוונטי, שכן יש אזורים בארץ המנותקים ממערכת המים הארצית, ובהם מעלה כנרת, סובב כנרת, בקעת הירדן והערבה. כיום אין אפשרות לספק לאזורים אלו מים מותפלים, אף שמקודמות תוכניות שונות עבור האזורים — עבור אזור הכנרת יש תוכנית לתגבור ההזרמה של מים מותפלים מכיוון מערב, באמצעות מתקן התפלה שיוקם בגליל המערבי, וחברת מקורות מקדמת תכנון להנחת צינור בתוואי המוביל הארצי ממאגר אשכול (נטופה) לכיוון הכנרת. באשר לערבה, מתקן ההתפלה שייבנה בעקבה מתוכנן לספק מים לאזור.

מתקן ההתפלה באשדוד סובל מליקויים רבים, שלטענת מקורות נגרמו עקב ביצוע כושל של קבלני ההקמה שלו. המתקן אחראי לאספקת 17% מהמים המותפלים במשק והיה אמור לספק 100 מיליון מ"ק מי ים מותפלים בשנה, החל ב–2013. בפועל, המתקן הופעל רק בסוף 2015 והוא מסוגל לספק כיום 80–85 מיליון מ"ק בשנה, תוך שהוא מסב למקורות הפסד תפעולי של כ–30 מיליון שקל בשנה.

הפגיעה בחקלאים אנושה במיוחד, משום שגם הם ספגו את האופוריה בנוגע לפתרון בעיות המים הלאומיות. "עד 2017 הקצאת המים השפירים לחקלאות עלתה משנה לשנה", אומר לוי. "החקלאות התרגלה להקצאה של 440 מיליון מ"ק, בעוד החקלאים השתמשו ב–270 מיליון מ"ק — לחקלאות יש מקורות מים שנשענים על משק מי הקולחין, הזולים יותר. במקביל, מ–2006 ועד היום, עלה מחיר המים השפירים מ–1–1.4 שקלים למ"ק ל–2.5 שקלים, והיה אמור להגיע בהמשך ל–2.8 שקלים. החקלאים חשבו שאין בעיה של אספקת מים ועברו לגידולים רווחיים כמו אבוקדו וגפן יין, שיכולים לשאת את המחיר העולה של המים. כיום החקלאים עומדים בפני שוקת שבורה".

השנה גם אספקת מי הקולחין לחקלאי הדרום מהשפד"ן תקוצץ, בשיעור של 10%. רשות המים המתיקה את הגזירה של הקיצוץ באספקת המים השפירים והסכימה להקצות לחקלאים 280 מיליון מ"ק, במקום 210 מיליון מ"ק שהתכוונה להקצות מלכתחילה. אלא שההקצאה הזאת מתבססת על ההנחה שהגשמים בעונה הנוכחית יסתכמו ב–70% מהממוצע ולא פחות מכך, ועל כך שמפעל ההתפלה באשדוד יחזיק מעמד. אם כך, לא נותר אלא להתפלל.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם