ירושלים - הכי ענייה, ננטשת ומצבה רק מחמיר, הכרזת טראמפ לא תספיק - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הכי ענייה, ננטשת ומצבה רק מחמיר - הכרזת טראמפ לא תספיק כדי להציל את ירושלים

ראש העיר ירושלים מנהל קמפיין להגדלת התקציב הממשלתי לעירו בטענה שזו סובלת מקיפוח תקציבי מתמשך ■ באוצר טוענים כי העירייה אינה מבצעת צעדי התייעלות ■ בינתיים, בענף התיירות בעיר חוששים מטלטלות בגלל הכרזת טראמפ

52תגובות
דונלד ומלאניה טראמפ בירושלים
STRINGER/אי־אף־פי

הכרזתו של דונלד טראמפ על הכרת ארה"ב בירושלים כבירת ישראל לא יכלה לבוא לראש העיר ירושלים, ניר ברקת, בתזמון טוב יותר. ברקת נמצא בחודשים האחרונים במאבק מול משרד האוצר בניסיון להגדיל את ההעברות התקציביות של הממשלה לעירו. בשבועות האחרונים אף יצא בקמפיין חוצות ברחבי הבירה בטענה שיש לסיים את הקיפוח התקציבי ממנו היא סובלת.

בעוד שבועיים אמורה לעלות לוועדת השרים לענייני חקיקה הצעת החוק שדורשת לקבע תקציב בסיס שיועבר מהממשלה לעיר מדי שנה בסכום של 975 מיליון שקל כבר החל מ–2017 — וקובעת כי החל ב–2018 יתעדכן סכום המענק בהתאם לסכום השינוי השנתי הממוצע של ההוצאה לתושב בפורום 15 הערים העצמאיות בישראל (עיריות אשר אינן מקבלות מענקי איזון או מענקי פיתוח ממשלתיים). ב–2016 ו–2017 הועברו לעיריית ירושלים 700 מיליון שקל.

כל מי שביקר בירושלים מכיר את מראה המדרכות הבנויות מאספלט גם ברחובות ראשיים, ואת ההזנחה בחלק ניכר מהשכונות. ברקת, המכהן כראש העיר ירושלים מאז 2008, טוען כי מדובר בתוצאה של בור תקציבי מובנה, אך במשרד האוצר טוענים כי ההשוואות שעורך ברקת לפורום 15 הערים העצמאיות בישראל אינן במקום לאור העובדה כי כל יישוב במדינה יכול לדרוש להשתוות אליהן, וכי לא מדובר בגזירת גורל, אלא בהתנהלות שהעירייה צריכה לשפר.

באוצר טוענים עוד כי ברקת אינו מציג תוכנית אסטרטגית להתמודדות עם הפערים התקציביים ללא סיוע חיצונית וכי פרויקטים דוגמת קירוי אצטדיון טדי או השקעה בארנה יוצאים לדרך במקום מהלכים כמו ריצוף מדרכות, שגם ב–2017 עשויות מאספלט.

ראש עיריית ירושלים, ניר ברקת
אוליבייה פיטוסי

"דו"ח מקינזי הראה: ירושלמי שווה פחות"

ברקת בטוח שיש משמעות כלכלית להכרזה של נשיא ארה"ב על הכרתו בירושלים כבירת ישראל. "לטווח בינוני־ארוך בוודאי שיש לזה משמעות. בבירות אחרות בעולם אתה יכול לראות רווחים מפעילות בינלאומית של שגרירויות. יש לזה אפקט הילה גדול מאוד. ברגע שעיר כמו ירושלים מוכרת כבירת ישראל, מבחינה פסיכולוגית, עבור הציבור הבינלאומי מדובר בגושפנקא. זה נותן לעסקים בינלאומיים, שנמנעו מכך בעבר, אישור להגיע לירושלים. זה מכניס לעיר שגרירויות נוספות שהמשמעות שלהן היא מאות ואלפי עובדים שנדרשים לספק להן שירותים בעיר. קשה לי לכמת את אפקט ההילה, אבל מדובר במכפיל כוח גדול לכלכלת העיר", הוא אומר בראיון ל–TheMarker.

דרישות ברקת לתוספת תקציבית נשענות על הפערים הכלכליים בין תושבי ירושלים ליתר אזרחי המדינה. העובדה ששתי האוכלוסיות העניות במדינה — חרדים וערבים — מהווים את מרבית תושבי ישראל, והעובדה שבעיר שטחי מסחר מועטים, גורמת לכך שהכנסותיה ממסים מפגרות אחרי הממוצע הארצי. בעקבות זאת, תושבי ירושלים מקבלים פחות משאר תושבי ישראל בכל המישורים: הוצאות החינוך לתלמיד, למשל, הן 57% מהממוצע הארצי והוצאות הרווחה הן 47% מהממוצע הארצי, לפי דו"ח מקינזי ל–2015, שהוזמן על ידי העירייה במטרה לנמק את דרישותיה התקציביות.

באוצר יוצאים נגד דרישות ברקת ומנמקים זאת באמצעות שורה של הסברים. ראשית, העובדה שבדרישותיו התקציביות לאיזון ההוצאה לתושב של העירייה, ברקת מציג את ירושלים כעיר המונה 900 אלף תושבים, בעוד שבפועל מדובר בשתי ערים — מזרח ירושלים ומערבה, שהתנאים שמקבלים תושביהן שונים בתכלית — ולמרות העובדה ש–75 אלף מתושבי מזרח ירושלים השוכנים ממזרח לגדר ההפרדה אינם מקבלים כמעט שירותים מהעיר.

מערב העיר סוחב את המזרח

ההכרזה של טראמפ יכולה להיות הזדמנות להעלאת השאלה לגבי המשמעות הכלכלית של מזרח ירושלים. בלי להתייחס למשמעות הפוליטית, היית מוותר על מזרח ירושלים מבחינה כלכלית?

ברקת: "ירושלים היא כלכלה אחת. אתה לא יכול לעשות הפרדה בין עובדים יהודים לערבים, בין המערכות הרפואיות של שני חלקי העיר, בין התיירות לשני חלקי העיר, השירותים והמסעדות שנשענים על שני הצדדים. כל המערכות שיכולות לאפשר לנו צמיחה הן מערכות משולבות. לא צריך להסתכל על זה כנטל. אני לא רואה את כלכלת העיר מתפתחת שלא ביחד. אין דוגמה בעולם לעיד מחולקת שמתפקדת".

יש טענות באוצר נגד זה שהעירייה באה בדרישות תקציביות, אבל לא מתייעלת כמו שצריך, ושהעובדה שבבירה שוכנים קרוב למיליון איש אמורה להקנות לה יתרון לגודל בשירותים שהיא מספקת לתושבים, ולהוריד את העלויות.

"לשמחתי, דו"ח מקינזי מראה נתונים ברורים. אם בפורום 15 הערים העצמאיות בישראל יש 6.2 עובדי עירייה לכל 1,000 תושבים, בירושלים יש 4.1 עובדים. בשיעור הגבייה אנו דומים לממוצע הארצי, כך שאנו נותנים שירותים בתת־תקינה. דו"ח מקינזי הראה שירושלמי שווה פחות. סל השירותים שאנו נותנים הוא חצי מתל אביב.

קמפיין העירייה בירושלים
אמיל סלמן

"הפער בין ההכנסות להוצאות גדל ב–143 מיליון שקל בכל שנה. ההוצאות צומחות כתוצאה מגורמים כמו גידול טבעי והסכמים של עובדי העירייה במסגרת ההסתדרות ב–280 מיליון שקל בשנה, בעוד שההכנסות שלנו צומחות בפחות מ–140 מיליון שקל בשנה. זה פער שהמדינה לא עוזרת להתמודד אתו, פער תקציבי שכדי לסגור אותו צריך לקצץ שירותים או לייקר את הארנונה.

לטענת ברקת, "משרד האוצר לא צריך לחפש פתרונות בעירייה. הוא צריך להבין שכללי המשחק המוניציפליים לא מתקבלים על הדעת במקרה של ירושלים, ולתת מענה לאי־שוויון ולצורך שחל על ירושלים להשתוות לערים אחרות.

"כל הקונספט לא לברוח מהמציאות ולהתעלם מהעיר, אלא להתמודד עם האתגרים העירוניים ולתת להם מענה. נכון להיום, הם בורחים ולא מוכנים להתמודד מכל מיני שיקולים פוליטיים ועסקניים. יש כמה גורמים שמקדמים את האי־שוויון בין ירושלים לערים האחרות בישראל. מקדם אי־שוויון אחד הוא הפטורים מארנונה שמאפשרת המדינה להמון מוסדות שנמצאים בעיר. מקדם אי־שוויון שני הוא מבנה גביית הארנונה בישראל, שנותן יתרון לערים עם ריבוי נדל"ן עסקי".

"יש שר האוצר שלא מדבר אתנו"

מענק הבירה גדל והולך

עיריית ירושלים סובלת כבר שנים מגירעונות מצטברים בתקציבה. ב–2016 הסתכם הגירעון בכ–6.33 מיליארד שקל. העיר גם סובלת מנטישת תושבים, ומאזן ההגירה שלה שלילי. ב–2015, למשל, עזבו את הבירה 7,800 תושבים (בניכוי מספר התושבים שעברו לגור בה). באותה שנה יותר מ–18 אלף תושבים עזבו את העיר, ורק 10,200 איש בחרו לעבור אליה.

כמו כן, השכר הממוצע של תושבי ירושלים נמוך במיוחד: ב–2014 שכרם הסתכם ב–7,000 שקל בחודש, לעומת כ–8,500 שקל בחודש בממוצע הארצי. במקביל, האי־שוויון בירושלים גבוה מהממוצע בישראל (0.4 לעומת 0.3 במדד ג'יני, כש–0 מייצג שוויון מלא), כלומר קיימים פערים כלכליים גדולים יחסית בין התושבים.

בנוגע לטענת ברקת כי קיים גידול מובנה בהוצאות העירייה ניצבת העובדה שצמיחת האוכלוסייה מתקיימת גם בעיריות אחרות, וגם בהן העובדים מאוגדים במסגרת הסכמים המביאים לעלייה בשכרם.

אתם פועלים לקדם את האוכלוסייה? יש תוכניות ייעודיות של העירייה מעבר לתוכניות הארציות להכנסת חרדים למעגל העבודה לדוגמה?

הר הבית בירושלים
Oded Balilty/אי־פי

"הצגנו תוכניות והמדינה אימצה הרבה מהן. בשנים האחרונות יצרנו מכונים משולבים להכשרת עובדים. הקמנו מכון ממוקד למגזר החרדי, מכון למגזר הערבי, לעולים, לגמלאים ולצעירים. אנו עסוקים בהכנסת אנשים למעגלי התעסוקה ולסייע להוציא מעוני".

אילו עוד מהלכים צורכי השקעה תדרוש ההכרזה הנוכחית?

"נכון להיום, הבעיה הגדולה שלנו היא האוצר. יש שר אוצר שלא מדבר אתנו ודרג מקצועי שלא מתעסק אתנו. אנו מקבלים כתף קרה לחלוטין. הם לא מתמודדים עם האתגר. לצערי, זה הפך למשהו עסקני במקום להתמודד עם העובדות שמציג דו"ח מקינזי. בניגוד לרוח הגבית מנשיא ארה"ב וההבנה העמוקה שלו את מעמדה של ירושלים, אנחנו צריכים להיאבק על שיפור סל השירותים. בסוף, אם סל השירותים נמוך יותר — התושבים מקבלים פחות ניקיון ותרבות, וזה מה שגורם לתושב לעזוב את העיר.

"טענת האוצר שלא נקבל יותר מ–700 מיליון השקלים שקיבלנו ב–2016 משמעותה שירושלים ותושביה עושים שני צעדים אחורה".

כמה כסף אתם רוצים?

"אם רוצים להשוות את ירושלים לממוצע פורום ה–15, חסרים לנו 1.5 מיליארד שקל בתקציב השוטף. מזה תיגזר רמת הסיוע לעיר. אני מציג שאלה פתוחה לאוצר איפה אתם רוצים שנהיה. 51 ח"כים חתמו על בקשת התקציב שלנו. הח"כים מבינים, הציבור מבין, התקשורת מבינה — רק אנשי האוצר לא מבינים".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם