הלחץ הציבורי ישפיע? כחלון בוחן הגדלה של קצבאות הזקנה

שר האוצר מתכנן להקים ועדה לבחינת כלל הקצבאות ■ ייתכן שכחלון יבקש לחרוג מהמודל האוניברסלי, של תשלום קצבאות זקנה וילדים ללא קשר להכנסה, ולהעניק בנוסף רשת הגנה רחבה יותר לקבוצות חלשות ■ מומי דהן: "ביטול האוניברסליות הוא רעיון גרוע"

סמי פרץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
זוג גמלאים
גמלאים. קצבאות הזקנה כיום: 1,500–2,400 שקל צילום: אורן זיו
סמי פרץ

שר האוצר, משה כחלון, מתכוון להקים ועדה שתבחן את כל הקצבאות של הביטוח הלאומי — מקצבאות זקנה וילדים ועד לקצבת הבטחת הכנסה. המטרה היא לנסות לזהות עיוותים ותחומים שבהם מדיניות הקצבאות אינה משיגה את יעדיה.

אחד הדברים שכחלון היה מעוניין לקדם הוא דילול של היקף הקצבאות האוניברסליות. למשל, קצבאות זקנה וילדים שמשולמות לכולם ללא קשר למבחני הכנסה. ואולם הרעיון של ביטול האוניברסליות זוכה להתנגדות קשה בקרב מרבית הכלכלנים, לרבות כאלה שנחשבים לחברתיים. בנושא זה קיימת הסכמה רחבה בין כלכלנים, על כך שעיקרון האוניברסליות הוא חשוב, וביטולו יגרום להרעה במצבם של העניים.

אינטואיטיבית, ניתן לחשוב שהקצאת סכום מסוים לנזקקים בלבד תגדיל את הקצבה שהם מקבלים ותשפר את מצבם היחסי. אך בפועל, קצבאות שניתנות לעניים בלבד יוצרות עיוותים שמביאים בסופו של דבר לשחיקה חדה של סך הקצבאות שמשולמות להם. על הדרך, הן גם מהוות סוג של מס על השכבות החזקות שמשלמות ביטוח לאומי, אך לא מקבלות בבוא העת את הקצבאות.

ח"כ אלי אלאלוף ממפלגת כולנו, שתומך בביטוח הקצבאות האוניברסליות — בנימוק שאין טעם להעניק קצבאות לאוכלוסייה אמידה שאינה נזקקת להן — ערך בשנה האחרונה כמה בדיקות ושיחות עם כלכלנים ואנשי משק, כמו מומי דהן, מיכאל שראל, דניאל גוטליב מהביטוח הלאומי וג'וני גל, ונתקל בהתנגדות עזה לביטול הקצבאות האוניברסליות.

שר האוצר, משה כחלוןצילום: אמיל סלמן

דהן, מבית הספר למדיניות ציבורית באוניברסיטה העברית, שנחשב כלכלן חברתי, מתנגד לביטול האוניברסליות. הוא מנמק זאת בכך שקצבאות דיפרנציאליות יכולות לייצר "מלכודות עוני".

"אנשים שנמצאים מעל הרף שנקבע במבחני הכנסה ירצו לרדת בהכנסה וכך ייכנסו לעוני. התמריץ להיחלץ מעוני ייחלש, ולכן ביטול האוניברסליות הוא רעיון גרוע", אומר דהן. לדבריו, ביטול האוניברסליות כמוהו כהעלאת מס, ולכן מוטב להעלות מסים כי זה יגרום לפחות בעיות תפעוליות בביטוח הלאומי שמטפל בתשלום הקצבאות. עוד הוסיף דהן כי כלי מדיניות סלקטיביים שמופנים לאוכלוסייה ענייה, גורמים לאורך זמן לשחיקה בערכם, והמשמעות היא שהקצבאות יהיו דלות עם הזמן.

בינתיים, הלחצים המופעלים על משרד האוצר להגדיל את קצבאות הקשישים, הנכים, הבטחת הכנסה וקצבאות אחרות, הביאו את שר האוצר להחלטה להקים ועדת מומחים ולבחון את סוגיית הקצבאות והתאמתה למציאות הכלכלית.

תג מחיר של מיליארדי שקלים

החגיגות המוגזמות על "עודפי ההכנסות ממסים" עושות את שלהן, ומזמינות לחצים כבדים על תקציב המדינה עם דרישות מכל הסוגים: העלאת קצבאות הנכים והקשישים והנהגת ביטוח סיעוד ממלכתי. כל זאת, עוד לפני הדרישות לתוספות שכר למורים לשוטרים ולמגזרים אחרים.

לא מדובר בכסף קטן. כל דרישה נושאת עמה תג מחיר של מיליארדי שקלים. לכאורה, זה מקל על היכולת של משרד האוצר לדחות אותה, אבל מעמת את הממשלה עם השאלה מהו עומק מדיניות הרווחה שלה. במקרים רבים, עומק הרווחה נקבע לפי עוצמת הלחצים של המגזר הלוחץ — וכך נוצרת במקרים רבים מדיניות רווחה תוצאתית: מה שהממשלה נותנת משקף את מה שהצלחנו להוציא ממנה — ולאו דווקא מדיניות רווחה אידיאולוגית ומסודרת שקובעת סדרי עדיפויות מנומקים, כלכלית וחברתית.

שלשום דנה ועדת השרים לענייני חקיקה בהצעת חוק של הח"כים איציק שמולי (המחנה ציוני) ומיקי זוהר (הליכוד) להשוואת קצבאות הזקנה לשכר מינימום. כצפוי, ההצעה לא אושרה משום שמדובר במהלך יקר במיוחד.

קצבאות הזקנה כיום נעות בין 1,500 ל–2,400 שקל והעלאתן לאזור שכר המינימום (5,300 שקל) תעלה למדינה עשרות מיליארדי שקלים. על פי הערכה שנעשתה במשרד האוצר, הצעת החוק תעלה בנוסח הנוכחי שלה כ–60 מיליארד שקל, ואם מביאים בחשבון את תהליך ההזדקנות של האוכלוסייה זה יגדל אף יותר.

שמולי מתעקש על עיקרון האוניברסליות, כלומר לתת לכל אדם קצבת זקנה כזו, אף שפירושה עלויות גבוהות במיוחד וגם תשלום קצבת זקנה לאנשים אמידים במיוחד שאינם זקוקים לה.

ירידה נוספת בשיעור הקשישים העניים

כחלון כבר פעל זמן קצר לאחר כניסתו לתפקיד להעלאת קצבת הזקנה במאות שקלים למקבלי הבטחת הכנסה בלבד. העלאת קצבאות הזקנה לפני כשנתיים ביוזמתו הביאה לירידה מסוימת בשיעור הקשישים העניים מ–23% ל–21.7%. התקציב הכולל לקצבאות זקנה ושארים הסתכם בכ–29.6 מיליארד שקל ב–2016.

אלאלוף מעריך כי במדידות הבאות תירשם ירידה נוספת בשיעור הקשישים העניים, אך כדי לחלץ רבים מהם מהעוני, נדרש מהלך אגרסיבי בתחום הקצבאות. בכיר במשרד האוצר אמר כי במהלך הכנת תקציב המדינה ל–2019 יש כוונה להגדיל את קצבאות הקשישים, אך הוא לא ציין באיזה מנגנון ובאיזה היקף. ההערכה היא שהקצבה תוגדל למקבלי הבטחת הכנסה, ובכך יגדל המרכיב הסלקטיבי של הקצבאות, אך עוד אין על כך החלטה.

המודל ההיברידי לא מחסל את האוניברסליות, כי הקצבה עדיין תשולם לכולם, אך משפר את מצבם היחסי של קשישים עניים שאין להם מקור הכנסה אחר זולת הקצבאות שמשלם הביטוח הלאומי. ייתכן כי זהו המודל שכחלון יכוון אליו, בוועדה שתבחן את סוגיית הקצבאות. מצד אחד, לשמור על כך שכולם ימשיכו לקבל קצבאות זקנה וילדים, אך מצד שני, לנסות לזהות את הקבוצות החלשות הזקוקות לרשת הגנה רחבה יותר.

בביטוח הלאומי מאוד לא אוהבים את הרעיון הזה הן ברמה העניינית והן ברמה התפעולית. עניינית, כי שינוי כזה יגרום לחיסול העיקרון הביטוחי בעבודת הביטוח הלאומי ויהפוך את המוסד למעין לשכת סעד שגם תטיל סטיגמה על מקבלי הקצבאות. ותפעולית, משום שבדיקה פרטנית של כל מבוטח ומצבו תטיל עומס אדיר על המערכת וגם תזמין רמאויות. כמו כן, המוטיבציה של אנשים שנתוניהם גבוליים לרדת בהכנסתם (אם בצמצום שעות העבודה ואם באי־דיווח אמת על הכנסותיהם) תגדל.

הגורמים המקצועיים במשרד האוצר גם מתנגדים להעלאה דרמטית בקצבאות הזקנה. אחד הנימוקים שלהם הוא שמהלך כזה יפחית את התמריץ לחסוך לגיל פרישה, ויביא לירידה בהיקף החיסכון במשק. לכך יהיו מן הסתם גם השלכות על היכולת לממן פעילות כלכלית ועל הצמיחה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker