איך צחקו עלי בשוק כשניסיתי לשלם על פירות וירקות עם כרטיס אשראי - תעשייה ומקרו - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
פרשנות

איך צחקו עלי בשוק כשניסיתי לשלם על פירות וירקות עם כרטיס אשראי

המע"מ בישראל חל על 80% מהצריכה לעומת 50% בכמה מדינות אירופיות - ובכך מגדיל את האי־שוויון ■ אך הפטור מתשלום מע"מ על פירות וירקות אינו הפתרון, ויוצר בעיה גדולה בהרבה

76תגובות
שוק נתניה. הניסיונות לבטל את הפטור ממע"מ על פירות וירקות לא צלחו
עופר וקנין

ביום שישי נקלעתי לשוק תוסס באחת מערי השפלה ללא מזומן. שלפתי את כרטיס האשראי, אך במהרה התברר שאמצעי התשלום הזה מוגבל למדי. כשקניתי מאפים, גבינות או סלטים, המוכרים כיבדו את הכרטיס, אך בכל דוכני הפירות והירקות הם דרשו מזומן בלבד, ואפילו לעגו לי קצת כששלפתי את כרטיס האשראי.

לא חקרתי את המוכרים מדוע הם מסרבים לקבל תשלום באשראי. יש גבול כמה טמבל אפשר להיות כשמסתובבים בשוק. מדובר בענף שמתנהל ברובו במזומן, וללא קשר יציב ואדיב עם שלטונות המס. "כלכלה שחורה" קוראים לזה, והיא התפתחה משום שהמדינה מעניקה פטור ממע"מ ברכישת פירות וירקות, כדי לעודד את החקלאים ואת צריכת הפירות והירקות, שהם בריאים יותר ממאפים.

הנוהל הפך את הענף לגן עדן לירקנים ומשווקי ירקות ופירות. נזכרתי באירוע הזה השבוע, כשמשרד האוצר פירסם סקירה מקיפה של השפעת המע"מ על האי־שוויון בישראל. על פי הסקירה, המע"מ בישראל מגדיל את האי־שוויון (הפער בין עשירים לעניים) בכ–6%. בעשירון התחתון, שמוציא את מרבית הכנסתו על צריכה, תשלום המע"מ הוא 29% מההכנסה ברוטו, לעומת 10% בכלל האוכלוסייה ו–6% בלבד בעשירון העליון.

מע"מ מוגדר כמס עקיף, להבדיל ממס הכנסה, שמוגדר כמס ישיר. מס הכנסה משלם מי שעובד ומשתכר מעל סכום מסוים. מע"מ משלם כל מי שצורך. כלומר כולנו. במובן הזה, מדובר במס שמגדיל את הפערים בין עשירים לעניים. בעוד מס ההכנסה עולה ככל שרמת השכר שלנו עולה (מס פרוגרסיבי), מע"מ לא קשור לרמת השכר שלנו, וכולנו משלמים את אותו שיעור — באלפיון העליון או במאיון התחתון (ולכן זהו מס רגרסיבי).

.

שיעור המע"מ בישראל אחיד על כל המוצרים, ובכך אנחנו שונים ממדינות רבות, שבהן המע"מ דיפרנציאלי ומשתנה ממוצר למוצר. הדיפרנציאליות מאפשרת לצמצם את הרגרסיביות. למשל, על מוצרי יוקרה שאותם קונים העשירים אפשר להטיל מס גבוה יותר, ועל מוצרי צריכה בסיסיים שאותם קונים העניים אפשר להטיל מע"מ נמוך יותר. כך יכולים שיעורי המע"מ לנוע מאחוזים בודדים ועד 25%, ואף יותר. זו דרך טובה להטיל את נטל המס על אנשים אמידים. זו גם דרך טובה לווסת צריכה מסוימת; המע"מ על מוצרים בריאים יהיה נמוך יותר, ועל מוצרים עתירי שומן וסוכר יגבו מע"מ גבוה במיוחד.

בישראל המע"מ אחיד כאמור, וחל על 80% מהצריכה, לעומת 40%–60% מהצריכה בכמה מדינות אירופיות (בלגיה, יוון, הונגריה, אירלנד ובריטניה) שנבדקו בסקירת האוצר. זה גורם לכך שהמע"מ מגדיל את האי־שוויון בישראל יותר מאשר בכל המדינות שנחקרו. למרות זאת, באוצר לא מתרגשים כל כך מהממצאים, ולא מתכוונים לפעול לשינוי המצב.

כששטייניץ הרים ידיים

הבדיקה שנעשתה לא מספקת את כל המידע הדרוש כדי לקבוע עד כמה המע"מ בישראל מחולל פערים. המידע החסר הוא אותה כלכלה שחורה בלתי מדווחת. ברור לכל כי אנשים רבים, ודאי בתחום הפירות והירקות, אינם מדווחים על הכנסות האמת שלהם. ייתכן גם שאותם אנשים משתייכים לכאורה לעשירונים התחתונים, כי הכנסתם המדווחת נמוכה בהרבה מהכנסתם האמיתית.

ללא הטלת מע"מ על פירות וירקות (גם אם בשיעור נמוך מ–17%), קשה לדעת מהו היקף הכסף השחור שמתגלגל בענף. גם קשה לדעת איך היו נראים הפערים בין עשירים לעניים אילו ענף הפירות והירקות לא היה פטור ממע"מ. סביר להניח כי אילו היה מוטל מע"מ על פירות וירקות, והעוסקים בתחום היו משלמים מס אמת, היינו רואים תזוזה של לא מעט אנשים בין עשירונים.

יש שתי סיבות מרכזיות והופכיות להתפתחות כלכלה שחורה כשמדובר במע"מ: כשאין מע"מ, אין רישום ודיווח על עסקות. לעומת זאת, כשהמע"מ גבוה, המוטיבציה לבצע עסקות "בלי קבלה" עולה.

חלקה של הכלכלה השחורה בישראל אינו ידוע, אך מוערך ב–20% מהתוצר, כלומר כ–200 מיליארד שקל, ואולי קצת יותר. גם אם המספר נמוך יותר, עדיין מדובר בהיקפים אדירים. מי שלא דורש חשבונית מהאינסטלטור כדי להתחמק מתשלום מע"מ, מאפשר לו לא לדווח על הכנסותיו האמיתיות. כף גם לגבי שוק הפירות והירקות, שבו חלק עצום מהפעילות אינו נרשם ואינו מדווח. אם המדינה תבדוק את הכנסותיה משוק זה, היא עלולה לגלות שהיקף הפעילות המדווח בו קטן, באופן שעלול לעורר דאגה, וליצור את הרושם שאנחנו לא אוכלים מספיק פירות וירקות.

הבעייתיות של הענף הזה ידועה, ובעבר נעשו כמה ניסיונות כדי לבטל את הפטור ממע"מ על פירות וירקות. האחרון שניסה לעשות זאת היה שר האוצר לשעבר, יובל שטייניץ. הוא הוביל את המהלך במשך כמה חודשים, וכשזה היה ממש קרוב ליישום, ראש הממשלה בנימין נתניהו אמר לו: רד מזה.

יותר מאשר נתניהו נכנע ללובי החקלאי, נראה כי הוא נרתע מהטלת מע"מ על פירות וירקות בשל חשש מזעמם של הצרכנים. מהלך כזה, כשהוא נעשה בתקופה שבה השיח הציבורי ממוקד ביוקר המחיה, הוא גול עצמי פוליטי. ירקות ופירות עדיין נחשבים מוצרים בסיסיים ואף סמליים, שייקורם נתפש כמוקש פוליטי, אף שמדובר בצעד ענייני.

ייתכן שהדבר הנכון לעשות הוא להטיל מע"מ כלשהו על פירות וירקות — אפילו נמוך — כדי שהענף הזה יהיה מדווח, ונגוע פחות בכלכלה שחורה, במקביל להורדה מסוימת של המע"מ על כל שאר המוצרים, כדי לא לגרום לעלייה ביוקר המחיה. ואולם צעד כזה דורש מוכנות פוליטית, ובשלב זה יושב במשרד האוצר שר שלא מוכן לשמוע על העלאות מסים, מאז שנכווה בניסיון להטיל מס על בעלי שלוש דירות ומעלה.

שר האוצר משה כחלון לא יעשה זאת מסיבה נוספת. אין לו עניין לעבור את מה ששטייניץ עבר בזמנו עם החלטתו להטיל מע"מ על פירות וירקות — גם לחטוף ביקורת ציבורית וגם להתקפל בסופו של דבר, כדי שנתניהו יצא שוב כגיבור הגדול שמונע את ייקור העגבניות והמלפפונים לעם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#