התוכנית לחיזוק התעשייה: להגדיל את פריון העובדים ב-20% בתוך עשור - תעשייה ומקרו - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

התוכנית לחיזוק התעשייה: להגדיל את פריון העובדים ב-20% בתוך עשור

התוכנית לא מגדירה יעד בכל הנוגע לשיעור של תוצר התעשייה בתוך כלל התוצר של המשק הישראלי ■ מרבית חברי הוועדה סבורים כי בנק ישראל לא צריך לשנות את התנהלותו בנוגע להתחזקות השקל

2תגובות
חברות ארסלור פלדה, מתכת, פלדה, פועל, תעשייה, תעשיות
אי־פי

ביום ראשון האחרון רגע לפני ראש השנה, הגיעו ראשי התאחדות התעשיינים להסכמות עם שר האוצר משה כחלון ומנכ"ל משרד האוצר שי באב"ד, בנוגע להמלצות הוועדה הציבורית לחיזוק כושר התחרות של התעשייה הישראלית.

ועדת התעשייה פעלה במקביל לשני צוותים נוספים שעיסוקם חופף במידה רבה לתחום שלה: צוות הגדלת הפריון שהוקם כבר לפני שנה וחצי, והרפורמה במכללות הטכנולוגיות שהאוצר יזם ביוני 2016. דו"ח הוועדה מתייחס בפירוט גם לנושאים אלו, ולמעשה חלק ניכר ממסקנות הדו"ח משקפות את מסקנות הצוותים האלו – במידה ויפורסמו.

קרוב ל-90 עמודים כוללת טיוטת הדו"ח של הוועדה שהגיעה לידי Themarker. הוא כולל המלצות כלליות למכביר, אבל לא מגדיר יעדים כמותיים למרבית הצעדים שעליהם הוא ממליץ.

הוועדה כן מגדירה בתחילת הדו"ח שיעד התוכנית הוא להגדיל את התוצר לעובד בתעשייה הישראלית ב-20% (במצטבר) יותר לעומת הגידול בתוצר לעובד במדינות ה-OECD, בעשור הקרוב. זאת בעוד בעבר דובר בוועדה על הגדרת יעדים גבוהים יותר. הוועדה לא מגדירה יעד בכל הנוגע לשיעור של תוצר התעשייה בתוך כלל התוצר של המשק הישראלי. זאת, למרות שחלקה של התעשייה הישראלית בכלל התוצר של המשק הוא כ-13.4% כיום, לעומת 16.1% בממוצע באיחוד האירופי.

לעומת זאת, הדו"ח חוזר שוב ושוב על העיקרון של שילוב האוכלוסייה החרדית והערבית בכח העבודה, באמצעות תמריצים שונים כמפתח לעידוד התעשייה – אבל לא מגדיר יעדים בתחום זה. חלק גדול מדי מההמלצות קובע בחינה עתידית של הנושאים הבעייתיים והקמת צוותים נוספים. בין אם מדובר על הקמת צוות בין-משרדי לבחינת השלכות רגולציית השפכים על התעשייה, על הקמת צוות למיפוי חסמים וגיבוש פתרונות בתחום התכנון והבנייה, או על המלצה לבחינה של החסמים הניצבים בפני מפעלי תעשייה קטנים ובינוניים בשימוש בכלי הסיוע השונים שהמדינה מציעה. טבען של המלצות כלליות שכאלו הוא שקשה יותר לעקוב אחרי ביצוען. עם זאת, כדאי לשים לב לסדרה של אמירות בעלות משמעות שקיימות בתוך הדו"ח.

כך, בנוגע לאחת הסוגיות שבגינן התעשיינים מלינים השכם והערב – סוגיית התחזקות השקל המכבידה עליהם ושהיוותה תמריץ לפעילות הוועדה  – מרבית חברי הוועדה סוברים כי בנק ישראל לא צריך לשנות דבר בייחס להתנהלותו כיום – והפתרון לבעיה הוא הגברת כושר התחרות של התעשייה.

בניתוח הסיכונים וההזדמנויות שרואה לפניה התעשייה הישראלית מזכירה הוועדה את זמינות הגז הטבעי במשק הישראלי כאחת ההזדמנויות המרכזיות הניצבות בפני התעשייה המקומית. בימים שבהם תקלה באסדה דרכה מוזרם הגז ממאגר תמר משבשת את אספקת הגז למשק למשך 10 ימים – ההערה הזו מקבלת משמעות מחודשת.

הוועדה מדגישה בדו"ח שלה את חשיבות חשיפת התעשייה למסחר בינלאומי, לאור ההשפעה החיובית של מסחר זה על הפריון. גם כאן, כדאי לשים לב להגדרה זו בימים שבהם האוצר מוריד מכסים וועדת ההיגוי להסרת חסמים ליבוא אישי אמורה להגיש את מסקנותיה.

הדו"ח מייחד גם דאגה להשפעת התעשייה על איכות הסביבה – וממליץ על הקמת מרכז ידע סביבתי לתעשייה בת-קיימא – על מנת להרחיב את הידע של התעשייה המקומית על שיטות חדשניות להפחתת זיהום, ובפרט על שיטות להפחתת זיהומים במקור ואופן יישומן. בנוסף ממליצה הוועדה על הפעלת מערכי ייעוץ אשר יסייעו לתעשייה לזהות וליישם פרויקטים של הפחתת זיהומים במקור.

החינוך הטכנולוגי לא רלוונטי

חלק ניכר מהדו"ח מוקדש לצורך בשיפור החינוך הטכנולוגי. באגף זה הוועדה מטילה ביקורת ישירה במה"ט – המכון הממשלתי להכשרה בטכנולוגיה ומדע - הכפוף למשרד הכלכלה. לפי הדו"ח, מניתוח נתוני הסטודנטים במכללות הטכנולוגיות המפוקחות על ידי מה"ט, עולה כי הקצאת המשאבים הכספיים והלימודיים לקויה, באופן שמותיר חלק ניכר מהבאים בשערי המוסדות הטכנולוגיים ללא הסמכה מספקת בתום תקופת לימודיהם.

בין היתר, הוועדה מסבירה כי בשל שיטת התקצוב, הרוב המוחלט של הסטודנטים הלומדים במכללות, כ-95% , לומדים במסלול להנדסאים. זאת למרות שקיים מסלול מובנה גם לטכנאים מוסמכים, ואף כי מעל ל-50% מהסטודנטים שהחלו את הלימודים אינם מסיימים אותם.

הוועדה גם מזכירה כי כ-40% ממסיימי הלימודים אינם עובדים במקצוע הנלמד. נתון שמשמעותו היא שקיימים פערים גדולים בין מסלול הלימודים לבין התאמתו לשוק התעסוקה.  

הדו"ח אף מזכיר כי ב-2013 נחתם סיכום בין משרדי הכלכלה והאוצר, ובו מתווה לשיפור מערכת ההשכלה הטכנולוגית - שכמעט הכפיל את תקציב של המכללות, וקבע רף מינימלי של 450 סטודנטים לגודל של מכללה. אלא שארבע שנים אחרי תחילת יישום המתווה תוצאותיו לא מורגשות, והדו"ח הנוכחי מדגיש כי יש להבטיח קיטון משמעותי במספר המכללות הקיימות כיום.

הוועדה ממליצה על יצור מסלול מיוחד לתעשיינים בתחילת דרכם, אותו היא מכנה "הקמת מפעל ראשוני". המתווה מותאם לחברות בשלבי פיתוח, בעיקר בתחום מדעי החיים, הנדרשות להקים קו ייצור למקבץ של מוצרים על מנת לעבור לשלב הניסויים הקליניים - ולעמוד בדרישות הרגולטוריות.

הוועדה גם ממליצה על בחינה של מעבר למודל של "בית ספר צמוד אזור תעשייה" – בית ספר המשלב לימודים עם הכשרה תעסוקתית - במטרה לשלב מפעלים קטנים ובינוניים במערך ההכשרה. כיום מופעלים בארץ 14 בתי ספר צמודי מפעל – אך זאת רק בשיתוף עם מפעלים גדולים שיש להם יתרון לגודל.

הוועדה סבורה גם כי המדיניות של משרד החינוך לתקצוב דיפרנציאלי לפיה תלמיד מרקע חלש מקבל יותר משאבים מאשר תלמיד מרקע חזק הנה נכונה, ועל כן כי מדיניות זו צריכה להתקיים גם במסגרת החינוך הטכנולוגי. בהתאם קובעת הוועדה כי יש לשלב בתכניות אלה גם את האוכלוסייה החרדית והערבית, שבהן שיעור השתתפות בשוק העבודה נמוך.  

הדו"ח מזכיר גם כי מגמת הלימוד בחינוך הטכנולוגי שבה לומדים הכי הרבה תלמידים הנה מגמת המינהל – במסגרתה לומדים ניהול משאבי אנוש, ניהול עסקי וחשבונאות. מדובר במגמה שבה לומדים קרוב ל-20% מכלל התלמידים בחינוך הטכנולוגי – אבל אינה מתואמת עם מתן מענה למחסור בכוח אדם מיומן במגזר העסקי, ובתעשייה בפרט.

הדו"ח גם מזכיר את חוסר הרלוונטיות של תעודת ההסמכה הטכנולוגית הבסיסית, שאינה מקנה כלים לעתיד לתלמידים הזכאים לה, ואינה פותחת דלתות לתעשייה ולשוק העבודה.

לפי הדו"ח, לצורך התמודדות עם אחוזי הזכאות הנמוכים בכלל מסלולי ההסמכה הטכנולוגיות, יש להתנות את התקצוב הנוסף הניתן למגמות הטכנולוגיות בהשוואה לחינוך העיוני, בעמידה ביעדי שיעורי זכאות שייקבע, בשים לב לחוזק בית הספר ורקע התלמידים.

הדו"ח אף ממליץ לקצר את משך ההכשרות, כך ששילוב הלומדים בתעסוקה יתרחש בטווח הקצר. לחלופין מוצע כי תקופת ההכשרה תפוצל לשני חלקים: הראשון ייצר תשתית ראשונית, והחלק השני יתבצע רק לאחר השמה ועבודה אצל מעסיק במהלך 12 חודשים, ובמימון משותף של המעסיק והמדינה.

תקציב התוכנית לא מוגדר

המסגרת התקציבית של התוכנית אינה מוגדרת בדו"ח – ואין בו פירוט של עלויות הסעיפים השונים. מבחינת התעשיינים המסגרת התקציבית של עלות התוכנית על פי הסיכום אמורה להיות 1.5 מיליארד שקל בשנה. הסכום הזה זכה בשבוע האחרון לביקורת מצד גורמים באגף התקציבים – שחוששים מהעומס שהוא יוסיף לתקציב המדינה. מן הצד השני, גורמים כמו חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, יו"ר שדולת התעשייה הישראלית, מסרה כי "מזה שבועות מפזר אגף התקציבים אמירות מסוכנות, החושפות את עמדתם האמיתית כלפי התעשייה הישראלית. העובדה שממשרד האוצר, וליתר דיוק מאגף התקציבים, יצאה אמירה בשבוע שעבר שעתיד הכלכלה הישראלית אינו בתעשייה אלא בשירותים, מצביעה על הסתכלות קצרת טווח באופן מדאיג".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#