משרד הביטחון לוקח שוב את החוק לידיים - תעשייה ומקרו - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

משרד הביטחון לוקח שוב את החוק לידיים

משרד האוצר מגבה את משרד הביטחון ומצדיק תשלום תוספת פנסיה לאנשי הקבע בגין "היעדר ביטחון תעסוקתי" ■ התוספת שולמה בניגוד לחוק, משרד האוצר ראה ושתק, ושיקולים פוליטיים מונעים את פתרון המשבר בממשלה

25תגובות
מחאת פורום משפחות השוטרים
פורום משפחות השוטרים

ההסכם לתשלום תוספת בגין "היעדר ביטחון תעסוקתי" לאנשי הקבע נחתם בין הצבא ואגף השכר באוצר ב–2006. זהו הסכם קצר, ונכתב בו בצורה ברורה ומפורשת כי תוספת השכר בגין היעדר ביטחון תעסוקתי תשולם גם לגמלאים.

במלים פשוטות, משרד האוצר ידע שתוספת השכר שהוא הסכים לה ב–2006 תתגלגל לקצבאות הפנסיה של גמלאי צה"ל. באוצר חשבו אז, ותתפלאו לשמוע שגם היום, שהדבר מוצדק לגמרי.

הסיבה לכך היא ההיגיון המסדר של עולם הפנסיה התקציבית: הפנסיה הזאת נגזרת מהשכר הקובע של העובד ערב פרישתו. אם העובד קיבל תוספת שכר קבועה כלשהי, ואם לא נקבע במפורש שהתוספת אינה פנסיונית, הרי שתוספת השכר הזו צריכה להתגלגל לקצבת הפנסיה התקציבית של העובד.

אוליבייה פיטוסי

אפשר למרוט את השערות מרוב תסכול. כיצד ייתכן שתוספת שכר המשולמת לעובדים פעילים בגין הסיכון לפיטורים הופכת לתוספת לגמלת הפנסיה של עובדים שכבר לא ניתן לפטרם משום שפרשו? התסכול מיותר — כך עובד עולם הפנסיה. לא רק במקרה של צה"ל, אלא גם אצל כל עובדי שירות המדינה המקבלים פנסיה תקציבית. כגובה השכר כן גובה הגמלה, ללא קשר לשמות של סעיפי השכר השונים.

אפשר אפילו למצוא נימוק כלכלי המצדיק את תשלום תוספת השכר בגין היעדר ביטחון תעסוקתי גם לגמלאי צה"ל: התוספת שולמה לאנשי הקבע משום שצה"ל הוא הגוף היחיד בשירות המדינה שמפטר את עובדיו דרך שגרה. אפשר להגדיר זאת כתוספת סיכון, כמו זו המשולמת לחיילים קרביים — רק שבמקרה הזה מדובר בתוספת סיכון תעסוקתי. מאחר שאנשי הקבע הם עובדים בסיכון תעסוקתי רב יותר, ומאחר שהמדינה הסכימה כי מגיע להם לקבל פיצוי על כך, הרי נכון שהפיצוי יהווה את הבסיס לשכר הקובע שלהם לפנסיה.

גם טיעון זה מעורר תסכול רב, כי הרי הרוב המוחלט של העובדים במגזר הפרטי חשופים להיעדר ביטחון תעסוקתי מדי יום, ומעולם לא פוצו על כך — לא בשכרם ולא בפנסיה שלהם. אך אין דינו של עובד במגזר הפרטי כדינו של עובד במגזר הציבורי. למגזר הציבורי יש את זכויות היתר שלו, כמו ביטחון תעסוקתי (קביעות) וביטחון פנסיוני (פנסיה תקציבית שנגזרת משכר אחרון). דווקא אנשי הקבע הם חריגים שלא נהנים מהביטחון הראשון, ולכן הם מקבלים מהמדינה פיצוי על כך.

לכן, בניגוד לרושם הציבורי שנוצר, הסכם תוספת השכר בגין היעדר ביטחון תעסוקתי אינו עוד שערורייה פנסיונית של אנשי הקבע: משרד האוצר בעצמו אישר לאנשי הקבע לקבל את תוספת הפנסיה בגין ההסכם, והוא אפילו מוכן להצדיק את החלטתו, כלכלית וציבורית. אך בהקשר של ציות לחוק, מדובר במקרה נוסף שבו משרד ביטחון לוקח את החוק לידיים ועושה ככל העולה על רוחו. הסיבה לכך היא שבהסכם מ–2006 הופיע תנאי שלפיו משרד הביטחון נדרש לאשר בממשלה את גלגול תוספת השכר אל הגמלה של פורשיו.

לתנאי הזה יש הסבר משפטי: תוספת השכר הרגילה מתגלגלת לפנסיה באופן אוטומטי, ואילו תוספת שכר שיש תנאי בצידה צריכה את אישור הממשלה כדי לגלגל אותה לפנסיה. ההבדל אינו מהותי, משום שאישור הממשלה בשגרה הוא טכני בלבד והבקשות הללו מאושרות על ידיה כמעט באופן אוטומטי.

יוסי זליגר

ואולם הממשלה לא העניקה אישור כזה מעולם. אף על פי כן, שילם משרד הביטחון את תוספת הגמלה לכל אנשי הקבע מ–2006 ואילך. הוא הוסיף חטא על פשע כששילם את התוספות גם לאנשי קבע שפרשו לפני 2006 — כלומר, גם למי שמעולם לא קיבלו את תוספת השכר המקורית כאנשי קבע פעילים.

רשלנות זו של משרד הביטחון, שספק אם נבעה מחוסר תשומת לב או אולי מהערכת המשרד כי יקשה עליו לקבל את אישור הממשלה במקרה זה, פתחה את הפתח למהומה המשפטית שמתרגשת עלינו בימים אלה: בהיעדר אישור הממשלה, תוספת הגמלה נהפכה לבלתי־חוקית. מאחר שהמדינה ממשיכה לשלם אותה (אף שבמשך שבע שנים לפחות היא מודעת לקושי המשפטי שיצרה), הרי חזקה על המדינה שהיא אינה עבריינית ולכן כנראה מדובר בתוספת גמלה חוקית. משכך, מדובר כנראה בתוספת שכר מהסוג הרגיל, שאינו מחייב אישור ממשלה. ואם מדובר בתוספת שכר מהסוג הרגיל — הרי שהשוטרים, הסוהרים ואנשי השב"כ דורשים לקבל אותה גם כן.

הדרישה מתבססת על החלטת ממשלה משנות ה–70, שקבעה כי כל תוספות השכר המשולמות לאנשי הקבע ישולמו גם לשאר אנשי כוחות הביטחון.

יש מוצא משפטי פשוט מהסבך: על הממשלה לאשר, באיחור אלגנטי של 11 שנה, את תשלום תוספת השכר בגין היעדר ביטחון תעסוקתי, כתוספת המוכרת גם לפנסיה. זה בדיוק מה שניסה לעשות משרד האוצר בינואר, אך נחל כישלון חרוץ: עירנותו של השר לבטחון פנים, גלעד ארדן, מנעה את אישור ההחלטה בממשלה.

ארדן ידע כמובן שאם הממשלה תאשר את תוספת השכר, השוטרים יאבדו את עילת התביעה שלהם נגד המדינה. ההערכה היא שארדן ימנע אישור דומה גם בעתיד - כלומר, אין כרגע היתכנות פוליטית לאישור בדיעבד של הממשלה לתוספת שניתנה לגמלאי אנשי הקבע.

אז מה עושים? צוות בראשות מנכ"ל משרד ראש הממשלה, אלי גרונר, נאלץ להתלבט כעת בין שלוש חלופות גרועות: הראשונה היא מתן אישור של הממשלה בדיעבד, דבר שנראה בלתי־ישים כרגע; השנייה — להפסיק לשלם לגמלאי הקבע את תוספת השכר הבלתי־חוקית מעתה ואילך, ואפילו לנסות לדרוש החזר גמלה רטרואקטיבי מ–2006. למדינה יש עילה לדרישה כזאת, כי התוספת מעולם לא אושרה כחוק.

עם זאת, מדובר בתוספת גמלה שמשרד האוצר חתום פעמיים על הכוונה לשלם אותה באופן חוקי (בהסכם מ–2006 וגם בהסכם כחלון־יעלון מ–2015, שקבע את עקרונות תקציב הביטחון ל–2016–2020), ובאופן כללי, לאוצר קשה מאוד לפגוע בתנאי השירות של אנשי הקבע — ראו את הסכם פנסיית הגישור השערוריתי שהם קיבלו ממנו. ספק אם שר האוצר, משה כחלון, רוצה לתלות על חגורתו את קרקפותיהם של אנשי הקבע. לכן, גם האפשרות של שלילת הגמלה או דרישת החזרים היא חסרת היתכנות פוליטית.

האופציה הקלה

נשארה החלופה השלישית והקלה מכולן: להתפשר ולשלם גם לשוטרים, לסוהרים ולאנשי השב"כ תוספת שכר ותוספת גמלה בגין היעדר ביטחון תעסוקתי, אף שאין חולק על כך שכל אלה לא סובלים כלל מבעיית ביטחון תעסוקתי. להבדיל מאנשי הקבע, בגופי הביטחון האחרים לא מקובל לבצע פיטורים המוניים, ולכן גם אין צורך לפצות את העובדים בתוספת שכר בגין סיכון תעסוקתי שהם אינם חשופים לו.

אך לפי ההיגיון העקום של מדינת ישראל, פשוט יותר לקחת תוספת פנסיה לא־חוקית שניתנה לאנשי הקבע ולהרחיב אותה גם לשוטרים, לסוהרים ולאנשי שב"כ, אף שהיא לא מגיעה להם — מאשר להסדיר את חוקיותה של התוספת או פשוט להפסיק לשלם אותה.

כרגיל, מי שיוצא נשכר הוא משרד הביטחון פורע החוק. כרגיל, לקיחת החוק לידיים משתלמת לו, וכרגיל, מי שמשלם את המחיר הוא האזרח הקטן, שאין לו ביטחון תעסוקתי ואין לו פנסיה תקציבית — אבל הוא מממן את שניהם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם