האם ישראל שילמה יותר מדי על מטוסי ה-F-35? מאות המיליונים שאפשר היה לחסוך - תעשייה ומקרו - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

האם ישראל שילמה יותר מדי על מטוסי ה-F-35? מאות המיליונים שאפשר היה לחסוך

מדוע למרות הערכות כי עד 2020 תרד עלות יחידה ל–90-80 מיליון דולר בלבד, אישרה הממשלה כמעט כלאחר יד את רכישת יתרת המטוסים במחיר של כ-100 מיליון דולר למטוס?

167תגובות
F 35 מטוס  חמקן
Lockheed Martin / REUTERS

בלי הרבה רעש השלימה בשבוע שעבר משלחת הרכש של משרד הביטחון בארה"ב את אחת מעסקות הרכש הגדולות שביצעה מעודה — קנייתם של 17 מטוסי F–35 תמורת כ–1.9 מיליארד דולר (7 מיליארד שקל). המשא ומתן על העסקה נערך בין משלחת הרכש של מערכת הביטחון למנהלת הרכש האמריקאית — JSF, ואת המטוסים תספק ענקית הנשק האמריקאית לוקהיד מרטין.

מדובר בעסקת ענק עם השלכות על יחס החוב־תוצר של ישראל. למרות זאת, הרכישה אושרה בקבינט הביטחוני בנובמבר בלי קשיים מיוחדים. בסוף 2014 היו דיוני ועדת ההצטיידות שנגעו לרכישת אותם מטוסים סוערים הרבה יותר. באותו זמן כבר הוזמנו 19 המטוסים, ושר הביטחון דאז, בוגי יעלון, תמך ברצונו של משרד הביטחון להזמין 31 מטוסים נוספים ולהגיע למצב שבו חיל האוויר מחזיק 50 מטוסים כאלה, שירכיבו שתי טייסות מלאות.

הוא נתקל בהתנגדות. שר המודיעין דאז, יובל שטייניץ, התנגד בתוקף לעסקה וכך גם יאיר שמיר, שר החקלאות דאז, טייס קרב בחיל האוויר ויו"ר התעשייה האווירית בעברו. שניהם סחפו אחריהם את הקבינט. בבסיס ההתנגדות לרכישה של מה שנחשב למטוס הקרב הטוב בעולם שניתן לרכוש (מטוס F–22 האמריקאי נחשב כעולה עליו ביכולותיו אבל החוק האמריקאי אוסר לייצא אותו) עמדו שיקול כלכלי וסימני שאלה מבצעיים.

שטייניץ ושמיר בקשו להזמין רק 14 מטוסים נוספים, מתוך הנחה שמחיר המטוסים יירד בעתיד. שטייניץ גם אמר כי במקום להשקיע במטוסים, יש להשקיע בטילי קרקע־קרקע ארוכי טווח מדויקים ובמטוסים בלתי מאוישים. הועלו גם טענות שלפיהן גם אם ל–F–35, החמקן, יש עליונות בהתמודדות עם מכ"מ אויב ובכמויות האינפורמציה שהוא אוסף עבור מי שמטיס אותו — יכולת נשיאת החימוש שלו פחותה מזו של F–15 ו–F–16, וכך גם טווח הטיסה שלו ללא תדלוק. בנוסף נטען כי ייתכן שחלק מהבעיות הרבות של המטוס, שעדיין היה בפיתוח, ייפתרו ככל שהעסקה תידחה.

יובל שטייניץ
מרק ישראל סלם

שטייניץ ושמיר גם דרשו כי ייקבע שביום שבו תרצה ישראל לרכוש עוד 25 מטוסים בנוסף ל–50 — תובא האופציה של רכישת הדגמים המשופרים של F–15 או F–18, ו–F–35 לא יהיה המועמד היחיד לרכישה. בסופו של דבר הוחלט להזמין 14 מטוסים — ולהשאיר את רכישת 17 המטוסים הנוספים כאופציה בלבד שתישקל בהמשך. אבל מכלול הטענות האלה מעלות את השאלה מדוע אושרה בנובמבר ומומשה השבוע האופציה לרכישת המטוסים הנוספים בלי יותר מדי השגות.

יש משמעות למועד ההזמנה של המטוסים. לא מדובר במוצר מדף, וגם המטוסים שהוזמנו אשתקד יגיעו רק ב–2024. הצורך במטוסים נבע, בין היתר, ממועד יציאת מטוסי F-15 ו-F-16 מהשירות. מצד שני תזמון ההזמנה, כך מתברר, שווה כסף גדול. אילו לדוגמה ישראל היתה רוכשת את 33 המטוסים הראשונים שרכשה במחיר שבו רכשה את 17 המטוסים הנוכחיים, היא היתה חוסכת לעצמה קרוב למיליארד דולר.

אם, לדוגמה, מחיר כל מטוס אכן יירד ל–80 מיליון דולר עד 2020 — כפי שמעריכה לוקהיד מרטין שתהיה העלות שלהם עבור הצבא האמריקאי בשנה זו — המשמעות הכלכלית של 17 המטוסים היא עלות נוספת של קרוב ל–200 מיליון דולר ששילמה ישראל בעבור מטוסים אלה כדי לחסוך לעצמה ארבע שנים. כפי שניתן לראות בעסקה הנוכחית, עלות המטוסים בלבד היא כ–1.5 מיליארד דולר, ועוד כ–400 מיליון דולרים בה יוצאים על מערכות נלוות למטוסים אלה.

חוסר סבלנות קריטי

הוויכוח לגבי יכולותיו המבצעיות של המטוס כבר מאחורינו. שמונה חודשים אחרי שהמטוסים הראשונים הגיעו לישראל, חיל האוויר תומך כיום ברכישת F–35 באופן חד־משמעי ומרוצה מיכולותיו. ברמה הכלכלית שטייניץ צדק. בעוד המטוסים הראשונים שנרכשו עלו 125 מיליון דולרים ליחידה, עלות שכללה הוצאות פיתוח של מערכות ייחודיות למטוס הישראלי, וקבוצת המטוסים השנייה שנרכשה עלתה 110 מיליון דולר — בעסקה שאושרה בנובמבר ירדה עלות כל מטוס לקרוב ל–90 מיליון דולר.

זו חצי הכוס המלאה. חצי הכוס הריקה — לפי ההערכות של לוקהיד מרטין לגבי עלות המטוס עבור הצבא האמריקאי, עד 2020 תרד עלות יחידה ל–80 מיליון דולר למטוס (עלותו עבור חיל האוויר הישראלי גבוהה יותר בגלל מערכות יחודיות המותקנות בו).
מה שלא השתנה הוא עלות התפעול והתחזוקה הגבוהה יותר של F–35 לאורך השנים. מנתונים שהעבירה לוקהיד מרטין עולה כי העלות התפעולית לשעת טיסה של F–35 היא 28,455 דולר, 23% יותר מעלות התפעול לשעת טיסה של מטוס F–15C ופי כמה מכמה מעלות התפעול של מטוס F–16C, המסתכמת ב–8,278 דולר לשעה. להערכת גורמים אחרים, ההפרשים עשויים להיות גדולים יותר.

המחירים בשמים
עלויות תפעול מטוסי קרב בצבא האמריקאי, באלפי דולרים לשעה

הסבלנות היתה יכולה להשתלם גם בכל הנוגע לדגם של המטוס הנרכש. 50 מטוסי F–35 שתקבל ישראל יהיו מדגם A — הגרסה הכי פחות מורכבת ויקרה, עם יכולת התמרון הגבוהה ביותר. גרסה B, לעומתה, היא זו שמחזיקה ביכולת להמריא מאוניות קטנות ומסלולים קצרים — ולנחות במאונך (הגרסה היקרה ביותר — גרסה C מיועדת לרכישה של צבא ארה"ב בלבד).

"חיל האוויר לא תיכנן לרכוש 50 מטוסים שממריאים ממסלול רגיל. התכנון היה שייכנסו מטוסים שממריאים ונוחתים באופן כמעט אנכי, וכך ניתן יהיה לתפעל אותם ממסלולים קצרים. רק שבשלב זה חיל האוויר לא קונה ורסיה אנכית. יכול להיות שעם התנופה שיש, אומרים בחיל: 'יש כסף — קדימה לקנות'", אמר מקור המעורב ברכש אווירי מארה"ב.

ישראל אכן מגיעה לעסקה במצב פיננסי חדש. אישור העסקה הנוכחי משמעותי גם משום שנעשה בתנאים חדשים ככל שמדובר במערכת היחסים בין ישראל לארה"ב. בסוף 2016 נחתם הסכם הסיוע החדש בין המדינות, שיקפיץ בטווח הארוך את את הסיוע הביטחוני שמקבלת ישראל מ–3.1 מיליארד דולר בשנה ל–3.8 מיליארד דולר. בנוסף לכך, ב–2016 אושר תר"ש גדעון — תוכנית התקציבית ל–2016–2020 — שהוגדרה בהסכם כחלון־יעלון והכניסה ודאות למערכת הביטחון בנוגע לתקציבים שיהיו ברשותה. העסקה הנוכחית יכולה להעיד על אצבע קלה על הדק הרכישות בעידן החדש.

"ראשית, להחלטה להוציא את הכסף על המטוסים יש משמעות", אומר תא"ל (במיל') שמואל צוקר, מי שהיה ראש מינהל הרכש במשרד הביטחון עד לפני שבעה חודשים. "נכון שמדובר על רכישה בכסף אמריקאי — אבל ככל שתשרוף יותר ממנו על מוצר מסוים, יהיה פחות למוצרים אחרים. זה לא סכום בלתי מוגבל. מה שאותי מעניין יותר נוגע לאחזקה ולתפעול של המטוסים האלה. אני שואל מה העצמאות שלנו בעסקה הזאת. לא רק במובן של מה יהיה מצבנו במקרה של מלחמה — אלא מהשאלה אם חברות בארץ יכולות להרוויח מהעסקה הזאת, להשתתף בה ולספק עבודה לעוד משפחות בישראל".

שמואל צוקר
אריק חרמוני, משרד הביטחון

לדבריו, "הכל נעשה באמצעות מכרזים של לוקהיד מרטין או JSF. זה לא מנהל הרכש של מערכת הביטחון שעושה את המכרז, כמו בדרך כלל בעסקות כאלה. התוצאה היא שמפעל בינוני או קטן בדימונה או ירוחם לא יתמודד במכרז בארה"ב והעסקות יילכו לאותן חברות גדולות שתמיד זוכות בהן. אלביט ותעשייה אווירית היו גם כך חלק מהפרויקט, בלי קשר לרכישת מטוסי הקרב על ידי ישראל. חבל שבעסקה כל כך גדולה שבה מושקעים מאות מיליוני דולרים על ידי ישראל, לא דאגו לכך שתיכנס יותר עבודה לתעשייה הישראלית".

צוקר מוסיף: "ההסכמים הנוגעים לרכישה מביאים לכך שגם אם תעשייה אווירית ואלביט זכו במכרזים לייצור הקסדות והכנפיים של המטוס כקבלני משנה — האספקה בעבור המטוס נעשית דרך לוקהיד מרטין. ככה, כדי לתקן את הקסדה שאלביט עבדה עליה יצטרכו לנסוע לארה"ב. לא יתקנו אותה במפעלי אלביט בישראל".

שילובה של התעשייה הישראלית בעסקה הוא פחות משילובה ברכישות F—15 ו–F–16. המורכבות שלו והעובדה שמדובר במטוס חמקן מגבילה את היכולת להוסיף לו רכיבים ומערכות חיצוניות. גם הגישה האמריקאית לגביו דוגלת בהשארת הידע אצלם. "F–35 לא פתוח בפנינו כמו ספר", אומר המקור המעורב ברכש, "והתעשיה הישראלית לא נהנית ממנו כמו שהיא נהנתה ממטוסים אחרים. אפילו אלביט, שמייצרת את תצוגת הקסדה, היא לא 'שומר סוד' בחלקים גדולים ממה שהם מייצאים.

"בגלל מורכבות המטוס, האמריקאים לא מוכנים להתיר כניסה לתוכנות שלו או לאפשר את שינויין. לכן התפעול הטכנולוגי של המטוס ברמות המעמיקות נעשה על ידי האמריקאים. חלק מהטיפולים הגדולים במטוס נערכים בארה"ב. מספר שומרי הסוד בחיל האוויר שיודעים על המטוס מוגבל, והידע מחולק ביניהם כך שכל אחד מודע רק לנישה שלו. היתרון הוא שאתה יכול להשתמש בכספי הסיוע לצורך הטיפולים שהאמריקאים עושים אצלם".

למרות כל אלה, לוקהיד מרטין הצהירה עוד ב–2014 שאם ישראל תרכוש 75 מטוסים כאלה, היא תבצע רכישות ביטחונית בישראל בהיקף של 4 מיליארד דולר. עד סוף 2016 כבר חתמה לוקהיד מרטין על הסכמי ייצור בישראל ביותר ממיליארד דולר. רובם אכן עם ענקיות הנשק הישראליות ולא עם המפעלים הבינוניים והקטנים. עם זאת עסקת רכישת המטוסים מותירה את ישראל מחוברת לתעשייה האמריקאית לשנים ארוכות, עצמאית פחות מבעבר, לא משרתת מספיק את התעשיות הקטנות בישראל.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם