המכללות הציפו את השוק בבוגרי תואר ראשון - וטוב שכך - תעשייה ומקרו - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
פרשנות

המכללות הציפו את השוק בבוגרי תואר ראשון - וטוב שכך

מחקר של אגף הכלכלן הראשי באוצר מפריך את מרבית הטענות של האוניברסיטאות נגד המכללות הציבוריות: תואר ראשון בישראל לא נהפך לקומודיטי חסר ערך, התשואה על רכישת השכלה אקדמית גבוהה, והמקצוע שלמדתם עדיין יותר חשוב מהמוסד שבו למדתם

80תגובות
המכללה למינהל ראשון לציון
תומר אפלבאום

בניגוד גמור לתדמית של מדינת רווחה, שבה העשירים מתנדבים לסייע מכספם לעניים, בהבינם כי בכך הם תורמים ללכידות החברתית ולמיצוי פוטנציאל הצמיחה — בפועל, המעמדות החברתיים השונים בישראל נמצאים בהתנגשות מתמדת על חלוקת עוגת התקציב הלאומית. ההתנגשות הנפוצה ביותר היא סביב שיעורי המס — האליטה היא זו שמשלמת מס לטובת השכבות הנמוכות, ולכן שינוי שיעור המס משרת תמיד את האליטה או את השכבות הנמוכות, האחת על חשבון השנייה.

עם זאת, ישנה עוד זירת התנגשות מרכזית בין האליטה לבין השכבות הנמוכות, אף שהיא חשופה פחות ומדוברת פחות: הזירה של חלוקת תקציב מערכת ההשכלה הגבוהה — בין אוניברסיטאות המחקר היוקרתיות לבין המכללות הציבוריות העממיות.

זה שנים רבות שני סוגי המוסדות מתגוששים ביניהם על אופן החלוקה של עוגת התקציב, ובדרך כלל יוצאות האוניברסיטאות כשידן על העליונה. זה לא מפתיע: מדובר באוניברסיטאות יוקרתיות, שעיקר הלומדים בהן משתייכים לשכבות האליטה החברתית של ישראל. האוניברסיטאות הן אלה שמקנות לישראל את התדמית הלאומית של "עם הספר", יש בהן מחקר מצטיין, יוצאים מהן מועמדים לפרסי נובל, והן גם אלה שמגדלות ומכשירות את דור העתיד של מהנדסי ההיי־טק של ישראל.

המסר העולה מאוניברסיטאות המחקר הוא של זלזול במכללות, תוך הדגשת רף הקבלה ורמת הלימודים הנמוכה בהן, לטענתן, לצד ההצפה של בוגרי תואר ראשון מהמכללות עד כדי הפיכת תעודת התואר ל"קומודיטי" (סחורה) חסר ערך בשוק העבודה. בעקבות כך, נטען כי כיום המעסיקים כבר לא מסתכלים על התואר הראשון — אלא על זהות המוסד שהעניק אותו, כשתואר ממכללה שווה פחות מתואר מאוניברסיטה.

אם הנהנתם בהסכמה בעת קריאת הפסקה האחרונה, הרי שנפלתם בפח התעמולה של האוניברסיטאות. מחקר עדכני של זאב קיריל, מאגף הכלכלן הראשי במשרד האוצר, מפריך את הטענות הללו: לפי המחקר, תואר ראשון בישראל אינו קומודיטי; בשוק העבודה הישראלי יש ערך עצום להשכלה אקדמית; ועיקר הערך מצוי בתחום הנלמד — ולא בזהות המוסד שמעניק את התואר.

לפי קיריל, אוניברסיטאות אכן מגדלות את דור העתיד של המדענים והמהנדסים המצטיינים — אך משום שהן יוקרתיות ומצומצמות, התרומה שלהן לצמיחה הלאומית אינה עולה על זו של המכללות הציבוריות, וייתכן שאף נופלת ממנה.

גרף: הנגישות ללימודים אקדמיים וההצלחה של הבוגרים, לפי ההכנסות של הוריהם

מסקנות אלה הן מסקנות משנה בלבד לשאלה העיקרית שבה עוסק מחקרו של קיריל: שאלת המוביליות (ניעות) החברתית בישראל, או עד כמה השכלה גבוהה היא המפתח שמאפשר לצעירים משכבות מוחלשות לשדרג את עצמם בסולם החברתי־כלכלי ולפרוץ לעשירונים גבוהים יותר.

התשובה של קיריל לשאלה זו חיובית במובהק: השכלה גבוהה היא מפתח אפקטיבי, במיוחד בזכות פריחתן של המכללות הציבוריות — שהן שער הכניסה העיקרי של השכבות הנמוכות לעולם האקדמי. שער הכניסה היוקרתי של אוניברסיטאות המחקר נגיש לשכבות אלה הרבה פחות מפאת האליטיסטיות שלהן והדרישות האקדמיות הגבוהות שהן מציבות.

העיקר: לרכוש השכלה גבוהה רלוונטית

להלן המספרים: רק 6.3% מבוגרי תואר ראשון באוניברסיטאות היוקרתיות (העברית, תל אביב והטכניון) הם בנים להורים המשתייכים לחמישון התחתון של ההכנסות, לעומת 9.2% מבוגרי המכללות הציבוריות. ממוצע הסטודנטים מרקע מוחלש באוניברסיטאות הוא 8.1%, משום שהאוניברסיטאות היוקרתיות פחות מקבלות לשורותיהן 9.4% מהחמישון התחתון — כמו המכללות הציבוריות. עם זאת, באוניברסיטאות היוקרתיות פחות, שיעורי ההצלחה של סטודנטים מוחלשים נמוכים יותר, ויש לבחון ממצא זה כדי להבין את הגורמים לו.

נראה כי פתיחת המכללות הציבוריות בפני סטודנטים משכבות מוחלשות חוללה פלאים בחברה הישראלית. היא פתחה בפני צעירים ממשפחות עניות פתח לשוויון הזדמנויות, באמצעות רכישת השכלה חיונית לשוק העבודה. כלומר, הדגש הוא על רכישת השכלה גבוהה רלוונטית. זהו הממצא העיקרי במחקרו של קיריל: תחום הלימודים חשוב יותר מממוסד הלימודים. ובמלים אחרות — מי שילמד את אחד המקצועות המבוקשים (מדעים, הנדסה, טכנולוגיה ומתמטיקה) יצליח כמעט בוודאות לשדרג את מעמדו בחיים, גם אם התואר הנלמד הוא ממכללה פריפריאלית זניחה.

כך, למשל, שיעור ההשתלבות של בוגרי מדעי המחשב בחמישון העליון של האוכלוסייה נע בין 67% בקרב סטודנטים מהחמישון התחתון, ל–71% בקרב סטודנטים שמגיעים מרקע חזק (החמישון העליון). אפשר להבחין ששיעור ההצלחה לאורך החמישונים כמעט זהה, משום שהמקצוע הנלמד — מדעי המחשב — מבטיח הצלחה כמעט ודאית, ולא משנה מאיזה רקע בא הסטודנט.

אף שרק 8.3% מהסטודנטים במכללות ובאוניברסיטאות מגיעים ממשפחות מהחמישון התחתון, הסיכוי של אותם סטודנטים להתברג לחמישון העליון מגיע ל–23.4% — שיעור דומה לזה של סטודנטים מחמישונים 2–4, ונמוך משמעותית רק מהסיכוי של החמישון העליון (34%).

הסיכוי של 23.4% מהצעירים מהחמישון התחתון בעלי השכלה אקדמית להתברג בחמישון העליון עומד בסתירה מובהקת לסיכוי של 6% בלבד לצעירים מהחמישון התחתון בעלי 12 שנות לימוד בלבד. מכאן, שעצם רכישת ההשכלה האקדמית משדרג משמעותית את הסיכוי של צעירים מרקע מוחלש לעלות במעלה הסולם החברתי, ומובן שאם הם ישכילו ללמוד תואר מבוקש, הם יקפיצו משמעותית את הסיכוי שלהם להצליח כלכלית בחיים.

העובדה שהמכללות הציבוריות נמצאות שם כדי לתת לאותם צעירים את היכולת לרכוש השכלה אקדמית, תורמת תרומה עצומה הן למוביליות החברתית והן למיצוי פוטנציאל הצמיחה של ישראל בשני העשורים האחרונים.

הביקוש וההיצע נפגשים בסוף

במידה רבה, נס הצמיחה והתעסוקה של ישראל בעשור וחצי האחרונים צריך להיות מיוחס לצמיחתן של המכללות הציבוריות, שהשביחו את ההון האנושי הישראלי וסייעו להגדלת התעסוקה, במיוחד בקרב השכבות החלשות. התיאוריה בדבר הפיכתו של התואר הראשון לקומודיטי חסר ערך, שלפיה אין יותר תשואה לרכישת תואר ראשון, התנפצה מול העובדה שבד בבד עם ההצפה במספר בוגרי התואר הראשון חל גם גידול משמעותי בביקוש לעובדים מיומנים בעלי תואר ראשון לפחות, וכך הביקוש וההיצע נפגשו.

כל זה לא אומר, כמובן, שאין חשיבות עצומה לאוניברסיטאות המחקר היוקרתיות — שמייצרות עבורנו את המוחות המבריקים של ההיי־טק והמחקר המדעי — ובל נשכח גם את המחקר בתחומי מדעי הרוח והחברה, שהוא חשוב לא פחות. אלא שנראה כי התפישה שלפיה האוניברסיטאות נעלות על המכללות, ותרומתן החינוכית והכלכלית עולה על זו של המכללות, אינה מבוססת. האוניברסיטאות מייצרות לנו את המוחות המבריקים ביותר, אבל המכללות מייצרות את המסה הגדולה של עובדים משכילים, והן עושות זאת בשוויוניות גדולה בהרבה מהאוניברסיטאות. בכך, תרומתן לצמיחה וללכידות החברתית לא תסולא בפז.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#