הנזק שערבה מיינס גורמת לממשלה - תעשייה ומקרו - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הנזק שערבה מיינס גורמת לממשלה

ויכוח מקצועי על העמדת מענק של 80 מיליון שקל לחברה, גלש לסכסוך בוטה בין משרד האוצר למשרד ראש הממשלה, לשינוי חפוז של מדיניות חשובה ולהתאמת החוק לצורכיה של חברה יחידה - תוך פגיעה בתדמית ניקיון הכפיים של הממשלה זה לא שווה את זה

24תגובות
מכרה נחושת בתמנע של ערבה מיינס
ניר כפרי

אווירת ה"כל הממשלה מושחתת", ו"כל ההחלטות המתקבלות בה נובעות משיקולים זרים", מקשה מאוד לנהל דיון ענייני, קל וחומר כשמדובר בהחלטות יוצאות דופן שנקבעות במשרד ראש הממשלה, בנימין נתניהו. כך קרה גם השבוע, כשהתפוצץ המשבר סביב ערבה מיינס, חברת כרייה זרה שבעשור האחרון פועלת בתמנע, ונמצאת במאבק מתמשך מול המדינה לקבלת הטבות ומענקים שיאפשרו לה להקים מפעל לעיבוד נחושת ולשדרג את הכרייה.

ערבה מיינס מעסיקה כיום כ-200–150 עובדים בכריית נחושת, לאחר שככל הנראה, כבר השקיעה במכרה כ–200 מיליון דולר. הקמת המפעל לעיבוד הנחושת אמורה לשדרג את ההשקעה כמעט פי עשרה, ולהגדיל את מספר העובדים המועסקים לכ-500.

מדובר במפעל גדול וחשוב, באזור פריפריה רגיש, שבו המדינה מעוניינת להגדיל את אפשרויות התעסוקה. זהו למעשה הרקע לקרע הקשה שנחשף בשנה האחרונה בין משרד ראש הממשלה, בראשות המנכ"ל אלי גרונר, לבין אנשי המקצוע במשרד האוצר. משרד ראש הממשלה לוחץ באגרסיביות להעניק לערבה מיינס מענק בסך 80 מיליון שקל - בנוסף ל–115 מיליון שקל שכבר הובטחו לה ב–2010 - ואילו משרד האוצר מסרב להוסיף למענק אפילו שקל אחד.

דוד שמרון
מוטי מילרוד

הקרע הפך לדם רע, על רקע הרמיזות לאינטרס הזר כביכול שמניע את משרד ראש הממשלה: ערבה מיינס מיוצגת בידי עו"ד דוד שימרון. עם זאת, גם במשרד האוצר מודים כי אין תימוכין של ממש לחשדות בדבר אינטרסים זרים שמניעים את משרד ראש הממשלה. הקרע סביב ערבה מיינס הוא המשך לקרע העמוק בין המשרדים, שנוצר בעקבות המלצות ועדת ששינסקי 2 בנוגע למשטר המס שיחול על חברת כימקילים לישראל, והוא מתווסף לתמיכתו של משרד ראש הממשלה בהקמת מפעל אמוניה בדרום בידי חיפה כימיקלים.

ניתן להבחין שאין קו מחבר בין שלושת המקרים: עו"ד שמרון מייצג רק את ערבה מיינס, וכל אחת משלוש החברות מוחזקת בידי בעלים אחרים שלא ניתן להניח שלכולם יש קשר אישי לראש הממשלה. עם זאת, קיים חיבור בין המקרים: במרכז כל אחד מהם נמצא מפעל גדול מאוד הפועל בדרום הארץ, או עומד לפעול בו. ההנחה המתבקשת לכאורה, היא שמקרים אלה מתרחשים כתוצאה מלהיטותו הרבה של ראש הממשלה, למשוך לאזור הדרום השקעות עתירות תעסוקה, גם במחיר של הטבות מרחיקות לכת לאותן השקעות - שהן האינטרס העיקרי שמניע אותו.

מנכ"ל משרד ראש הממשלה, אלי גרונר
מרק ישראל סלם

אלא שזה לא הופך את האינטרס הזה ליעיל או מוצדק. הקרע בין משרד האוצר למשרד ראש הממשלה, כאמור, פרץ כבר לפני שנתיים, סביב פרסום המלצות ועדת ששינסקי 2, שהתבססה על אותם העקרונות של ועדת שישנסקי 1. הוועדה הראשונה הסדירה את משטר התמלוגים והמס על גז ונפט, הוועדה השנייה הסדירה את משטר התמלוגים והמס על שאר משאבי הטבע בישראל. בתוך כך, נקבעו תמלוגים של 5% על כל משאבי הטבע בישראל (פרט לנפט ולגז, שנותרו עם 12.5%) - שיעור תמלוגים שנחשב לסביר בהשוואה לעולם - וכן נקבע מס רווחי יתר על רווחים גבוהים במיוחד.

מכה כפולה לערבה מיינס

לנגד עיניה של הוועדה עמדו רווחי העתק של כיל בין 2010 ל–2015 על רקע האמרת מחירי האשלג העולמיים, והדרישה של הציבור לקבל נתח גדול יותר מרווחים אלה. בפועל, כל מסקנותיה של ועדת ששינסקי 2 כוונו למיסוי של כיל, אבל בשל החשש לעתירה לבג"ץ כנגד חקיקה המותאמת למידותיה של חברה יחידה, נקבע כי כללי המיסוי יחולו על כל משאבי הטבע בישראל. מעשית, מחוץ לים המלח יש רק עוד משאב יחיד שנכרה בארץ: הנחושת בתמנע.

זאת ועוד, כדי להימנע מתחושת רדיפה מכוונת נגד כיל, ההמלצות של ועדת ששינסקי 2 כללו פשרה: על כיל הוטל מס רווחי יתר, אבל מנגד הופחתו התמלוגים שהיא משלמת מ-10% ל-5%. לכאורה, נעשתה כאן מלאכת איזונים, אלא שהיא נעשתה רק לגבי כיל - במקרה של ערבה מיינס זו היתה מכה כפולה: גם הטילו עליה מס רווחי יתר, וגם הכפילו את שיעור התמלוגים שלה - מ-2% ל-5%. כל זאת, בשם השוויון על משאבי הטבע.

במהלך דיוני ששינסקי החלה ערבה מיינס לזעוק על כך שמקריבים אותה על מזבח המלחמה נגד כיל. החברה טענה שכבר החלה לבצע את השקעותיה, ואין זה הוגן לשנות את כללי המשחק בעת זו.

ועדת ששינסקי שמעה את טענותיה, והוסיפה הגנות בחוק שמטרתן לבוא לעזרת החברה, ולהקל על כאבי המכה שספגה. ערבה מיינס קיבלה מגן מס על השקעותיה בסכום עצום של 670 מיליון שקל, קיבלה הכרה בפחת מואץ, וכן הוסכם על ניכוי הוצאות מהתמלוגים - כך שבפועל התמלוגים שעליה לשלם לאחר הוצאות הופחתו מכ–5% לכ–2%–2.5%. ההערכה הרווחת של גורמי המקצוע בממשלה היתה שההקלות מרחיקות מערבה מיינס את הסיכון של תשלום מס רווחי יתר, כלומר שהחברה לא תצטרך לשלם את מס ששינסקי הכבד. עם זאת, נותרה עדיין הבעיה באשר להעלאת התמלוגים, שנפתרה באופן חלקי בלבד.

קרב בשלוש מערכות

בשלב זה, סוף 2015, נפתח קרב האדירים בין משרד ראש הממשלה למשרד האוצר בנוגע להמלצות ועדת ששיסנקי 2. משרד ראש הממשלה ניסה ברגע האחרון לרכך את המלצות הוועדה כדי להקל על כיל - מפאת החשש שזו תחדל להשקיע בנגב. בתוך כך, הוקמה ועדה משותפת למשרדי ראש הממשלה, האוצר, הכלכלה והמשפטים - "ועדת הארבעה" - שבחנה שינוי של הרגע האחרון בהמלצותיה המהודקות של ועדת ששינסקי 2.

בכך למעשה כבר החל התקדים הבעייתי, שבו המלצות מסודרות של ועדה, שקבעה מדיניות מיסוי עקבית ושוויונית, נפרצות ברגע האחרון בשל לחצים של חברה יחידה. אלא שתקדים זה נמנע בזכות הכנסת, שסירבה לדון בהמלצות של ועדת הארבעה, ומסקנותיה של ועדת ששינסקי 2 אומצו בחוק כפי שהן. הסיבוב הראשון של המאבק הסתיים בניצחון למשרד האוצר ובהפסד למשרד ראש הממשלה.

ואולם הקרב לא הסתיים בכך, ומאז היו לו שתי מערכות נוספות. האחת, המעקב אחר תקבולי המסים של המדינה מכיל. כזכור, על כיל הוטל מס רווחי יתר, ומנגד התמלוגים שעליה לשלם הופחתו מ-10% ל-5%. החשבת הכללית באוצר בזמן דיוני ששינסקי, מיכל עבאדי־בויאנג'ו, הזהירה כי אם מחירי האשלג העולמיים ירדו מתחת ל-330 דולר לטונה, שכרה של המדינה יהיה בהפסדה. בינתיים, מחיר האשלג ירד לכ–210 דולר לטונה - מה שככל הנראה הביא לכך שהמדינה גובה היום פחות מסים ותמלוגים מכיל משהיתה יכולה לגבות לפני המלצות ששיסנקי. במשרד ראש הממשלה יש מי שאינם מסתירים את הכעס על הפסד ההכנסות למדינה.

המערכה הנוספת נוגעת לערבה מיינס, שלמרות כל ההקלות שקיבלה - המשיכה לטעון כי המלצות ועדת ששינסקי פוגעות בה. החברה הודיעה כי בלי פיצוי על הנזק שנגרם לה, היא תיסוג מתוכנית ההשקעה שלה, ולא תקים את מפעל עיבוד הנחושת.

במשרד ראש הממשלה נבהלו מהאיומים ופתחו בבדיקת הטענות של החברה. לדברי המשרד, הבדיקה נעשתה במסגרת דיוני ועדת הארבעה ובשיתוף עם רשות המסים ועם אגף התקציבים. מסקנות הבדיקה היו שהחברה צודקת לגבי הנזקים שנגרמים לה מהמלצות ששינסקי, בעיקר בשל העלאת התמלוגים. במשרד ראש הממשלה התרשמו מאיומיה של החברה באשר לסגירת המכרה - וחששו שייגוזו התקוות לספק פרנסה ל–500 עובדים בדרום. בהמשך, מנכ"ל המשרד גרונר, הוציא מכתב למשרד האוצר, שבו הוא לחץ על משרד האוצר לאשר לחברה מענק נוסף בסך 80 מיליון שקל.

מהנקודה הזאת נפתחת מלחמת גרסאות בין משרדי הממשלה. במשרד ראש הממשלה טוענים כי המכתב ששלח גרונר הוצא במסגרת דיוני ועדת הארבעה ובידיעת משרד האוצר, ולכן הוא מחייב. לעומת זאת, במשרד האוצר טוענים כי ועדת הארבעה כבר הפסיקה להיות פעילה בשלב זה, ומוסיפים כי הם למדו על ההבטחה של גרונר באיחור, ובכל מקרה אין להם כל כוונה להעמיד מענק נוסף לחברה. ואם לא די בכך, הם מוסיפים גם כי מבחינה משפטית, העמדת מענק נוסף מחייבת מכרז חדש.

ניר כפרי

עוד דלק למדורה

מי ששפכו דלק למדורה הבוערת הם חברי ועדת הכספים של הכנסת, שתמכו השבוע בגרסת משרד ראש הממשלה. ח"כ משה גפני טען כי הוא התרשם בעבר שמשרד האוצר מתכוון לפצות את ערבה מיינס על המלצות ששינסקי, ודרש השבוע שהחברה תפוצה או שתוצא לחלוטין מחוק ששינסקי. בכך חברי הכנסת מאיימים לפורר את המדיניות העקבית והחשובה שקבעה ועדת ששינסקי 2, ושנחקקה רק לפני שנתיים. המציאות שנוצרה מביכה, ובה שני המשרדים מתקוטטים זה מול זה בוועדת הכספים, ובפועל מאשימים האחד את השני בשקר.

בעוד הכנסת מגבה את משרד ראש הממשלה, היו אלה משרדי ממשלה אחרים - המשפטים והכלכלה - שגיבו דווקא את עמדת משרד האוצר. בממשלה מתייחסים בחשדנות לטענות ערבה מיינס לגבי נזקים שגרמה לה ועדת ששינסקי 2, ומזכירים כי טענותיה אלה הועלו על ידה ב-2016–2015 - באיחור של שלוש שנים לפחות מהמועד שבו החברה היתה אמורה לסיים את הקמת המפעל, שבגינו קיבלה ב-2010 הבטחה למענק חריג בגודלו. עד כה המענק - 115 מיליון שקל - לא ניתן בפועל, מכיוון שהמפעל עדיין לא קם.

לגבי העיכוב הנמשך בהקמת המפעל, לאחר שהחברה כבר קיבלה ארבע הארכות למועד האחרון לשימוש במענק מ–2015 - חלוקות הדעות. החברה טוענת לקשיים ביורוקרטיים שהעמידה המדינה ועיכבו אותה. במשרדי האוצר והכלכלה חושדים כי צניחת מחירי הנחושת בכ–40% מתחילת העשור היא שגרמה לחברה לקבל רגליים קרות עם תוכניות ההשקעה.

ואולם גם אם יש ממש בטענות ערבה מיינס, רוב משרדי הממשלה מלוכדים בדעתם, וסבורים כי פתיחת חקיקה לשם התאמתה לצרכים של חברה ספציפית היא מעשה פסול, בוודאי ובוודאי כשהחקיקה נקבעה על סמך המלצות עקרוניות של ועדה חשובה. במעשה זה הממשלה מגלה חוסר עקביות, חוסר רצינות וחוסר מקצועיות, וגם מערערת את אמון הציבור בה. הציבור אינו יכול שלא לתמוה באשר להיפוך במדיניות הממשלה בשל אינטרס עסקי של חברה ספציפית, וזה בדיוק המקום שבו נולדות שמועות על אינטרסים זרים ושחיתות.

זאת ועוד, אי־אפשר שלא לתמוה לגבי הסתירה הלוגית של פיצוי חברה בגין נזקים שנגרמו לה עקב החלטת מדיניות להעלות את המס המוטל על כריית משאבי טבע. לשם מה מעלים את המס, אם מחזירים אחר כך את הסכום חזרה לחברה בדמות מענק?

אין ספקות של ממש כי הכוונות של משרד ראש הממשלה בהבטחת מענק של 80 מיליון שקל לערבה מיינס הן כוונות טובות - הבטחת תעסוקה ל-500 עובדים בפריפריה. אלא שבמקרה זה, הכוונות הטובות מחוללות הרבה מאוד רע: מדיניות עקבית נפרצת, משרדי הממשלה מסתכסכים זה עם זה, והממשלה קובעת תקדים שלילי של התאמת מדיניות סדורה לצורכיה של חברה יחידה. הנזק שהתקדים הזה עלול להסב למוניטין ניקיון הכפיים של הממשלה הוא כבד מכדי שניתן יהיה להצדיק זאת - גם במחיר סגירת מכרה הנחושת בתמנע.

ערבה מיינס מסרה בתגובה כי עד כה החברה השקיעה כבר 200 מיליון דולר, וכי היא אמורה להשקיע עוד 300 מיליון דולר בהקמת המפעל. החברה טוענת כי ההבטחה למענק של 80 מיליון שקל ניתנה לה על ידי ועדת הארבעה, וכי על סמך ההבטחה היא ממשיכה להשקיע במכרה בקצב של כ–4 מיליון שקלים בחודש. אם המענק לא יינתן, לא יוקם מפעל נחושת, ועופרות הנחושת יועבור לעיבוד בירדן.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#