ברקת דורש 2 מיליארד שקל: "הופכים את מבנה האוכלוסייה לבעיה של העירייה" - תעשייה ומקרו - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

ברקת דורש 2 מיליארד שקל: "הופכים את מבנה האוכלוסייה לבעיה של העירייה"

הוועדה הממשלתית שהוקמה כדי לפתור את המצוקה הכלכלית בירושלים פוזרה לאחר שראש העיר, ניר ברקת, לא הסכים לסגת מדרישותיו ■ במשרדי האוצר והפנים עדיין לא ממהרים להסכים להן ■ "אל תגיד לי 'אם אשכחך ירושלים' ותשאיר את העיר במצב כמו שהיא"

8תגובות
ירושלמים צועדים בין ערימות אשפה במהלך השביתה בעיר בינואר
אוליבייה פיטוסי

לאחר שמונה דיונים אינטנסיביים שנערכו במסגרת צוות מקצועי שהוקם כדי לגבש מתווה רב־שנתי לסיוע קבוע לירושלים, במסגרת מענקי הבירה — יו"ר הצוות, מנכ"ל משרד הפנים, מרדכי כהן, החליט לשבור את הכלים, ולהפסיק את עבודת הצוות. כל הניסיונות לגבש נוסחה שתוסכם על הצדדים לא צלחו.

הצוות הוקם בעקבות השביתה שהתקיימה בירושלים בסוף ינואר. ניר ברקת, ראש העיר בתשע השנים האחרונות, דרש מהממשלה להעביר 800 מיליון שקל שהובטחו לו כתוספת לתקציב העירייה. במשרד האוצר התכחשו לכך שקיים סיכום כזה, אך לאחר שברקת הוציא לפועל את האיום בשביתה, ועובדי קרית הממשלה נאלצו לעמוד בפקקים ולהריח את ערימות הזבל שנערמו ברחובות הבירה, הוא קיבל את מבוקשו — בפברואר הושג הסכם שעל פיו יועברו לירושלים 700 מיליון שקל ב–2017, כלומר תוספת של 175 מיליון שקל על "מענק הבירה", שהיתה אמורה לקבל העיר לפני השביתה. במקביל, הוחלט על הקמת הצוות, בראשות כהן ובהשתתפות נציגים מטעם משרדי ראש הממשלה והאוצר ועיריית ירושלים.

גרף: הסיבות לגירעון השוטף בירושלים

חוששים שרשויות נוספות ידרשו מענקים

עיריית ירושלים הציגה במסגרת הדיונים דו"ח סטטוס שערכה בעבורה חברת הייעוץ מקינזי, שמציג את כל הפערים שעיר הבירה צריכה לסגור כדי להתקרב בהשקעה שלה לתושב לממוצע הארצי. השורה התחתונה של הדו"ח היא שהאוצר יצטרך להעביר לעיר ב–2018 סכום של 1.5 מיליארד שקל, שיגדל עד 1.9 מיליארד שקל בשנה שהמדינה תידרש להעביר לירושלים ב–2022.

גרף: היחס בין ההוצאה לתושב ירושלים לממוצע בישראל

מדובר בקביעה שאנשי משרדי הפנים והאוצר לא יכלו להתמודד עמה — הן בשל היעדר מקורות תקציביים למהלך כזה (175 מיליון השקלים שהועברו לעיר בינואר הושגו מקיצוץ בתקציבי משרדי הממשלה), והן בשל החשש מהשלכות מהלך כזה על הדרישות למענקי איזון של רשויות מקומיות אחרות. לשם השוואה, סך מענקי האיזון, המנגנון שנועד לשפר את מצבן של רשויות חלשות, לכלל הרשויות המקומיות במדינה הוא 3 מיליארד שקל. כך, התקציב של עיריית ירושלים נותר בעיה מבנית שאיש אינו יודע איך להתמודד עמה.

"המענק רק מכסה את הפטורים מארנונה"

אין ויכוח על הפערים בין מצבה הכלכלי של ירושלים לבין הממוצע הארצי. העובדה שחלק הארי של תושבי ירושלים משתייכים לשתי האוכלוסיות המוחלשות ביותר במדינה — ערבים וחרדים — גורמת לכך ששיעור העוני בבירה כפול מהממוצע הארצי.

ניר ברקת
אמיל סלמן

אם לא די בכך, קשה לומר שמצבה של ירושלים משתפר. החילונים, שנחשבים לאוכלוסייה החזקה של העיר, ממשיכים לעזוב אותה. בסוף 2016 פורסם כי העיר ירדה מדרגה נוספת בדירוג האשכולות חברתיים־כלכליים של הלמ"ס, לרמה של 3 מתוך 10 — אותה מדרגה שבה נמצאות ג'לג'וליה, נתיבות וצפת.

התוצאה של המצב הסוציו־אקונומי הזה היא שעיריית ירושלים מרוויחה הרבה פחות מארנונה לעומת ערים אחרות. שטחי העסקים — המניבים ארנונה עסקית, שאמורה להחזיק את העירייה — קטנים בשליש מבשאר הרשויות במדינה, בהתאמה למספר התושבים. לפי הדו"ח של מקינזי, חסרים לעיר שטחי עסקים של 8.5 מיליון מ"ר כדי לסגור את הפער מהממוצע. ברקת אמר בנושא: "בכל מדינת ישראל נבנים בשנה עסקים בשט של 600–700 אלף מ"ר. גם אם נבנה פי שניים מהממוצע הארצי, נבנה בשבע שנים מיליון מ"ר עסקי. זה מוסיף לנו 300 מיליון שקל. הפערים הם עצומים".

אם לא די בכך, המספר הגבוה של מוסדות דת בעיר מביא לכך ששיעור הפטורים מארנונה בירושלים הוא יותר מכפול מאשר הממוצע הארצי. "הפטורים נקבעים ברמת המדינה. השנה הורידו לנו מהתקציב עוד 70 מיליון שקל בפטורים. בסך הכל יש לנו הפסד של יותר מ–700 מליון שקל מפטורים — שאין לנו עליהם שיפוי. כל מה שאנו מקבלים כמענק מכסה לנו רק את ההפסד מהפטורים האלה", אומר על כך ברקת.

גרף: מענק הבירה, במיליוני שקלים לאורך השנים

העירייה מגלגלת את האחריות למדינה

לעומת דלילות העסקים, צפיפות המגורים בעיר — המתבטאת במ"ר ספורים לתושב במגורים — היא כמעט כפולה מהממוצע במטרופולינים אחרות בישראל, ולכן כל תושב משלם פחות ארנונה. התוצאה היא שתושבי ירושלים מקבלים פחות משאר תושבי ישראל בכל המישורים. הוצאות החינוך לתלמיד הן 57% מהממוצע הארצי, הוצאות הרווחה הן 47% מהממוצע הארצי, ולפי מקינזי, כדי להשתוות לממוצע, חסרים לעיר 2 מיליארד שקל בשנה.

ואולם בזמן שברקת מבקש מהממשלה לפתור את הבעיה באמצעות העברת מענקים של מיליארדי שקלים שיסגרו את הפער, מבקריו טוענים כי העירייה רק באה בדרישות כספיות, בלי להציג תוכנית אסטרטגית שתפטור אותה מהתלות במענקים חיצוניים. דו"ח מקינזי אמנם מציג תוכנית לחיסכון בעלויות העירייה והעלאת ההכנסות, שתניב 350 מליון שקל בשנה, אך מדובר בטיפה בים.

גרף: הכנסות עיריית ירושלים מגביית ארנונה

בנוסף, ירושלים מבקשת לעצמה סיוע תקציבי, בין השאר על בסיס מצבם הכלכלי הגרוע של קרוב ל–300 אלף ערביי מזרח העיר — אך אינה יכולה להבטיח שמזרח ירושלים תקבל את החלק היחסי של המענקים המועברים אליה בהתאם לחלקה באוכלוסיית העיר. הסיבה לכך היא שהעירייה אינה יכולה להציג נתונים המעידים איזה שיעור מהתקציבים של העירייה מופנים למזרח העיר, ולצמצום הפערים בין שני חלקי הבירה. רמת השירות שמוענקת לתושבים בשכונות החזקות של העיר, כמו רחביה או עין כרם, היא טובה — ואינה הבעיה של ירושלים. יש צורך לדאוג לכך שהמענקים יופנו באופן יעיל.

טענה נוספת שעלתה בצוות נגד מדיניות העירייה, היא שכדי להקל על הצפיפות במגורים בעיר, יש לקדם בה בנייה רחבת היקף למגורים — אך למרות זאת, מספר היתרי הבנייה הניתנים בעיר הוא נמוך מאוד.

כתשובה לביקורת, ברקת טוען לקיפוח ארוך שנים של העיר: "השיטה הנוכחית, שבה המדינה מתקצבת רשויות, מקדמת אי־שוויון ומביאה לכך שהערים העניות נהפכות לעניות יותר והעשירות — לעשירות יותר. המדינה היתה יכולה, למשל, להחליף את מנגנון הארנונה במצב שבו היא מתקצבת את השלטון המקומי פר תושב שגר בו. עד שלא יעשו שינוי, אי־אפשר להפוך את האתגר המבני של אוכלוסיית ירושלים לבעיה של העירייה".

גרף: הסכום החסר להשוואת ההוצאה לתושב בירושלים לממוצע הארצי

"ירושלים צריכה להיות על ממוצע שמחתנו"

"בפברואר מונתה ועדה שמטרתה ליצור נוסחה לתקצוב ירושלים", ממשיך ברקת, "אבל אי־אפשר לפעול בוועדה כזאת אם נמנעים מיעד משותף שיוסכם על חבריה. אחרת שום נוסחה לא תהיה רלוונטית. אני דורש שתהיה הכרעה ממשלתית באיזה מיקום — ברמה הסוציו־אקונומית — ראוי שבירת ישראל תהיה בתקציב השירותים שהיא מעניקה לאזרחיה. אני צריך להיות לפחות בממוצע של פורום ה–15 של הערים הגדולות בישראל. אבל המדינה נמנעת מלהגדיר את הבנצ'מארק הזה. ירושלים צריכה להיות לא על ראש שמחתנו, אבל לפחות על ממוצע שמחתנו. אל תגיד לי 'אם אשכחך ירושלים' ו'ירושלים על ראש שמחתי', ותשאיר את העיר במצב כמו שהיא. אני שם לממשלה מראה, ושואל איפה הם רוצים לראות את בירת ישראל. אני לא אתן לממשלה להתחמק יותר. נילחם עד הסוף".

הוא הוסיף: "העלינו את שיעור הגבייה. שיפרנו את המצב של העיר יחסית לממוצע הארצי, והגידול בהוצאות שלה לתושב עולה על זה של הממוצע הארצי. בצמיחה בהיי־טק עלינו ממקום 35 בעולם למקום 25. באזורי תעסוקה אנו מתקדמים מאוד, אבל אם העיר לא תחרותית ברמת השירותים לתושב, אל תתפלא שעוזבים אותה תושבים".

גרף: הפער בין ההכנסות וההוצאות בתקציב עיריית ירושלים

בסופו של דבר, ירושלים היא אכן היא סמל — לא רק ברמה הדתית־לאומית, אלא גם ברמת הבעיות הסוציו־אקונומיות של החברה הישראלית. במישור זה, חוסר היכולת לפתור את בעיותיה, 50 שנים אחרי שאוחדה לה יחדיו, הוא סמל לחוסר היכולת של מדינת ישראל לפתור את הבעיות האלה ברמה הלאומית. מצד שני, מציאת פתרון לבעיות אלה בירושלים עשויה לסמן את היכולת של ישראל להתמודד עם בעיות אלה גם ברמה הלאומית.

ממשרד הפנים נמסר: "מנכ"ל המשרד החליט להפסיק את עבודת הצוות המצומצם בראשותו לגיבוש נוסחת מענקי איזון לירושלים, לאחר שחברי הצוות לא הצליחו להתגבר על המחלוקות ביניהם ולגבש נוסחה המקובלת על הצדדים השונים. לפי שעה, אין בכוונתו לחדש את דיוני הוועדה".

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם