שלוש הבעיות שבגללן ישראל דורכת במקום כבר 40 שנה - תעשייה ומקרו - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

שלוש הבעיות שבגללן ישראל דורכת במקום כבר 40 שנה

רמת החיים בישראל נמוכה מבמדינות המפותחות מפני שמאז שנות ה-70 לא שופר פריון העבודה, בעיקר בשל תשתיות תחבורה שמפגרות אחרי העולם, השקעה פרטית נמוכה והון אנושי משכיל - אך עובד גרוע ■ האם בגיל 69 ישראל יכולה להתחיל לפתור את בעיות היסוד שלה?

103תגובות
מוקד שירות לקוחות. העובדים החדשים הצטרפו בהמוניהם לענפי המסחר והשירותים, ענפים
שבהם הפריון הוא מסורתית נמוך
דניאל בר און

69 שנה לאחר שמדינת ישראל קמה, בשבוע שבין יום השואה ליום העצמאות, יש מקום להניח בצד את כל הפכים הקטנים של היום־יום - ולהישיר את מבטנו אל הבעיות הקיומיות המרכזיות של המדינה.

מכון אהרן במרכז הבינתחומי בהרצליה, שעומד לערוך בקרוב כנס שיעסוק בשאלה מהי האסטרטגיה הנכונה לצמיחת המשק, הוציא לקראת הכנס ניתוח כלכלי שמסייע במיקוד המבט שלנו. עבודת הניתוח של פרופ' צבי אקשטיין ואביחי ליפשיץ פותחת בשאלה המטרידה ביותר בנוגע לקיומה הכלכלי של ישראל כיום: איך זה שחווינו בעשור וחצי האחרונים זינוק אדיר בתעסוקה בישראל, אבל לא זכינו לקצור את הפירות מכך?

הגרף שממחיש זאת מראה כיצד יחס התעסוקה בין ישראל וארה"ב זינק ב-15 השנה האחרונות, וכיום שיעור התעסוקה בישראל עולה על זה של ארה"ב. בה בשעה, יחס התוצר לנפש רק נסוג - הפער ברמת החיים בין ישראל לארה"ב התרחב.

נס התעסוקה שחוותה ישראל כשסגרה את כל הפיגור שהיה לה בתעסוקה מול העולם המתקדם, לא תרם לצמצום פער רמת החיים בינינו לבין המדינות המפותחות. בכלי החשוב ביותר שהיה לישראל לקדם את עצמה ולסגור את הפיגור שלה ברמת החיים נעשה שימוש מופתי - ובכל זאת, המטרה של צמצום הפיגור ברמת החיים לא הושגה.

ההסבר להחמצה ההיסטורית הזאת הוא בעיית הפריון. ישראל אכן הגדילה מאוד את מספר שעות העבודה בה, וזהו הישג אדיר, אבל במקביל היא לא הצליחה לשפר את התפוקה לשעת עבודה. הישראלים עובדים הרבה, מבחינת מספר העובדים ומספר השעות לעובד, אבל הם עובדים רע - והתוצאה היא פריון נמוך, שכר נמוך ורמת חיים נמוכה.

בעיית הפריון מונחת לפתחנו כבר 40 שנה. מאז אמצע שנות ה-70, בעקבות המשבר של מלחמת יום הכיפורים, תנופת הפריון הישראלי נעצרה. הפריון ממשיך לגדול מאז, אבל בקצב נמוך מבמדינות המפותחות האחרות - והתוצאה היא פער פריון מתרחב בינינו לבינן.

לפי מכון אהרן, הפריון הישראלי נמוך היום ב-44% מזה האמריקאי וב-41% מזה של מדינות אירופיות נבחרות. המשמעות היא פער של כ-40% ברמת החיים בין ישראל לעולם - שאינו מצטמצם כבר 40 שנה.

הכישלון הכלכלי הכבד ביותר שלנו

אין ספק: חוסר היכולת של ישראל לצמצם את הפיגור בפריון שלה הוא הכישלון הכלכלי המתמשך והכבד ביותר שלנו. ב-1985 עברה כלכלת ישראל מהפכה עם תוכנית הייצוב, והיא שינתה את פניה מכלכלה מולאמת למחצה לכלכלת שוק.

התוצאה של מהפכת 1985 היתה שכלול של הכלכלה הישראלית, האצת הצמיחה, הקטנת החובות - ויציבות פיננסית מופלאה בעבור מדינה שנמצאת תחת איום גיאו־פוליטי מתמיד. אבל דבר אחד לא השתנה בעקבות 1985: הפיגור המתמשך שלנו בתחום הפריון. שם אנחנו תקועים מאז 1973, ופשוט לא זזים.

"הצמיחה האטית, למרות שנים טובות מפעם לפעם, והעובדה שישראל נותרה ברמת חיים נמוכה יחסית למדינות המובילות ואינה מצליחה לצמצם את הפער כבר עשרות שנים, קוראת לגיבוש אסטרטגיה לצמיחת המשק שתוכל לשנות מצב זה, המבוססת על טיפול במקורות הפריון הנמוך, אולם נראה כי לממשלה אין אסטרטגיה כזאת", כותבים במכון אהרן, ומצביעים על כך שהאסטרטגיה הכלכלית של ישראל מאז 1985 התמקדה ביציבות פיננסית.

המטרה הזאת אכן הושגה, וישראל יכולה להתגאות כיום ביחס חוב־תוצר מהנמוכים בעולם. אלא שהקטנת החוב אינה פותרת את האתגרים של המשק לטווח הארוך: עוני גבוה, פערים גדולים, ובעיקר צמיחה בינונית ומטה לעומת הפוטנציאל של ישראל, בגלל המשקולת הענקית של הפריון הנמוך.

כביש 531
נתיבי ישראל

צריך להכפיל את ההשקעה בתשתיות

מדוע הפריון בישראל נמוך, ואינו מצליח לעלות למרות 40 שנה של מאמצים? הניתוח של מכון אהרן מפנה את הזרקור לשלוש סיבות עיקריות. שתיים נמצאות בתחום ההשקעה. אין השקעות בישראל - לא ציבוריות וגם לא פרטיות.

נשמע משונה לומר שאין השקעות ציבוריות בישראל, מדינה שבה בכל שבוע נפתח מחלף חדש, ובו זמנית חופרים או מתכננים שלושה קווים של הרכבת הקלה בתל אביב - רק שלפי הניתוח של מכון אהרן, זה בדיוק המצב.

ישראל משקיעה כיום, אחרי קפיצת המדרגה בהשקעות בתחבורה בעשור האחרון, כ-2% מהתוצר שלה מדי שנה. רק שאת ההשקעה הזאת היא מבצעת אחרי עשורים של הזנחה, כך שכיום רמת תשתיות התחבורה לנפש בישראל נמוכה ב-55% מזאת של מדינות אירופיות נבחרות. מדובר בפיגור מצטבר של 470 מיליארד שקל ברמת תשתיות התחבורה בישראל בהשוואה למדינות אירופיות נבחרות, ועד שנתחיל לזוז הפער בתשתיות צפוי לצמוח ל-600 מיליארד שקל.

מאחר שהאוכלוסייה בישראל גדלה כמעט ב–2% לשנה, קצב ההשקעות הנוכחי של ישראל אינו סוגר את הפיגור שלה בתחום התשתיות, אלא רק משמר אותו. כדי לצמצם את הפער, מכון אהרן ממליץ כמעט להכפיל את ההשקעה בתשתיות - להגדילה ל-3.7% מהתמ"ג, כלומר תוספת של 20 מיליארד שקל מדי שנה במשך 15 השנים הבאות.

העובדים הצטרפו לענפים עם פריון נמוך

למעשה, רמת ההשקעה הציבורית לנפש נמצאת כיום ברמה נמוכה מזאת של 1995 - רמת התשתיות בישראל נסוגה שני עשורים לאחור. כך בוזבזה לשווא מהפכת התעסוקה. ב-2000–2014 שיעור התעסוקה בישראל זינק ב-35%, יותר מבכל מדינה מפותחת אחרת (ממוצע הגידול בשיעור התעסוקה של המדינות המפותחות באותן שנים הוא 7% בלבד). רק שמאחר שהזינוק בשיעור התעסוקה לא לווה בזינוק מקביל בהיקף ההשקעות במשק, העובדים החדשים הרבים הצטרפו לשוק עבודה לא טכנולוגי ולא מתקדם.

העובדים הצטרפו בהמוניהם לענפי המסחר והשירותים בעיקר, ענפים שבהם הפריון הוא מסורתית נמוך, וכך החריפו את בעית הפריון של ישראל. ברוב עיוורוננו, הגדלנו את מספר העובדים במשק, אבל בעיקר של עובדים בעלי פריון נמוך.

אם נוסיף לכך את העובדה שמהפכת התעסוקה בישראל התרחשה בד בבד עם מהפכת המכללות, שהקפיצה את שיעור בעלי ההשכלה האקדמית בישראל, נבין את גודל האבסורד: רבבות עובדים חדשים הצטרפו לשוק העבודה, חלק גדול מהם בעלי השכלה גבוהה, אבל בשל היעדר השקעה הצלחנו לנתב את העובדים החדשים האלה לעבודות דלות פריון, ובכך להחמיץ את ההזדמנות האדירה ששתי המהפכות האלה הביאו לפתחנו.

רק שהעיוורון הוא לא רק ממשלתי. גם המשק הפרטי בישראל מתעקש לא להשקיע - רמת ההון הפרטי לנפש בישראל נמוכה ב-50% מזאת של מדינות אירופיות נבחרות. הניתוח של מכון אהרן מגלה את גודל הזוועה כאן: הפיגור בהשקעה הפרטית מסביר מחצית מהפיגור בפריון הישראלי, והפיגור הזה מתקיים אף שהתשואה על השקעה במשק הישראלי אמורה להיות אחת הגבוהות ביותר בעולם המפותח. על אף זאת, המשק הפרטי אינו משקיע, בשל הרתיעה העצומה מביצוע השקעות בישראל.

במכון אהרן תולים זאת בשני הסברים: המס הישיר על חברות (מס החברות, שמעט גבוה מהממוצע במדינות המפותחות), והמס העקיף בדמות הנטל הביורוקרטי העצום של ממשלת ישראל. ישראל ממוקמת במקום 53 בעולם במדד קלות עשיית עסקים של הבנק העולמי, והקושי בעשיית עסקים הוא מס כבד מאוד שמושת על כל העסקים בישראל, בייחוד עסקים קטנים ובינוניים. מתברר שמבחינת העסקים פשוט מסוכן מדי להשקיע בארץ, ולא בגלל מלחמות הערבים - אלא בגלל מלחמות היהודים.

נקודת התורפה: איכות ההשכלה ולא כמותה

על היעדר ההשקעה - הציבורית והפרטית - מוסיפים במכון אהרן את הסיבה השלישית לפיגור הפריון הגדול של ישראל, סיבה שגם בנק ישראל הצביע עליה בדו"ח השנתי האחרון שלו, והיא הפיגור באיכות ההון האנושי בישראל.

סקר המיומנויות של ה-OECD חשף כי העובדים בישראל הם בעלי מיומנויות נמוכות מאוד - הם מפגרים בכישורים שלהם ב-11% בממוצע אחרי המדינות המפותחות, אף שמבחינות שנות השכלה אנחנו מקדימים את ממוצע OECD ב–10.7%. לא כמות ההשכלה כי אם איכותה, מתברר, היא נקודת התורפה שלנו.

שלוש הסיבות האלה - השקעה ממשלתית נמוכה מדי, בעיקר בתשתיות תחבורה, השקעה פרטית נמוכה מדי, בעיקר בגלל ביורוקרטיה ממשלתית חונקת, והון אנושי לא איכותי - הן המקור לבעית הפריון של ישראל ולעובדה שכבר 40 שנה אנחנו לא מצליחים לסגור את הפיגור מול העולם.

הבשורה הטובה היא שאם נצליח לסגור את פער הפריון, התוצר הישראלי יהיה גבוה ב-600 מיליארד שקל - 50% יותר מהתוצר כיום. הבשורה הרעה היא ששלוש הבעיות הן סבוכות, והטיפול בהן דורש תעוזה, נחישות ועקביות לאורך עשרות שנים. האם בגיל 69 מדינת ישראל כבר בוגרת מספיק כדי לקחת על עצמה את המאמץ הזה?

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם