ההטבה הטריקית של כחלון: החזקים חוגגים כל הדרך אל הפטור - תעשייה ומקרו - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
דעה

ההטבה הטריקית של כחלון: החזקים חוגגים כל הדרך אל הפטור

הצעד של שר האוצר הוא המשך ההגיון של הלקחים האנטי-חברתיים מן המחאה החברתית ■ אפשר היה לחשוב על הטבה אחרת: "נקודת זיכוי" בביטוח לאומי או במס בריאות

15תגובות
הפגנת המחאה החברתית בכיכר המדינה בספטמבר 2011
אילן אסייג

שר האוצר מקצה 1.7 מיליארד שקל כתוספת נקודות זיכוי להורים עובדים. כאשר אדם חייב במס, נקודת הזיכוי מפחיתה את חובו כלפי מס הכנסה. כאשר הוא אינו חייב במס הכנסה, הרי שהיא הולכת לאיבוד. נקודת זיכוי היא, אפוא, אפקטיבית רק עבור מי שחייב במס. מי יהנה ממנה ומי לא?

הואיל ו-50% מן השכירים ומן העצמאים אינם מגיעים בכלל להכנסה המינימלית המתחייבת במס, זוהי מתנה שיהנה ממנה רק החלק החזק של האוכלוסיה. המובטלים, כמו גם 50% מן העובדים, לא יראו גרוש מההטבה הזו של כחלון.

יתר על כן, בהתחשב בכך שאנשים מרוויחים יותר כשגילם עולה, זוהי גם הטבה שיהנו ממנה בעיקר השכבות שמקימות משפחה בגילאים מתקדמים יותר. כך, הערבים והחרדים והשמרנים-מסורתיים המקימים משפחות בגילאים היותר צעירים, לא יוכלו לזכות בהטבה לפחות עבור הילדים שהם מולידים בתקופה הטרום מבוססת שלהם.

זאת ועוד, ההטבה של כחלון היא כזו שדרוויניסטים היו חוגגים, שכן היא מתמרצת את המבוססים לעשות ילדים. כך לפי משנת הדרוויניסטים החברתיים, שלפיה מדינת רווחה היא דבר רע, שכן היא גורמת לכך שהעניים, כביכול בעלי הגנים הפחות מוצלחים, יתרבו. כדי להבין את הסכנה שבאותו הגיון אני ממליץ לקרוא את הנובלה של צ'כוב "דו-קרב", שבה ההומניסט צ'כוב משים בפי אחת הדמויות מתקפה על ההומניזם בהיותו מחליש את הברירה הטבעית.

זוהי הטבה כל כך טריקית. לציבור הרחב לא כל כך ברור מה היא אומרת, ואז היא מציירת את כחלון כחברתי, בעוד החזקים חוגגים כל הדרך אל הפטור.

כדאי להבין את מיקומה במפה. ההטבה הזו של כחלון היא המשך ההגיון של הלקחים האנטי-חברתיים מן המחאה החברתית. אחרי המחאה החברתית ממשלת נתניהו הוסיפה נקודות זיכוי לאבות לפעוטות ולאמהות יחידניות. פאזה לאחר מכן קוצצו קצבאות הילדים. לאמור, המענה למחאה החברתית היה לקחת קצבה שניתנה לכולם ולתת אותה רק לחלק השבע, רק לאלו שמרוויחים מספיק כדי להינות ממנה. כך אכן פירש נתניהו את המחאה: בניכוי החרדים והערבים מצבנו מצויין. כשסתיו שפיר ושמולי הובילו את ההמונים להפגנה של יאיר לפיד בעד גיוס בחורי ישיבה, הם סייעו לאותה השתלטות עוינת על המחאה החברתית.

ואולי לא היתה זאת השתלטות עויינת, אלא הפרשנות הנכונה לזרמים התת קרקעיים שלה: המחאה מלכתחילה דיברה על מעמד הביניים - מושג טריקי המייצג את העשירונים הבורגניים, בה בעת שיוצר רושם מתעתע של מי שבאמצע;  תוך שהיא, המחאה הגדולה, פסחה על העניים. דיבוריה הסיסמתיים על מדינת רווחה לא היו אלא מס שפתיים. אידיאולוגיה אנטי-חרדית היא סיפור המאחד בורגנות ריקנית ומתבכיינת, וכך המחאה החברתית נתנה ללפיד את משרד האוצר על מגש של רוטשילד.

כנגד ההטבה הזו, היה אפשר לחשוב על הגדלת קצבאות ילדים כפי צורך ההורים. או אז במקום שהעשירים היו זוכים, העניים היו זוכים. היה אף אפשר לחשוב על הטבה אחרת: "נקודת זיכוי" בביטוח לאומי או במס בריאות. לאמור, שמי שמחוייב במסים הללו יצטרך לשלם פחות. את המסים הללו משלמים גם האנשים העניים, וכך ההטבה הזו היתה לפחות מגיעה גם אליהם.

ד"ר אורי וייס הוא עמית באקדמיית פולונסקי שבמכון ון ליר, כמו גם מרצה למשפט עסקי באוניברסיטת בר אילן



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#