מסתבר שאנחנו עובדים עוד 38 דקות בכל שבוע - תעשייה ומקרו - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מסתבר שאנחנו עובדים עוד 38 דקות בכל שבוע

השכירים בישראל עובדים יותר, ולשכר הנומינלי הקפוא יש השפעה רבה מכפי שחושבים ■ הנחיתות הכלכלית של המגזר החרדי עלולה להתחבר עם הנחיתות של הפריפריה ■ עוד כמה דברים שאפשר ללמוד מדו"ח בנק ישראל ל-2016

5תגובות
קרנית פלוג
אוליבייה פיטוסי

1. מלחמת מחירי הדירות

ביום רביעי אחר הצהרים, כמה דקות אחרי פרסום דו"ח בנק ישראל ל–2016, נדמה היה לרגע שפורצת בירושלים מלחמת עולם. מדינות ערב לא היו מעורבות בסיפור הזה. רק שניים מהגופים המנהלים את המערכת הפיננסית של המדינה — בנק ישראל ומשרד האוצר.

הסיבה לזעם העצום של בכירים באוצר היתה כמה פסקאות בפרק הנדל"ן בדו"ח בנק ישראל. משפט כמו "הסבסוד שמעניקה תוכנית מחיר למשתכן מגדיל את הביקוש"; הטענה של בנק ישראל בדו"ח כי מספר אישורי הבנייה שהנפיק מינהל התכנון הסתכם בכ-103 אלף יחידות דיור, בעוד שלפי האוצר מדובר על 111 אלף יחידות; הטענה בדו"ח כי היקף התחלות הבנייה גדל בשנתיים האחרונות ל–52 אלף יחידות דיור בממוצע, בעוד שבאוצר טוענים כי המספר הסופי יהיה 55 אלף יחידות דיור בממוצע — כל אלה ועוד מגוון נתונים הקפיצו גורמים באוצר, שהאמינו כי בנק ישראל מנסה לשים מקלות בגלגלים של התוכניות שלהם להילחם במחירי הנדל"ן הגבוהים בישראל.

בבנק ישראל ניסו להוריד את הלהבות. בסופו של יום, אף אחד מהצדדים לא טען שיש פה ויכוח אמיתי על הנתונים. למדינת ישראל יש כיום שר אוצר שהדבר העיקרי שהוא הולך לישון אתו בלילה וקם אתו בבוקר הוא מחירי הנדל"ן, ולאף אחד אין כוונה לריב אתו על הנושא. באוצר יכולים לדקלם שורה של פרמטרים שמנבאים לדעתם את העובדה שהשוק עומד בפני נקודת פיתול.

הבעיה היא שכולם, ובעיקר כחלון, יודעים שאחד הפרמטרים העיקריים שמניעים את מחירי הנדל"ן הוא פסיכולוגיה. אם המשקיעים והרוכשים יאמינו שהמחירים עומדים לרדת — הם יירדו. אסור למצמץ. ככל שכחלון יהיה נחוש, משוכנע ומשכנע — יש יותר סיכוי שהמהלכים שלו יצליחו.

עם זאת, לא בטוח שהזעם של האוצר כוון למקום הנכון בדו"ח בנק ישראל. אף ששני הצדדים לא ישושו להודות בכך, יש עימות אמיתי ביניהם בכל הקשור למחירי הנדל"ן. ניתן למצוא אותו בחלק של דו"ח בנק ישראל המתייחס ליציבות הפיננסית במשק. זה שנכתב בו: "אם מחירי הדירות יירדו בחדות בתוך פרק זמן קצר, היציבות הפיננסית והפעילות הריאלית עלולות להיפגע. הדאגה למצב המקרו־יציבותי במשק ובפרט בשוק הדיור, נמנתה עם הנימוקים שהניעו את בנק ישראל להותיר את הריבית בתחום החיובי ולא להורידה לתחום השלילי".

כחלק ממלחמת החורמה במחירי הדיור, לא בטוח שלאוצר יהיה אכפת אם המחירים יירדו מהר. במקרה כזה, שני הצדדים באמת עלולים למצוא עצמם משני עברי המתרס.

2. את מי מעניין השכר הריאלי

נגידת בנק ישראל, קרנית פלוג, התייחסה באופן מיוחד לשכר העבודה של אזרחי ישראל. נתוני בנק ישראל העידו על עלייה מתונה של השכר הנומינלי (השכר בערכים שוטפים המשתנים כתוצאה מהאינפלציה, לעומת השכר הריאלי המייצג את כוח הקנייה) בעוד השכר הריאלי של האזרחים עלה יותר. אלה נתונים מעודדים. הרי מה שחשוב בסופו של דבר לכולנו הוא השכר הריאלי. לאזרח הישראלי לא יעזור גם מצב שבו השכר הנומינלי שלו יוכפל אבל יוקר המחיה יזנק פי שלושה.

אלא שלעלייה האטית בשכר הנומינלי יש אפקט פסיכולוגי. בסופו של דבר כל אחד מאתנו מסתכל על תלוש השכר שלו — ורואה מספר נומינלי. אין בתלוש השכר שלנו שורה המציינת מה היה השכר הריאלי שלנו.

במובן זה, גם אם כפי שציינה פלוג מחירי המוצרים המיובאים ירדו והצרכן הישראלי למד להקפיד הרבה יותר על המחיר שהוא משלם, וגם אם הדו"ח מראה שהצריכה בישראל צמחה השנה מעבר לגידול במשתני ההכנסה והעושר — הקיפאון הנומינלי משקף מצב שבו הרבה מאוד ישראלים מרגישים שהשכר שלהם קפא. תחושה כזו יכולה להשפיע על הנכונות שלהם לקנות ולהשקיע, אבל גם על רמת שביעות הרצון שלהם — ועל הפריון שלהם. עובד שלא רואה עלייה נומינלית בשכרו עלול להתאים את התפוקה שלו לקיפאון בשכר.

הריהוט הוזל — והחינוך התייקר מגמות במדד המחירים לצרכן, באחוזים ב 2016

3. מורידים שכר כשאפשר — ולא מעלים אחר כך

לעובד הישראלי היו עוד שתי סיבות להתמרמר מהדו"ח. מי שמרגיש שהוא עובד קשה יותר יגלה שב–2016, לפי דו"ח בנק ישראל, היתה עלייה של 1.5% במספר שעות העבודה למועסק. שיעור זה נשמע אולי זניח, אבל כשפורטים אותו לשעות מגלים שתוספת של 38 דקות בשבוע היא לא מספר שבהכרח הולך ברגל.

בנוסף, בסקירה של העלייה הרצופה בשכר העובדים בישראל ב–15 השנים האחרונות, בחנה נגידת בנק ישראל שתי סטיות משמעותיות שנבעו מהמשברים במשק ב–2002–2003 וב–2009; משברים שהביאו לדברי פלוג לירידה בשכר העובדים — שממנה הם לא התאוששו.

למעשה, נגידת בנק ישראל איששה בדברים אלה את התחושה של עובדים רבים, שהמעסיקים שלהם מנצלים עתות משבר כדי להוריד את שכרם — אבל לא זוכרים להעלות אותו בחזרה כאשר המשק מתאושש.

4. לא בריא,לא חינוכי

ירידת המחירים ששיפרה את מצבנו הריאלי השתקפה בכך שלפי הדו"ח מדד המחירים לצרכן ירד ב–0.2% בסוף 2016. ואולם בעוד שבכל הנוגע למחירי המזון, הריהוט, הציוד לבית, ההלבשה וההנעלה המצב השתפר בשנה החולפת — דווקא מחירי הבריאות, החינוך, התרבות והבידור עלו. את המגמות האלה ניתן להגדיר כ"לא בריאות" ו"לא חינוכיות" גם אם התמונה הכללית השתפרה. הן עלולות לגרום לאזרחי ישראל לרכוש יותר מזון ורהיטים, אבל לקבל פחות בריאות וחינוך.

5. הפריפריה מתחרדת

ההתחרדות בפריפריה מהירה מבמרכז
שיעור התלמידים החרדים בכיתות א'

בנק ישראל מקדיש בדו"ח השנתי פרק מיוחד לאוכלוסייה החרדית והערבית, ולפרישה המרחבית שלהן. מבט מהיר בגרפים מעלה מיד תמונה שלפיה התחרדות האוכלוסייה בפריפריה מהירה הרבה יותר מזו שבאזור המרכז. כך למשל, בנתיבות זינק מספר תלמידי כיתה א' בחינוך החרדי מקצת יותר מ–30% לקצת יותר מ–60% ב–15 השנים האחרונות; באופקים הוא קפץ מקצת יותר מ-30% ליותר מ–50%; במצפה רמון גם כן עקף מספר תלמידי כיתה א' החרדים את ה–50% בתקופה זו.

המגמה הזו עשויה ליצור חיבור בין הנחיתות הכלכלית של המגזר החרדי לבין נחיתות הפריפריה. חוסר טיפול של הממשלה במצב הכלכלי של המגזר החרדי יבלום בשנים הבאות גם את היכולת לטפל בפריפריה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#