"עושק": המונופול הראשון בישראל שמשלם על גביית מחיר מופרז - תעשייה ומקרו - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"עושק": המונופול הראשון בישראל שמשלם על גביית מחיר מופרז

השופט עופר גרוסקופף אישר פשרה בתביעה ייצוגית נגד כיל בגין גביית מחיר מופרז על אשלג - וכיל תפצה את הלקוחות ב-21 מיליון שקל. בודק מטעם התביעה העריך כי הצרכנים הם הנפגעים העיקריים מהמחיר המופרז

8תגובות
מפעלי ים המלח
אמיל סלמן

חברת מפעלי ים המלח (מי"ה) מקבוצת כיל התחייבה לשלם ללקוחותיה פיצויים בסך 21 מיליון שקל. ההתחייבות ניתנה במסגרת פשרה בתביעה ייצוגית, שעסקה בין השאר בטענה כי מי"ה ניצלה לרעה את כוחה המונופוליסטי בייצור אשלג בניגוד לחוק ההגבלים העסקיים, וגבתה מחיר מופרז.

את הפשרה אישר בשבוע שעבר שופט בית המשפט המחוזי בלוד, עופר גרוסקופף. בפשרה התחייבה מי"ה גם שלא למכור אשלג במחיר גבוה מ-400 דולר לטונה, או ממוצע שלושת המחירים הנמוכים שבהם מכרה את התרכובת הכימית בעולם (הנמוך מהשניים). הגבלת המחיר תקפה לאשלג בכמות של 20 אלף טונה בשנה, הנחשבת מספיקה לצורכי השוק הישראלי.

התביעה הייצוגית, שהוגשה בספטמבר 2014, התייחסה לתקופה שהחלה ב–2006, אז הוסר הפיקוח הממשלתי מעל מחיר האשלג. היא כללה גם טענה להסדר כובל, שהוסרה בהמשך.

התביעה התייחסה לכל צרכני האשלג בישראל וכן לצרכני דשנים שבהם האשלג הוא מרכיב דומיננטי - בעיקר חקלאים - למעט חיפה כימיקלים, שלה הסדר מחיר נפרד מול כיל ולקוחותיה.

עידן עופר
Chris Ratcliffe / Bloomberg

מי"ה טענה בתגובה כי עילת מחיר מופרז אינה מוכרת במשפט הישראלי, אינה מוכרת בעולם — וגם אם היתה מוכרת, לא הוכחו רכיביה. עוד היא טענה כי מחיריה אינם מונופוליסטיים ואינם מופרזים, אלא מבוססים על המחיר שבו היא יכולה למכור את התרכובת בעולם. בהמשך הדיונים הוסיפה כי חוק ההגבלים לא חל עליה מתוקף היותה בעלת זיכיון.

לאחר משא ומתן בין הצדדים הוגש לאישור בית המשפט בפברואר 2016 הסכם פשרה, שעודכן, תוקן והוגש שוב בינואר 2017. מתוך הסכום שאותו התחייבה מי"ה לשלם בהסכם הפשרה המקורי, חקלאים אמורים היו לקבל 17.5 מיליון שקל, וצרכנים אחרים עד 2 מיליון שקל. משתמשים סופיים - לדוגמה, צרכנים שרכשו פירות וירקות ושילמו מחיר גבוה בגין גידולים חקלאיים שדושנו באשלג - אמורים היו לקבל פיצוי של חצי מיליון שקל. עוד קבעה הפשרה שכר טרחה של 5.25 מיליון שקל לעורכי הדין של התובעים, עמית מנור, יוקי שמש ואורי ברעם. מי"ה יוצגה על ידי משרד עורכי הדין צבי אגמון.

ואולם במסגרת התביעה התעוררה השאלה מיהו הנפגע העיקרי ממחיר האשלג המופרז. בודק מטעם התביעה העריך כי המחיר גולגל לצרכן, ולכן הוא הנפגע העיקרי. עם זאת, בא כוחו של היועץ המשפטי לממשלה אמר כי אין למדינה עמדה סדורה בעניין, וכי אין לקבל את העמדה שלפיה צרכן עקיף הוא בהכרח ניזוק עקיף.

למרות עמדת המדינה, השופט גרוסקופף החליט להגדיל את סכום הפיצויים ל–21 מיליון שקל, ובתוך כך גם את סכום הפיצוי לצרכנים הסופיים, בעיקר על חשבון הפיצוי שאותו יקבלו החקלאים. לדבריו, סכום של 4 מיליון שקל בגין פיצוי לצרכנים סופיים יועבר לקרן לניהול ולחלוקת כספי סעד, שהוקמה מכוח חוק תובענות ייצוגיות. חצי מיליון שקל ישולמו לעמותת עזר מציון. 15 מיליון שקל ישולמו לחקלאים ו–1.5 מיליון שקל ישולמו לצרכנים ישירים ועקיפים אחרים. תוספת מיליון השקלים תופחת משכר הטרחה של עורכי הדין.

השופט עופר גרוסקופף
אתר בתי המשפט

צדק חלוקתי חשוב לא פחות מיעילות כלכלית

בהחלטתו התייחס גרוסקופף לסוגיית המחיר המופרז וקבע חד־משמעית כי יש עילת תביעה בחוק הישראלי בגין מחיר מופרז של מונופול. לדבריו, העניין היה נתון לוויכוח משפטי עד לאחרונה - סביב גילוי הדעת של הממונה על ההגבלים הקודם, דיויד גילה, שקבע כי אסור למונופול לנצל את כוחו לרעה ולגבות מחיר מופרז. חוק ההגבלים אינו נוקב במלים "מחיר מופרז", אך גילה התייחס למושג "מחיר בלתי־הוגן" המופיע בחוק, וקבע לראשונה כי אפשר להתייחס לכך גם כאל מחיר גבוה. עד לקביעתו פורש "מחיר בלתי־הוגן" כמחיר נמוך במיוחד, שנועד לדחוק מתחרים מהשוק (מחיר טורפני).

גרוסקופף דחה את הטענה שלפיה חוק ההגבלים אינו מתייחס למחיר גבוה, וציין כי החוק מורה למונופול לא לגבות מחיר הפוגע גם בציבור, ולפיכך הוא מתייחס גם למחיר מופרז. עוד ציין השופט כי החוק הישראלי נחקק בהשראת החוק האירופי, המכיר בעילת המחיר המופרז.

לדבריו, תכליתו הרחבה של חוק ההגבלים היא הגנה על הציבור מפני פרקטיקות עסקיות הפוגעות ברווחה החברתית. האמצעי המרכזי לכך הוא שימור וקידום התחרות החופשית — אך במקרים שבהם מבנה השוק מונע תחרות, החוק מאפשר למנוע פרקטיקות הפוגעות ביעילות המשקית. "האיסור על ניצול מעמד לרעה על ידי בעל מונופולין הוא דוגמה מובהקת לכך", כתב. "ראוי להבטיח כי הפגיעה הציבורית ממנו לא תהיה חריגה", הוסיף.

גרוסקופף אף ציין כי גביית מחיר מופרז היא עושק. "האיסור על גביית מחיר מופרז על ידי מונופול הוא ביטוי קונקרטי בתחום ההגבלים העסקיים, של האיסור הכללי המוטל במשפט הישראלי על ניצול לרעה של עמדת כוח כדי להשיג תנאי התקשרות החורגים מהמקובל וההוגן - או במלה אחת, עושק", כתב.

לדבריו, האיסור על גביית מחיר מופרז אינו מבטא רק מדיניות המתייחסת ליעילות כלכלית, אלא גם לשיקולי צדק חלוקתי, שעיקרו חלוקה הוגנת של רווחי העסקה בין המונופול ללקוחותיו. "הוויכוח כיום אינו על עצם קיומה של עילת התביעה בגין גביית מחיר מופרז על ידי מונופול, אלא על ההיקף הראוי שיש לתת לנורמה משפטית זו", אמר גרוסקופף, ופירט את כל הפסיקות במשפט הישראלי שהכירו בעילת תביעה זו.

בין היתר, בעקבות עתירה לבג"ץ של התנועה לאיכות השלטון נגד ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ממארס 2013, ציין השופט אליקים רובינשטיין כי לפי חלק מהעמדות, חוק ההגבלים כולל איסור על גביית מחיר מופרז. לדבריו, בישראל ניתן לראות "ניצני תמיכה בגישה האירופית" בסוגיה. עם זאת, רובינשטיין לא הכריע בעצמו בסוגיה.

זמן קצר לאחר מכן קבעה שופטת בית המשפט העליון אסתר חיות, בתביעה ייצוגית של ירון זליכה נגד תנובה, כי עמדתה של תנובה, שלפיה אין עילת מחיר מופרז בחוק, "מעוררת קושי רב" ומובילה לתוצאות "מרחיקות לכת". לפיכך הורתה חיות לתנובה לחשוף מסמכים שביקש התובע.

עמדת רשות ההגבלים נותרה בעינה?

באפריל האחרון הודיעה רשות ההגבלים, בראשות הממונה הנוכחית מיכל הלפרין, על בדיקה מחדש של גילוי הדעת של גילה, תוך שרמזה לכוונה לבטל את ההכרה במחיר מופרז. על רקע זה ניתנה התייחסות שיפוטית נוספת לנושא, בהחלטה על צו ביניים בבג"ץ נאור נגד רשות ההגבלים מיוני 2016, שנמחקה בהמשך. בהחלטתו ציין השופט חנן מלצר כי "החלטת רשות ההגבלים להימנע מפעולה לפי גילוי הדעת (של גילה; א"ק) עד להשלמת הבחינה המחודשת שלה אינה מתיישבת לכאורה עם מה שעולה מהחלטות שיפוטיות תקפות", והפנה להחלטתה של חיות.

גם השופטת אסתר שטמר מבית המשפט המחוזי בלוד קבעה באפריל 2016, בתביעה ייצוגית נגד תנובה לגבי מחיר הקוטג', כי חוק ההגבלים כולל את עילת המחיר הגבוה הבלתי־הוגן.

לטענת גרוסקופף, גם העמדה העדכנית של הלפרין מספטמבר 2016 קובעת כי "גביית מחיר בלתי־הוגן גבוה עשויה, בנסיבות המתאימות, להיות עילה לניצול לרעה של מעמד מונופוליסטי". מכאן, שגם לאחר בחינה מחודשת של גילוי הדעת של גילה, "עמדת רשות ההגבלים בשאלה הנורמטיבית נותרה בעינה".

לדבריו, "העמדה המקובלת כיום, שהיא גם עמדתי, היא שהמשפט הישראלי קובע איסור, המעוגן בהוראות סעיף 29א לחוק ההגבלים על גביית מחיר מופרז על ידי מונופול. זירת המחלוקת היא כיצד יש לפרש ולאכוף איסור זה".

"בית המשפט מתערב היכן שכשל הרגולטור"

עורך הדין רנן גרשט, שהגיש תביעה ייצוגית נגד תנובה בגין מחיר מופרז לכאורה, אמר בתגובה כי "החלטתו של גרוסקופף מבהירה כי אין עוד מחלוקת בדבר האיסור המשפטי על מונופול לגבות מחיר מופרז בגין מוצר שבמונופולין. התאגידים, ובראשם חברות המזון, חייבים להפנים, ולטעמי כבר התחילו בתהליך, כי אינם יכולים לגבות כל מחיר שיחפצו ואינם יכולים לנצל לרעה את היותם מונופול כדי לאלץ את הצרכנים לשלם מחירים מופרזים.

"בתי המשפט מתערבים, וימשיכו להתערב במקומות שבהם קיימים כשלים ופערי רווח בלתי סבירים של מונופולים, בין היתר, לאור העובדה שרגולטורים שונים כשלו בתפקידם. אנו עדים שוב לחשיבותן בדין הישראלי לתביעות ייצוגיות כלכליות רציניות ומוצדקות".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#