על דבר אחד כולם מסכימים: הממשלה צריכה לגבש תוכנית לאומית לחקלאות - תעשייה ומקרו - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

על דבר אחד כולם מסכימים: הממשלה צריכה לגבש תוכנית לאומית לחקלאות

במקום להמשיך לצפות במאבקי הכוח בין החקלאים לאגף התקציבים, על הממשלה לגבש אסטרטגיה ברורה - לאו דווקא בהסכמה מלאה של החקלאים ■ מהאסטרטגיה הזאת ייגזרו הרפורמות הנדרשות, שייערכו בהדרגה במשך כמה שנים ויאפשרו לחקלאים להסתגל לשינוי

9תגובות
מגדלי חסה וסלק בנירים
אילן אסייג

ענף החקלאות סוער על רקע הקפאת החלק השני של הרפורמה במגזר, שנחשפה אתמול ב–TheMarker. בענף מיהרו להפנות אצבע מאשימה לממשלה, בין היתר מחשש שבעקבות ההקפאה ייפגעו תוכניות לתמיכה בחקלאים.

הרפורמה עסקה במעבר מתמיכות עקיפות במוצרים, כגון מכס ופיקוח מחירים, לתמיכות ישירות בחקלאים. היא יושמה ב-2016 בענפי הבקר והדגים, אך נבלמה בענף הלול והחלב.

משק החלב נמצא בעיצומה של רפורמת מתווה לוקר, שנועדה לשפר את היעילות ברפתות ולהוריד מחירים. רפורמה זו תסתיים רק ב-2019, ועד אז לא ניתן לקדם רפורמה נוספת. בענף הלול מסרבים לדון בביטול מכסות הביצים והפיקוח על מחיריהן. בנוסף, השיחות על התייעלות הענף נבלמו על רקע תמיכת החקלאים במגדלים קטנים, בניגוד לעמדת האוצר, שמעוניין שיתאחדו ויקימו לולים גדולים, חדישים ויעילים. את המגעים בין הצדדים ניהלו נציגים ממשרדי האוצר והחקלאות ומהתאחדות החקלאים.

מזכ"ל התאחדות החקלאים, אבשלום וילן, מראשי נציגי החקלאים לשיחות עם הממשלה, גילגל אתמול את האשמה לעצירת השיחות על הממשלה. לדבריו, "שר האוצר משה כחלון עצר את הרפורמה במשק הביצים מסיבות פוליטיות בגלל המצביעים ביישובי הגליל, והחליט כרגע להאריך את חוק הגליל. אנחנו מוכנים לקדם את מתווה צביקה כהן לרפורמה בלולים (שדרוג לולים, כולל קטנים, בסיוע מענק ממשלתי למגדלים; א"ק). זה משרד האוצר שמתנגד". מקורות המקורבים לכחלון הכחישו את הדברים ואמרו כי כל הצעדים שעושה המשרד בתחום החקלאי נועדו להוריד את יוקר המחיה, תוך שמירה על פרנסתם של החקלאים והמגדלים.

"לפני קרוב לשנתיים באנו עם תוכנית אסטרטגית למגזר החקלאות. אמרנו שבישראל התמיכה בחקלאות היא כמחצית מהתמיכה במדינות OECD. כיום התמיכה בענף בישראל היא 3.5 מיליארד שקל בשנה, רובה בהגנות מכסיות.

"לפי OECD, התמיכה צריכה להיות 5–6 מיליארד שקל. אם רוצים לרדת במכסים, איך בונים מודל שבו יוצרים תמיכה ישירה - אף שהיא אנטי־כלכלית ונמצאת במשבר בעולם? הצענו לדבר על תמיכות שייתנו תמריץ לחקלאים. אנחנו פתוחים לחידוש הדיון האסטרטגי מחר בבוקר", הוסיף.

נתונים בכתבה

"החקלאות הישראלית בפתחה של קריסה"

נשיא התאחדות האיכרים, דובי אמיתי, אומר כי "ממשלת ישראל מנהלת מדיניות אנטי־חקלאית מכל הכיוונים, גם בבחינת התנגדותה לתמיכה ישירה ראויה וגם בבחינת מדיניות היבוא הפרוצה, שהנספחים המסחריים באירופה הזכירו כאחראית לקשיי החקלאות ביבשת". לדבריו, "החקלאות הישראלית זקוקה להחלטות אמיצות בדבר תמיכה ישירה, שלא תרד מ–5 מיליארד שקל, במקביל למדיניות יבוא אחראית וטיפול בריכוזיות ובפערי התיווך. ללא הדברים המרכזיים הללו, החקלאות המקומית תגווע - והתהליך הזה כבר החל".

בלובי החקלאי בכנסת בחרו לתקוף אישית את צוות המשא ומתן של משרד האוצר, המורכב מבכירים באגף התקציבים. ברושי אמר כי פנה אתמול לכחלון בכתב ותבע ממנו להחליף את הצוות במשרדו, האמון על החקלאות.

לדבריו, "זה זמן רב החקלאות בישראל מדשדשת, נמצאת בנסיגה ובפתחה של קריסה ממשית. כל הנתונים מצביעים על משבר גדול ביצוא וירידה תלולה במספר העוסקים בחקלאות, שהגיע ל-0.56% מכלל המועסקים במשק - המקום האחרון במערב. בנוסף, פריון עבודה של ענף החקלאות נמוך משמעותית מב–OECD, ופערי תיווך בשיווק הפירות והירקות מגיעים לעשרות אחוזים בין המחיר המשולם לחקלאי למחיר שמשלם הצרכן".

לדבריו, הצעות משרד האוצר בשיחות עם החקלאים מתמקדות בפתיחת הענף ליבוא תמורת תמיכות, אך אינן עוזרות להשוואת תנאי תחרות הוגנים לעומת החקלאים במדינות שמהן מייבאים את הסחורה, שבהן עלות הייצור נמוכה בהרבה מבישראל, והממשלות תומכות יותר בחקלאות המקומית ומגנות עליה.

ברושי צודק רק בחלק מהדברים. החקלאות בישראל מתקשה להתמודד עם הסערה המתמשכת של שינויים בשוקי היצוא ובמדיניות הממשלתית, ושבויה בשיטות גידול רומנטיות ולא תחרותיות, ובגידולים לא רווחיים במיוחד.

לצורך המחשה, אתמול פורסמו נתוני היצוא החקלאי לרגל פתיחת התערוכה החקלאית "פרוט לוגיסטיקה" בגרמניה. יצוא נחשב מדד לכושר התחרותיות והיעילות של המגזרים השונים. היצוא החקלאי מתמודד בשנים האחרונות בעיקר עם הצפת השוק האירופי בסחורה מקומית עקב מלחמת סחר מול רוסיה. על פי נתוני מכון היצוא, ב-2016 יצוא ענף הפירות והירקות הטריים הסתכם בכ–740 מיליון דולר, ירידה של כ-11% לעומת התקופה המקבילה ב–2015. עיקר הירידה נובע מירידה של כ–8% ביצוא לאיחוד האירופי, שהוא יעד לכ–60% מיצוא הענף.

מדוע הצרכן צריך לממן חקלאים לא יעילים?

החקלאים מבינים שנדרשת רפורמה מקיפה במגזר, אך באופן טבעי חוששים משינוי. כך, חרף הפילוג בקרב נציגי החקלאים, כולם מסכימים על דבר אחד: הגיע הזמן לאסטרטגיה ממשלתית ברורה למגזר החקלאות.

כיום אין אסטרטגיה ממשלתית כזאת, למעט הצהרות של פוליטיקאים על חשיבות החקלאות לביטחון המזון וביטחון הגבולות. לדברי החקלאים, ענף החקלאות מנוהל היום בעיקר על ידי שניים - משרד האוצר ומנכ"ל משרד החקלאות, שלמה בן אליהו.

ברושי טוען כי "משרד האוצר השתלט על משרד החקלאות - לא היה מצב כזה מעולם". הוא צודק בדבר אחד: לא בהשתלטות, אלא בעמדה המשותפת לשני המשרדים. ההיסטוריה החקלאית בישראל לא ידעה חזית אחידה שלהם. באופן מסורתי, משרד החקלאות תמך בחקלאים וחסם יוזמות רפורמה של משרד האוצר. בשנתיים האחרונות נושבת רוח חדשה במשרד החקלאות, שמבין שיש לבצע שינויים בחקלאות המסורתית כדי לקדם את המגזר לעתיד עדכני ותחרותי יותר ולהבטיח צמיחה יציבה והורדת מחירים לצרכן.

בלובי החקלאי ניסו ולא הצליחו, עד לאחרונה, לסדוק את שיתוף הפעולה ולתקוע טריז בין אגף התקציבים לכחלון, ובין משרד החקלאות לאוצר. באחרונה, על רקע שיחות בין משרד האוצר לאיגוד מפטמי הבקר על פיצויים בגין יבוא, התערערו היחסים בין שני המשרדים, כשמשרד החקלאות דרש מהאוצר להפסיק לעקוף אותו. המתיחות גברה גם עקב אישור תיקון 27 לחוק המים באחרונה.

אבל הבעיה של החקלאים היא לא פקידים במשרד האוצר, אלא הפילוג ביניהם והחשש מרפורמות. החקלאים אינם מקשה אחת. יש בישראל חקלאות מתקדמת שמצליחה להתמודד עם תחרות בשוקי יעד ופגעי מזג אויר, ומאפשרת לבעליה להתפרנס בכבוד. מנגד, יש חקלאים שיושבים על סיר הבשר של תמיכות מסורתיות, מתעקשים לדבוק בחקלאות לא מודרנית, ומושכים את המגזר לאחור.

זה לא שהחקלאים אינם יודעים לאן מושכת המדיניות הממשלתית - לקדמה, תחרותיות בינלאומית והורדת מחירים. מה שבעיקר מפריע להם הוא היוזמות - הנכונות בדרך כלל מבחינת המשק - הצצות חדשות לבקרים, פעם מול מועצת הלול ופעם במחיר המים. חלקם היה רוצה ש"מה שהיה הוא שיהיה", אך האם הצרכן הישראלי צריך לממן את אורח החיים החקלאי הלא יעיל, שבו בחרו חלקם?

מנגד, הממשלה עצמה גוררת רגלים בסוגיות שיכולות לשפר את החקלאות ולהוריד את יוקר המחיה - ובהן הקמת שוק סיטוני מתקדם וריסון פערי מחירים במגזר הקמעוני. גם מימון נוסף לחדשנות ולמחקר ופיתוח (מו"פ) מתקדם מוטה יצוא תוך הקטנת המו"פ המוטה לשוק המקומי (שעוסק בעניינים משניים בחשיבותם, כמו התאמת צבע התות לדרישות הצרכנים), יכול לסייע לשדרוג המגזר.

החקלאות הישראלית צריכה להתקדם יחד עם החקלאים. יש חקלאים שצריכים להיפלט מהמגזר, עם כל הצער שבכך, כי הם לא יכולים להתאים את עצמם למציאות תחרותית ומשתנה. אחרים צריכים לקבל חיזוקים בדמות תמיכות ישירות. כל זה צריך להיכלל בתוכנית אסטרטגית ממשלתית.

כמו שהממשלה החליטה באחרונה על הקמת שולחן עגול לתכנון אסטרטגי של מגזר התעשייה, כך עליה להקים שולחן עגול לתכנון אסטרטגי של מגזר החקלאות לעשור הבא. במקום להמשיך לצפות מהצד במאבקי הכוח בין החקלאים לאגף התקציבים, על הממשלה לגבש אסטרטגיה לאומית, לאו דווקא בהסכמה מלאה של החקלאים. ככלות הכל, לממשלה אחריות לכלל המשק, לא רק לחקלאים.

מהאסטרטגיה הזאת ייגזרו הרפורמות הנדרשות שייערכו בהדרגה במשך כמה שנים ויאפשרו לחקלאים להסתגל לשינוי - עם תמיכות נדיבות בחקלאי שמוכן להיות חלק מהאסטרטגיה החדשה. ישראל זקוקה לחקלאות כמקור לאספקת מזון טרי, וכאמצעי לשמירה על שטחים ביטחוניים וריאות ירוקות. החקלאות צריכה להתאים את עצמה למודרניזציה עולמית. הצרכן הישראלי לא אמור להמשיך לשלם מיליארדי שקלים בכל שנה במחירי מזון כדי שחקלאים ימשיכו לטפח חקלאות רומנטית, רק כי הם לא מכירים משהו אחר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#