מעבירים את הקיבוץ לחו"ל

התעשייה הקיבוצית צומחת ונהפכת לגלובלית יותר, במחיר פתיחת קווי ייצור נוספים בחו"ל ולא בישראל ■ מנכ"ל איגוד התעשייה הקיבוצית: "במקרים רבים ההכרעה לא להרחיב פעילות בישראל נעשית בנקודות ולא בנוק־אאוט גם עקב קשיים ביורוקרטיים"

אורה קורן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מפעל מיטרוניקס קיבוץ יזרעאל
אורה קורן

התעשייה הקיבוצית צומחת בהתמדה בשנים האחרונות, בין השאר בזכות הפיכתה לגלובלית. חברות שמייצרות בישראל מקימות מפעלים נוספים בחו”ל, בדרך כלל משיקולים של קרבה ללקוחות ולא פעם בגלל דרישה שלהם. כתוצאה מכך גדלות המכירות הכוללות, גם אם קצב הצמיחה של המפעלים בארץ מואט.

לפי נתוני מנהלת המחלקה הכלכלית באיגוד התעשייה הקיבוצית, שלומית ארבל, ב-2016 צפויה לראשונה חזרה לימי השיא של המכירות ב-2008, ערב המשבר הכלכלי העולמי. מכירות התעשייה הקיבוצית צפויות להגיע השנה ל-44.4 מיליארד שקל, עלייה של כ-2.5% לעומת 2015. מתוך זה, כ-8 מיליארד שקל הם מכירות של מפעלים אזוריים, הכוללים בחלקם קיבוצים ומושבים. ב–2008 הסתכמו מכירות התעשייה הקיבוצית ב–44.5 מיליארד שקל, וב-2009 הן ירדו ל-40.2 מיליארד שקל. העלייה במכירות ב–2014–2015 בולטת על רקע ירידה במכירות התעשייה הישראלית כולה ב–2.9% וב–1.3%, בהתאמה.

מנכ"ל איגוד התעשייה הקיבוצית, אודי אורנשטייןצילום: מאיר פרטוש

הייצור במפעלים בחו"ל יגיע השנה לשיא של 9.9 מיליארד שקל, עלייה של 7.4% לעומת 2015. היצוא של התעשייה הקיבוצית מישראל, לעומת זאת, צפוי לרדת ב-–0.7%, ל–13.9 מיליארד שקל. פיצוי על כך ניתן לראות במכירות בשוק המקומי, שצפויות לעלות בכ–2.5% ל–12.6 מיליארד שקל.

הפעילות של מפעלי הקיבוצים בחו"ל גדלה דרמטית מאז שנת 2000 - היא זינקה פי 11, לאחר שהסתכמה אז ב–900 מיליון שקל בלבד. מתוך 17 מיליארד שקל של גידול במכירות הקיבוצים ב–16 השנים האחרונות, 9 מיליארד שקל נובעים מפעילות ייצור בחו"ל, 7 מיליארד שקל מהגדלת היצוא מישראל, ומיליארד שקל מהגידול במכירות בשוק המקומי.

לדברי מנכ"ל איגוד התעשייה הקיבוצית, אודי אורנשטיין, המגמה של התרחבות בעולם משלבת הצלחה, אבל גם החמצה מבחינה לאומית. חלק מהגידול בייצור בחו"ל הוא טבעי ונובע מהגלובליזציה ומהרצון להיות קרוב לשוקי היעד. עם זאת, לדבריו, בחלק מהמקרים מה שדירבן את המנהלים לפזר את הסיכון היה היעדר מדיניות עידוד מספקת לתעשייה מצד הממשלה, רגולציה מעיקה והשבתות של נמלי הים בעבר. כך, מאות מקומות עבודה חדשים שיכולים היו להיווצר בישראל, בעיקר בפריפריה, נוצרו דווקא בחו"ל.

אורנשטיין אומר כי אין לו מידע על מפעלים שהקימו פעילות ייצור בחו"ל רק בגלל הקושי להתרחב בישראל, אבל קושי זה מהווה לא פעם "קש אחרון" שמכריע לגבי מיקומו של מפעל. לדבריו, מפעלים בישראל מוטרדים ממדיניות רשות מקרקעי ישראל, שמעכבת פיתוח לא פעם במשך שנים, ומהאפשרות לאכיפת חוקי העבודה על מפעלים המייצרים שבעה ימים בשבוע.

"יש מעט מפעלים שלוקחים מכונת ייצור ומעבירים אותה לחו"ל", אומר אורנשטיין. "אבל יש המון שמעבירים את הכסף, ובמקום לקנות פה פותחים מפעל בחו"ל".

חברת מיטרוניקס, המייצרת רובוטים לניקוי בריכות, פתחה באחרונה מפעל נוסף גדול דווקא באזור התעשייה דלתון בגליל. "הם עשו את זה לאחר ששקלו ייצור בחו"ל", טוען אורנשטיין, "אבל אז המדינה החליטה להילחם על הייצור בישראל ועזרה עם האישורים הנדרשים. כך שהמדינה יודעת גם להקל, לא רק להכביד".

ההשקעות בתעשייה הקיבוצית נמצאות בעלייה, וב–2015 הסתכמו ב–1.86 מיליארד שקל, לעומת 1.46 מיליארד שקל ב–2014. אין פילוח של ההשקעות בישראל ובחו"ל, אבל לדברי אורנשטיין, בשנתיים האחרונות בוצעו כמה השקעות גדולות בישראל, ובהן של מיטרוניקס, שלא"ג שמיר, עלבד ופלרם.

"חברה שרוצה להיות גלובלית חייבת לייצר בחו"ל", הוא אומר. "מה שפחות טוב זה שהיצוא מישראל אינו מתרומם יותר".

מפעל קוטלב בקיבוץ חניתה

חברות קיבוציות נרכשות על ידי זרות

אורנשטיין הוא חבר קיבוץ רביבים ולשעבר מנכ"ל מפעל ארקל פלסטיק של הקיבוץ, המייצר לתעשיית הרכב. "בארקל היינו צריכים לפתוח מפעל בדרום ארה"ב, כי לא יכולנו להתרחק פיזית מהשוק ולקיים תהליכי לוגיסטיקה ארוכים", הוא אומר. "המושלים המקומיים יצאו מגדרם כדי שנבנה את המפעל כל אחד בתחומו. הם הציעו סיוע בהכשרת עובדים, במימון ובהסדרת אישורים ותנאים רגולטוריים.

"גם כאן, מנהל מרכז השקעות, נחום איצקוביץ, יוצא מגדרו לעזור למפעלים. אבל בסך הכל תהליכים לוקחים המון זמן. ויש שינויים תכופים בדרישות, כמו בנוהלי כבאות. הקשיים האלה נערמים לקשיים גדולים. כשמול זה מחזרים אחריך בארה"ב, ויש את הרצון העסקי להיות קרוב ללקוח - בסוף ההכרעה אינה בנוק־אאוט אלא בנקודות. ישראל צריכה לעשות מה שהיא יכולה כך שתגדל המוטיבציה לייצר בישראל".

היציאה לחו"ל משפיעה גם על הפריון בארץ, במיוחד כשבישראל נשארת בעיקר פעילות המטה, שאינה מייצרת מכירות מקומיות. ב-2015 היה הפריון בתעשייה הקיבוצית גבוה מעט מזה שבכלל התעשייה - 136 נקודות מדד (לפי המדד של איגוד התעשייה הקיבוצית) לעומת 133 בתעשייה הכללית ו-129 בתעשייה הכללית בנטרול ענפי הכימיה, שבהם הפריון גבוה.

אורנשטיין מוטרד מהמגמה של רכישת חברות קיבוציות על ידי חברות זרות. "ישראל היתה מעצמה בתעשיית הזרעים, אבל הפעילות נמכרה לגורמים גלובליים", הוא אומר, בהתייחסו לחברות הזרע וזרעים גדרה. "כיום, אמנם חלקה בישראל, אבל בבעלות זרה. אני רואה בכאב את ההתפתחויות האחרונות, כשאהבה נמכרה לתאגיד סיני, קטלב חניתה לתאגיד אמריקאי ודגניה סיליקון נמכרת כנראה גם היא לתאגיד אמריקאי". לדבריו, לא נראה שיש דרך לעצור את המגמה.

התעשייה הקיבוצית, לפי נתוני 2015, מונה כ-220 מפעלים. 109 מהם (49%) בבעלות קיבוצית מלאה, 68 (31%) בשותפות עם גורם חיצוני. 18 (8%) נכללים בתאגידים של קיבוצים המחזיקים בכמה חברות, ועשרה (5%) מוחזקים בשותפות של כמה קיבוצים. בין המפעלים הגדולים בתעשייה הקיבוצית: נטפים, גרנות, אבן קיסר, תמה ועלבד.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker