אושרה תביעה יצוגית נגד תנובה בגין מחיר הקוטג': אסור למונופול לקבוע מחיר גבוה מדי

הקביעה ניתנה על ידי בית המשפט המחוזי שקבע כי מחיר גבוה מחזק כשל מרכזי בשוק חופשי ■ תנובה: העלאת המחיר נועדה בחלקה להוציא את המוצר מהפסד בתקופה בה היה בפיקוח מחירים

אורה קורן

שופטת בית המשפט המחוזי מרכז, אסתר שטמר, אישרה היום (ד') הגשת תביעה יצוגית נגד תנובה בגין העלאת מחיר הקוטג' בצורה מופרזת בשנים שבין הוצאתו מפיקוח מחירים לבין המחאה החברתית.

על פי התביעה, תנובה הפרה לכאורה את חוק ההגבלים העסקיים, האוסר על מונופול לגבות מחיר לא הוגן ולנצל כוחו לרעה. התביעה היא על סך 125 מיליון שקל. לחלופין, הציע התובע שתנובה תמכור את הקוטג' במשך 39 חודשים במחיר הנמוך מחמישה שקלים ליחידה. את התביעה הגיש אופיר נאור באמצעות עורכי הדין שחר בן מאיר ודוד דנינו.

קוטג' תנובה
קוטג' תנובהצילום: טלי מאייר

מדובר בתביעה ייצוגית נוספת שמאושרת על ידי בית המשפט, חרף התנגדות תנובה. התביעה האחרת שאושרה היא של ירון זליכה, דיקן בית הספר למינהל עסקים בקריה האקדמית אונו, על סך כחצי מיליארד שקל, בגין מחיר מופרז לכאורה של שמנת מתוקה וגבינה לבנה.

תנובה היא מונופול, וחוק ההגבלים קובע כי אסור למונופול לגבות מחיר לא הוגן. בתביעה הנוכחית, כמו גם בתביעה של זליכה, אחת השאלות המרכזיות והעקרוניות שנבחנו היא האם מחיר הוגן הוא גם מחיר גבוה לצרכן, או רק מחיר נמוך שנועד לדחוק מתחרים מהשוק, כפי שטענו מונופולים בשנים האחרונות, בהם תנובה במהלך הדיון המשפטי.

השופטת ציינה כי על רקע "מחאת הקוטג'" נולדה הבקשה שלפניה, שלפיה במהלך התקופה ממרץ 2008 ועד יולי 2011 קבעה המשיבה ("תנובה") מחיר מופרז ובלתי הוגן לגבינת הקוטג', שמלמד על פגיעה בציבור תוך ניצול לרעה של מעמד המונופולין של תנובה בשוק מוצרי החלב, ובפרט בשוק גבינת הקוטג'.

תנובה טוענת כי הדין אינו מכיר בעילה של ניצול לרעה של מעמדו של מונופולין ע"י קביעת מחיר גבוה בלתי הוגן; כי המחיר שנקבע היה הוגן בתנאי השוק, בעיקר בשים לב לכך שמדובר במוצר שיצא מפיקוח, שבשלו נמכר בהפסד ניכר; כי המחיר שהמבקש מדבר בו הוא מחיר לצרכן, שאינו תלוי רק בה; כי אין להתיר תביעה של צרכן עקיף, שלא רכש את המוצר מאת תנובה; כי המבקש ובאי כוחו אינם ראויים לייצג את הקבוצה; וכי הנושא אינו ראוי להידון כתובענה ייצוגית.

לדבריה, "אין מחלוקת עובדתית בין הצדדים בדבר גובה המחיר של גביע קוטג' לצרכן. הקוטג' היה נתון לפיקוח על המחירים עד יולי 2006. לטענת המבקש, שלא נסתרה, תוך 5 שנים נסק מחירו ב-41.3% מ-4.91 שקל לקוטג' 9% ו-4.82 לקוטג' 5% עד יותר מ-7 שקלים לגביע. המבקש העמיד את תביעתו על ההפרש שבין המחיר שגבתה תנובה בתקופה מרץ 2008 ליולי 2011 לבין 6 שקלים".

השופטת דנה ביסודיות בשאלה האם חוק ההגבלים אוסר על מונופול לגבות מחיר גבוה מהצרכן, והגיעה למסקנה שהתשובה לכך חיובית. לדבריה, החוק קובע, כי בעל מונופולין לא ינצל לרעה את מעמדו בשוק באופן העלול להפחית את התחרות בעסקים או לפגוע בציבור. ניצול לרעה ייחשב צעד העלול להפחית את התחרות בעסקים או לפגוע בציבור, בין אם מדובר בקביעה של רמת מחירי קניה או מכירה בלתי הוגנים של הנכס או של השירות שבמונופולין.

שטמר ציינה כי "חוק ההגבלים העסקיים אינו מגביל את תחולת האיסור על ניצול לרעה לגביית מחיר טורפני. למעשה, קריאה תמה בחוק מגלה רק שהחזקה היא ש'קביעה של רמת מחירי קניה או מכירה בלתי הוגנים של הנכס או של השירות שבמונופולין' מהווה  ניצול לרעה של מעמדו של בעל המונופולין, באופן שעלול להפחית את התחרות בעסקים או לפגוע בציבור. קביעת 'רמת מחירים' כמובן אינה מוגבלת למחיר טורפני, ומתירה לכאורה כל מחיר שהוא, נמוך או גבוה, אם ייקבע שהוא בלתי הוגן".

עוד ציינה כי תכליתו של הסעיף בחוק ההגבלים שכותרתו "ניצול מעמד לרעה" היא לנטרל את הכוח העודף של המונופולין בקביעת מחיר, וזאת הן להגדלת רווחת הצרכנים ישירות, הן לקידום התחרות, שבתורה תוסיף לרווחת הצרכנים. קביעת מחיר גבוה באופן מופרז משיתה על הצרכנים מחיר נוסף שאינו תורם לרווחה בשוק: זהו מחיר שמעודד צריכה של מי שיכולים להרשות לעצמם תשלום כזה, ואינו מעודד תחרות, שכן פירמות חדשות לא תהיינה מעוניינות להיכנס לשוק שבו בעל המונופולין יכול לשנות את המחיר במחי יד.

במילים אחרות, מחיר גבוה מופרז מגביר את הנטל העודף (deadweight loss), שהוא כשל מרכזי בשוק החופשי. מחיר גבוה מביא גם להתעשרות של הפירמה על חשבון הצרכנים. השימוש בסעיף נגד התופעה חשוב בעיקר על רקע הנתונים המיוחדים לישראל: שוק קטן יחסית, ריכוזי מאוד, בעל הסטוריה של שליטה ממשלתית ועל כן ריבוי מונופולים.

לדבריה, חקיקת סעיף 29א ענתה בשעתה על צורך שהתעורר ונוסח בהצעת החוק משנת 1995 כך: "הנסיון שנצבר בהפעלת החוק מלמד כי פעורה תהום בין הצורך לוודא שבעל מונופולין לא ינצל לרעה את מעמדו לבין היכולת המעשית לוודא שהדבר אכן לא יקרה. הכלים הקיימים היום בחוק אינם יעילים דיים כדי להתמודד עם אתגרי המשק, הן איכותית והן כמותית. החוק אף אינו מעניק למי שעלול להיפגע ממעשי בעל מונופולין זכות לפנות לבית המשפט בבקשה להפסקת מעשי בעל מונופולין". גם הממונה לשעבר, דייויד גילה, קבע כי "ככלל, מחיר מופרז הינו מחיר העולה על המחיר שהיה נגבה בתנאי תחרות".

"לאור הטיעונים שלעיל, לדעתי לשון החוק ותכליתו תומכות יותר בפרשנות רחבה של סעיף 29א, שאינה מוגבלת לעילת תמחור טורפני בלבד", קבעה השופטת. "כאמור בו, הסעיף חובק את כל העילות של ניצול לרעה של מעמדו של מונופולין בשוק באופן שעלול להפחית את התחרות או לפגוע בציבור, לרבות עילת המחיר הגבוה הבלתי הוגן שעומדת בבסיס בקשת אישור זו", הוסיפה.

תנובה מסרה בתגובה כי "החברה לומדת את החלטת בית המשפט ותשקול את צעדיה בקשר אליה. יש לזכור כי מדובר בשלב מקדמי בלבד, ומעתה ינוהל ההליך כקביעה רגילה בבית המשפט, שצפויה לעבור עוד כברת דרך ארוכה. תנובה סבורה כי יש לה טענות חזקות לגוף התביעה, וכי היא צפויה להידחות".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker