אורה קורן

כלל ידוע במחקרים כלכליים בעולם הוא ש–35% מהמזון שאנו צורכים הולך לאיבוד — כלומר, מתבזבז בשלבי הייצור, ההפצה והצריכה. חלק לא מבוטל מתבזבז אצל הצרכנים, שזורקים 15%–10% מהמזון שהם רוכשים. מזון שנחשב מבוזבז הוא, בין השאר, ירקות ופירות שנפגמו מפגעי טבע, לא נקטפו או לא נמכרו; בעלי חיים שמתו בתהליך הגידול; ומזון ששונע ואוחסן בצורה לקויה והתקלקל בטרם נרכש.

בדיקה שערכו ארגון לקט ישראל וחברת הייעוץ BDO העלתה כי בישראל מתבזבז מזון בהיקף של 18 מיליארד שקל בשנה, שהם 1.6% מהתל''ג. מתוך סכום זה, 4 מיליארד שקל (14%) מתבזבזים בשלב החקלאות, 7% בשלב האריזה, 8% בשלב הייצור התעשייתי, 12% בשלב ההפצה ו–16% בשלב הצרכנות. שלב ההפצה והשיווק אחראי לאבדן של 13.7 מיליארד שקל בשנה.

מזון נשלח להשמדה במחסני "ביכורי שדה" ב-2014
מזון נשלח להשמדה במחסני "ביכורי שדה" ב-2014צילום: אילן אסייג

שיעור אובדן המזון בישראל נמוך בהשוואה לארה"ב, ואולם הוא גבוה יותר בשלבי הביניים (שיווק והפצה) ונמוך יותר בשלבי החקלאות והצריכה. כלומר, החקלאי הישראלי יעיל יותר והצרכן חוסך יותר — בעוד המפיצים והמשווקים אחראים לחלק גדול מהאובדן. אובדן מזון למשק בית מגיע ל–84 קילוגרם, שהם כ–616 שקל בחודש.

על פי בדיקת לקט ישראל ו–BDO, ניתן להציל כמחצית מהמזון המבוזבז בישראל — כולל תוצרת חקלאית שלא נקטפה או עם פגמים אסתטיים, עודפים שלא נמכרו אצל קמעונאים, עודפים מתעשיית ההסעדה והאירוח, ומזון שתוקפו עומד לפוג ואינו צפוי להימכר.

מחכים למדיניות ממשלתית

גידי כרוך, מנכ''ל לקט ישראל, אמר כי "זו פעם ראשונה שנערך מחקר אמיתי על אבדן מזון בישראל ועל היקף ההצלה האפשרית. במאי 2015 יצא דו''ח מבקר המדינה בנושא השמדת מזון. המבקר אמר שאין מסד נתונים. מקווה שהדו''ח יתן כלי לארגונים ולממשלה להתחיל לעשות דברים בפועל. המטרה שלנו היא לעורר מודעות ציבורית". לדבריו, נדרשת מדיניות והכוונה מצד הממשלה להצלת מזון, בדומה להחלטות שהתקבלו בארה"ב וכוללות יעד ממוקד לירידה של 50% באובדן מזון עד 2030.

"זו לא אצבע מאשימה כלפי חקלאים שמגדלים יותר מדי", אומר חן הרצוג, כלכלן ראשי 
ב–BDO. "אנחנו לא מוכנים לסבול מחסור במזון, כי העלות של מחסור גבוהה מהבזבוז. כמו כן יש פגעי טבע, מזיקים ומחלות, לכן מבחינה אופטימלית־כלכלית, יש צורך בעודפים. המחדל הוא שהעודפים אובדים ואנחנו לא מצילים אותם".

18% מהאוכלוסיה 
באי־ביטחון תזונתי

לדברי הרצוג, הצלת המזון בישראל תהיה משמעותית יותר בהשפעה על סל המזון של אוכלוסיות מוחלשות. בנוסף לערכים חברתיים נוצר נזק סביבתי. לדבריו, "למרות הכדאיות, כוחות השוק לא מממשים את הפוטנציאל של מזון אבוד — בגלל כשל שוק. החקלאים והיצרנים רואים ערך נמוך, ואולם מבחינה לאומית זה כדאי. העודפים הם מזון סוג ב', עם אריזה פגומה או חיי מדף קצרים. אבל כשמעבירים אותם לאוכלוסיות מוחלשות — אני נותן להם מזון עם ערך תזונתי מלא".

הביטוח הלאומי מעריך כי 18% מהאוכלוסיה בישראל סובלים מאי־ביטחון תזונתי — כלומר, שצריכת המזון שלהם נמוכה יחסית. דירוג משקי הבית לפי רמת ההוצאה על מזון מראה כי המאיון העליון מוציא 1,400 שקל לנפש בחודש, לעומת 250 שקל לנפש בחודש בקרב האוכלוסיה החלשה ביותר. הפער הוא כ–3 מיליארד שקל.

גידי כרוךצילום: מאגר לקט ישראל

לדברי הרצוג, עלות הצלתם של אותם 3 מיליארד שקל היא 840 מיליון שקל. "זו העלות של סגירת הפער התזונתי בישראל".

נתון נוסף שעולה מהמחקר הוא הרווח העצום שתניב הצלת מזון למשק הישראלי: הצלת רבע מהמזון המבוזבז תניב רווח של 2.1 מיליארד שקל בשנה, ובתוספת ההשפעה הסביבתית יגדל הרווח ל–5.1 מיליארד שקל. לפי המחקר, לא ייגרם נזק לענף החקלאות הישראלי, ופריונו אף ישתפר.

המחקר טוען כי על מנת לצמצם את היקף אובדן המזון בישראל, יש לבצע כמה פעולות: קביעת יעד לאומי להפחתת אובדן מזון; השלמת חקיקה של חוק עידוד הצלת עודפי מזון; חיוב של גופים ממשלתיים וממשלתיים־למחצה (צה"ל, בתי חולים וכדומה) להתקשר עם עמותות מוכרות להצלת מזון ולהעביר אליהן בקביעות עודפי מזון שברשותם.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

על סדר היום