דו"ח החקירה בפרשת אגרסקו: למועצות החקלאיות חלק בקריסה - תעשייה ומקרו - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

דו"ח החקירה בפרשת אגרסקו: למועצות החקלאיות חלק בקריסה

עו"ד עידן מילר: "המדינה הזרימה 55 מיליון שקל לתוכנית התייעלות - אבל שכחה לפקח לאן הלך הכסף"

דו"ח החקירה בפרשת קריסת אגרקסקו קובע שלמועצת הצמחים ולמועצת הלול אחריות מרכזית בקריסת החברה. הדו"ח מתייחס למועצות כאל גופים של המדינה, כשהוא קובע כי המדינה אחראית לקריסה - ולכן גם לפיצוי. לטענת הנושים, החברה חייבת כ-600 מיליון שקל, מהם כ-160 מיליון שקל באג"ח, ויתרת החוב לבנקים ולנושים לא מבוטחים.

בכנס נושים שהתקיים אתמול בתל אביב, הציג עו"ד עידן מילר את ממצאי החקירה: "השורה התחתונה של החקירה היא, שהאחריות לקריסת החברה שיש לה חובות במאות מיליוני שקלים היא המדינה ומועצות הייצור החקלאיות - הצמחים והלול - שהיו בעלי השליטה בחברה. לחברה היו מחזיקי מניות נוספים, כמו תנובה, ומסקנות החקירה הן שאין לה אחריות ישירה לקריסה", הוסיף מילר.

לדבריו, בשנים הקריטיות מועצות הייצור החקלאיות החזיקו כ-55% מהחברה, המדינה כ-35% ותנובה כ-11%. "מה שהוביל בסופו של דבר לקריסה, זה המבנה שיצרה המדינה עם מועצות הייצור, שלמעשה העמיד את החברה ככלי נידף בלא הון עצמי - בניגוד גמור לכל תכלית עסקית של חברה מתוקנת ובלא יכולת להתמודד עם משברים", אמר. מילר התייחס לסעיף בתקנון אגרקסקו מ-1973, שלפיו אינה יכולה לצבור רווחים, ועליה לחלק את עודפי הכספים לחקלאים. לדבריו, מדובר בחלוקת דיווידנדים אסורה, הנוגדת את חוק החברות, שקידמו בעיקר נציגי מועצות הייצור בדירקטוריון החברה - ומשום שסעיף זה היה גורם מרכזי בקריסתה, יש לייחס למועצות אחריות לקריסה.

מילר ייחס לממשלה אחריות גם בכך שלא קידמה את הפרטת החברה, כפי שניתן היה לעשות סביב 2010. מעריך חיצוני העריך את שוויה ב–600 מיליון שקל, והממשלה קבעה שהחברה תימכר למרבה במחיר - מודל הפרטה שלא קיים בחברות דומות בעולם, לדברי מילר. "השליטה הפורמלית בחברה היתה של הממשלה...המסר שהועבר היה שמדובר בחברה של המגדלים. כל עוד הדבר תאם את התוכנית העסקית זה לגיטימי - הבעיה התעוררה, למשל, כשאגרקסקו נאלצה לבצע נסיעה של מאות קילומטרים כדי לאסוף שני ארגזי תוצרת חקלאית". לדבריו, על הקשר בין המועצות לחברה ניתן להסיק גם מכך, שכשהמועצות התאחדו נדרשה אגרקסקו לקלוט 40 מעובדי המועצות.

לדבריו, זמן קצר לפני הקריסה, "המדינה הזרימה 55 מיליון שקל לתוכנית התייעלות - אבל שכחה לפקח לאן הלך הכסף"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#